הכרזת בת לאם חסרת דת ואב מוסלמי כבת אימוץ

קטינה, שאביה ראה אותה פעם אחת בחייה, גדלה מאז היותה כבת 11 חודשים אצל משפחת אומנה. הקטינה נולדה מקשר מזדמן בין אם רווקה חסרת דת לבין אב ערבי-מוסלמי וגדלה מזה 4 שנים אצל משפחת אומנה המנהלת אורח חיים חרדי. אמה חתמה על הסכמת הורה לאימוץ בהיות הקטינה כבת 3. רק בהגיע הקטינה לגיל 5 מגיש ב"כ היועמ"ש בקשה להכריז עליה כבת אימוץ ביחס לאביה - זה עניינו של פסק הדין.

1. הקטינה:

הקטינה נולדה ב- 19.12.2006, מקשר מזדמן בין אם רווקה, חסרת דת לבין אב ערבי מוסלמי.

אביה פגש אותה פעם אחת בחייה בלבד, בהיותה בת חודשים מספר, ובעת שביקרה אותו אמה, במהלך כליאתו.

אמה גידלה את הקטינה מלידתה כ-10 חודשים בלבד. ביום 31.10.07, במהלך כינוסה של ועדת המעונות, חלה הרעה בריאותית במצבה של הקטינה והיא הובהלה באותו יום באמבולנס לבית החולים. הדיוויחים שהגיעו מבית החולים אודות התנהלות אמה העלו חשש לסיכון הקטינה.

הקטינה הוצאה מרשות אמה באמצעות צו חירום שניתן ביום 05.11.2007.

מבית החולים הועברה הקטינה ישירות למשפחה אומנת המנהלת אורח חיים חרדי. שם ועמם היא גדלה מאז.

בעניינה של הקטינה התקיימו חמש (5) ועדות לתכנון טיפול והערכה (להלן: "ועדת הערכה"). בשל מעבריה של האם ממגורים בכרמיאל למגורים באילת, התקיימו ארבע (4) מהועדות בכרמיאל ואחת באילת.

בועדת הערכה הראשונה (18.11.2007) הוחלט כי יוארך צו הנזקקות של הקטינה, האם תקבל טיפול פרטני. לגבי האב - דווח כי הוא מרצה מאסר על שוד מזוין ואין הוא מכיר באופן רשמי בקטינה. לגביו לא ניתנו המלצות.

ביום 25.11.2007 הוגשה לבית משפט לנוער בבית משפט השלום בקריות, בקשה להכריז על הקטינה כ" קטינה נזקקת". צו הביניים להוצאת הקטינה ממשמורת אמה הוארך על ידי ביהמ"ש לנוער, מעת לעת.

בועדת הערכה השנייה (שהתקיימה כחודשיים לאחר מכן - 27.1.2008) סוכם כי האם תעבור בדיקה למסוגלות הורית, יוארך צו הנזקקות והקטינה תמשיך לשהות אצל המשפחה האומנת. באותה ישיבה השתתפה עו"ס לחוק האימוץ, הגב' קריסטין אפשטיין, ועמדתה הייתה כי במידה ולא תהיה לאם מסוגלות הורית, תישקל האופציה של אימוץ. ככל שתהיה לאם מסוגלות הורית, תישקל האופציה של שבתאי לוי.

באותה ועדה, דיווחה עו"ס המשפחה כי אבי הקטינה יצר עימה קשר, מהכלא טען כי הוא רוצה לספר למשפחתו על הקטינה, אולם לעו"ס הכלא מסר גרסה הפוכה, לפיה אין בדעתו לספר למשפחתו.

בועדת הערכה השלישית (שהתקיימה כחודש לאחר מכן, ב-24.2.2008), לא השתתפה האם והועדה חזרה על מסקנות הועדה הקודמת מתאריך 27.1.2008, כי תיערך לאם בדיקה למסוגלות הורית, ובהתאם לתוצאותיה יוחלט מהו המשך הטיפול, ביחס לקטינה.

במאי 2008 נערכה לאם בדיקה למסוגלות הורית, ע"י ד"ר חנה מן. הבדיקה העלתה כי האם נעדרת מסוגלות הורית.

ועדת הערכה הרביעית (התקיימה לאחר שנה ו-8 חודשים ב-20.10.2009) התקיימה באילת. בועדה זו דווח כי לאם ולבן זוגה החדש נולדה תינוקת. ההסבר שמסרה האם לכך שלא ראתה את הקטינה 10 חודשים - "חשבנו שעדיף שתשכח מאיתנו". האם נשאלה אודות האב, והיא מסרה את שמו והצהירה כי בכוונתה לחזור ולהתגורר בכרמיאל, יחד עם בן זוגה החדשה והתינוקת החדשה שנולדה להם.

בועדת הערכה החמישית (שהתקיימה 4 חודשים לאחר מכן ב-14.2.2010)לא השתתפה עו"ס לחוק האימוץ בשל מחלתה. הוחלט כי השירות למען הילד יחל באופן מיידי ודחוף לפעול בהליך של (בר) אימוץ, האם נתנה הסכמתה למסקנות הועדה.

ביום 24.2.10, בהיות הקטינה כבת שלוש, חתמה האם על הסכמת הורה לאימוץ.

הקטינה, מיום שהוצאה מרשות אימה, ומזה כ-4 שנים, גדלה אצל משפחה אומנת המנהלת אורח חיים חרדי. על-פי התרשמות עו"ס השירות למען הילד, הקטינה זוכה לקבל אהבה, דאגה וחום מצד ההורים האומנים, המחויבים לה. להתרשמות עו"ס חוק האימוץ, ההורים האומנים משמשים לקטינה הורים פסיכולוגיים, הם מעוניינים באימוצה אם וכאשר תוכרז כבת אימוץ וזו גם טובתה של הקטינה.  

2. האם: