הכרזת בר הסגרה על עבריין נמלט מארה"ב

1.       עתירה - לפי סעיף 3 לחוק ההסגרה, התשי"ד-1954 - להכריז על המשיב     "בר-הסגרה".

2.       ארצות הברית ביקשה להסגיר לידיה את המשיב על מנת לגזור את דינו בעברות שבגינן הורשע בארה"ב - התעללות מינית מדרגה ראשונה - עברה לפי סעיף 163.427 לחוק הפלילי של מדינת אורגון (Sexual Abuse in the First Degree).

3.       המשיב היה בשעתו עובד סוציאלי ופסיכולוג, כשעיקר עיסוקו בטיפול בילדים ובנערים בגילאי 8-17. הוגשו נגדו שני כתבי אישום לבית המשפט של מחוז ג'אקסון באורגון, ארה"ב:

(1)     כתב האישום הראשון הוגש ביום 26.12.96, לפי החלטת חבר מושבעים גדול, ועל-פיו הואשם המשיב בשני אישומים של מעשי סדום מדרגה שניה, עברה לפי סעיף 163.395 לחוק הפלילי הנ"ל, ובשני אישומים של התעללות מינית מדרגה ראשונה, עברה לפי סעיף 163.427. על-פי כתב האישום, התעלל המשיב מינית בקטין בן 13 בכך שנגע באיבר מינו בשתי הזדמנויות במחצית השנייה של שנת 1996, וכמו כן הכניס את איבר מינו בפי הטבעת של הקטין בשתי הזדמנויות במהלך התקופה הנ"ל.

(2)     כתב האישום השני הוגש ביום 10.1.97, לפי החלטת חבר מושבעים גדול, ועל-פיו הואשם המשיב בשלושה אישומים של התעללות מינית מדרגה ראשונה, עברה לפי סעיף 163.427. על-פי כתב האישום, התעלל המשיב בקטין בן 13 במגע באזור איבר מינו בשלושה מקרים במהלך השנים 1995 ו-1996.

4.       בשעתו התנהל מו"מ בין המשיב לבין רשויות התביעה בארה"ב, עד שהוסכם כי יודה בביצוע עברה של התעללות מינית מדרגה ראשונה בשני אישומים. התביעה ויתרה על סעיפי האישום האחרים והסכימה להמליץ לבית המשפט לגזור על המשיב עונש של 75 חודשי מאסר בגין כל אחד מהאישומים (עונש המינימום על-פי החוק שם), עונשים שבהם יישא המשיב בחופף. בהתאם להסדר הטיעון הודה המשיב ביום 25.6.97 באישום אחד של התעללות מינית מדרגה ראשונה בכל אחד מכתבי האישום. בית המשפט אישר את הסדר הטיעון. במסגרת הטיעונים לעונש, ביום 27.8.97, ערער המשיב על חוקתיות סעיף עונש המינימום מאחר ולטענתו זהו עונש "אכזרי ובלתי אנושי".

5.       בית המשפט קבע כי בנסיבות אותו עניין, עונש המינימום של 75 חודשי מאסר בפועל בגין כל הרשעה של התעללות מינית מדרגה ראשונה, הריהו עונש "אכזרי ולא אנושי". לפיכך גזר על המשיב 120 ימי מאסר בפועל ותקופת מבחן של 10 שנים בגין שתי ההרשעות. התביעה ערערה לבית המשפט לערעורים של מדינת אורגון, וביום 14.4.99 פסק בית המשפט לערעורים כי עונש המינימום בגין העברות שבהן הורשע המשיב, איננו עונש "אכזרי ובלתי אנושי", ביטל את גזר הדין, והחזיר את הדיון לערכאה הראשונה על מנת לגזור מחדש את דינו של המשיב.

6.       נגד החלטה זו של בית המשפט לערעורים, עתר המשיב לבית המשפט העליון של מדינת אורגון, וביום 30.11.99 נדחתה עתירתו. המשיב עתר לבית המשפט העליון של ארה"ב, וביום 2.10.00 נדחתה גם עתירתו-זו. משנסתיימו ההליכים המשפטיים הללו נקבע הדיון למתן גזר דין חדש ליום 7.5.01. ביום 28.11.00 הוציא בית המשפט שם לבקשת התביעה שני צווי הבאה נגד המשיב, בגין שני התיקים הפליליים. אלו הוצאו בעקבות דיווח של רשויות המבחן האמריקאיות על כך שהמשיב הפר את תנאי המבחן שהוטלו עליו על-ידי בית המשפט בכך שלא שמר על קשר עם קצין המבחן, ובשל הימלטותו מפיקוח. רשויות המבחן המליצו על ביטול תקופת המבחן שהוטל על המשיב ועל גזירת עונש של 75 חודשי מאסר בפועל עקב הפרות אלה, והפרות קודמות שבאו לידי ביטוי ביצירת קשר של המשיב עם אחד מקורבנות העברה, יצירת קשר עם קטינים ללא אישור ופיקוח, ואי-ציות להוראות קצין המבחן.

7.       ביום 12.11.00, כחמישה שבועות לאחר שנדחה ערעורו בבית המשפט העליון בארה"ב, וכשבועיים לפני שהוצאו צווי ההבאה נגדו, נמלט המשיב מארה"ב לישראל. ביום 5.2.04 נרשם המשיב כעולה ובעקבות זאת קיבל אזרחות ישראלית מכוח חוק השבות. ביום 29.2.04 שינה את שמו לאברהם כהן.

8.       בשעת ביצוע העברות המיוחסות לו, לא היה המשיב אזרח ולא תושב ישראל, ולפיכך הוא אינו זכאי להנות מהסייג הקבוע בסעיף 1א(א)(2) לחוק ההסגרה, לגבי נשיאת העונש בישראל.

          אילו ביצע המשיב את המעשים שבגינם הורשע בארה"ב, בישראל, ניתן היה להעמידו לדין בעברות של מעשה מגונה לפי סעיף 348(א) לחוק העונשין, התשל"ז - 1977 (להלן - החוק) בנסיבות סעיף 345(א)(3); מעשה מגונה, לפי סעיף 348(ב) לחוק בנסיבות סעיף 345(ב)(1); ובהתעללות בקטין או חסר ישע, לפי סעיף 368ג לחוק.

9.       ב"כ המשיב ביקש כמה וכמה פעמים לדחות את מועד הדיון בבקשה על מנת לאפשר לו לעיין בכל חומר הראיות הרלבנטי. עיקר מבוקשו בהקשר זה, ניתן לו. כמו כן הגיש ב"כ המשיב עתירה לגילוי ראיה. ב"כ היועץ המשפטי לממשלה הגיש את תגובתו. הבקשה נדונה ביום 29.1.09 וניתנה בה החלטה בהסכמת ב"כ הצדדים, מקצתה לפנים משורת הדין ועיקרה על-פי שורת הדין. לאחר שהוסדר נושא העיון בחומר הראיות ובמסמכים נוספים, בשלה השעה לדון בעתירה גופה. הדיון התקיים ביום 4.3.09. במהלך אותו דיון הגיש ב"כ היועץ המשפטי לממשלה מסמך ולב"כ המשיב נשמרה זכותו להגיב על האמור באותו מסמך בתוך 20 יום, ולבקשתו, מטעמים אישיים, ניתנה לו ארכה נוספת. הגיעה אפוא שעת ההכרעה בעתירה להכריז על המשיב "בר-הסגרה".

10.     על יסוד האמור לעיל, דומה כי בקשת היועץ המשפטי לממשלה בדין יסודה.  אלא שב"כ המשיב טען מספר טענות:

א.       בעבר, בשנת 2004 או בשנת 2005 כבר הוגשה בקשה דומה להסגרתו של המשיב, לטענת בא-כוחו, אך מדינת ישראל ענתה עליה בשלילה, מכיוון  שהעברות שיוחסו לו לא נכללו ב"אמנת ההסגרה שבין ממשלת מדינת ישראל לבין ממשלת ארה"ב של אמריקה" (להלן - האמנה). כיוון שכך - טען ב"כ המשיב - יש לדחות את העתירה הנוכחית על הסף.

אלא שהיטב הבהיר ב"כ היועץ המשפטי לממשלה כי לא הייתה כזאת. ארה"ב לא ביקשה את הסגרתו של המשיב קודם להגשת הבקשה הנדונה. ארה"ב אף לא ביקשה את מעצרו הזמני של המשיב לצורך הסגרתו. ממילא לא היה סרוב מצדה של מדינת ישראל להסגיר את המשיב. כל אשר נעשה, התמצה בתכתובות שבין רשויות אכיפת החוק בישראל ובארה"ב ועם האינטרפול, באשר לאיתורו של המשיב, לפרטים נוספים לצורך זיהויו, ולאפשרות המשפטית לפעול להסגרתו בשל העובדה שהעברות שבהן הורשע, לא היו כלולות באמנה. כמו כן, ניתנה הודעה אדומה של האינטרפול בעניינו של המשיב. על בסיסה אין ניתן לעצור לצורך הסגרה, שכן אמנת ההסגרה בין ישראל לארה"ב קובעת כי יש צורך בבקשה למעצר זמני מאת משרד המשפטים האמריקאי. נמצא אפוא, עובדתית, כאמור, כי לא הוגשה בקשה קודמת להסגרתו של המשיב.

ב.         ב"כ היועץ המשפטי לממשלה טען במהלך הדיון, בהסתמך על החלטת בית המשפט לערעורים באורגון מיום 14.4.99, על עשרות רבות של מעשים מגונים שביצע המשיב בקטינים, וכן גם מעשי סדום. כמו כן טען ב"כ היועץ המשפטי לממשלה, כי המשיב השתתף בתוכניות שיקום ועבר טיפולים מקצועיים במשך שנים רבות אך חזר לסורו, ולו היסטוריה ארוכה בת עשרות שנים של עברות מין כלפי קטינים.

ב"כ המשיב התנגד בתקיפות לכל אלה וטען על פער משמעותי בין עשרות תלונות או עברות שיוחסו למשיב בתחילה, לבין מיעוט העברות שבביצוען הורשע בסופו של דבר בהסדר הטיעון בארה"ב. לדבריו, יש להישמר מפני "רצח אופי" למשיב, כבן 70, עבר שני ניתוחים, חזר בתשובה, אדם טוב אשר מרבה להתנדב ולעזור לילדים.

אני מקבל את טענת ב"כ המשיב במה שנוגע לטיעונו של ב"כ היועץ המשפטי לממשלה על ריבוי העברות שיוחסו למשיב כנ"ל. בגדרי בקשה זו אינני נדרש אלא לעברות שבביצוען הורשע המשיב כאמור בפסקאות 3 ו-4 לעיל, וזולתן (לצורך הדיון כאן) - אין.

ג.          ב"כ המשיב טען עוד, כי התיקון באמנה אינו פועל באופן רטרואקטיבי, אלא רק מכאן ולהבא. לדבריו, פועל יוצא מהוראת סעיף 5 לחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו ולפיה - "אין נוטלים ואין מגבילים את חירותו של אדם במאסר, במעצר, בהסגרה או בכל דרך אחרת", הוא  כי תחולה רטרואקטיבית של תיקון האמנה, אינה מידתית והריהי חורגת ממיתחם הסבירות. ככל שהמחוקק רצה להחיל תיקון שכזה באופן רטרואקטיבי, היה עליו לחוקק זאת במפורש בחוק ההסגרה.