הכיצד יש לסווג תביעה בנושא של זכויות בר רשות במשק ?

על הפרק - סיווג תביעה לביטול עסקת מתנה ביחס לזכויות בר רשות בנחלה, האם כתביעה "במקרקעין" או "בשאינו מקרקעין" לעניין סעיף 5 לחוק ההתיישנות?  
בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט לענייני משפחה בחיפה (השופט בן ציון ברגר), מיום 05/01/15 בתמ"ש 4867-02-15, אשר דחה את בקשת המבקשים שלפני- הנתבעים בבית משפט קמא, לסילוק התביעה כנגדם על הסף מחמת התיישנות. 
לאחר שעיינתי בבקשה החלטתי כי היא מצריכה תשובה בכתב, וזו אכן הוגשה. בהמשך התייצבו הצדדים לפני לשם השלמת טיעונים.
רקע
1. המבקשים 1-2, הינם בת ואב ( להלן: "המבקשת מס' 1 והמבקש מס' 2 בהתאמה ו/או המבקשים").

2. המשיבות הן אחיותיו של המבקש מס' 2 להלן: "המשיבות").

3. ביום 10/12/13 הגישו המשיבות כנגד המבקשים תביעה בבית משפט לענייני משפחה במסגרתה טענו, כי עסקת מתנה בגדריה העביר אביהן המנוח - ס.ק. ז"ל (להלן: "המנוח") את זכויותיו כבר רשות במשק --- במושב --- לנכדתו – המבקשת מס' 1 בטלה, וכי יש לקבוע כי הזכויות במשק במועד פטירת המנוח  נותרו שייכות לו ודינן להתחלק בהתאם לאמור בצוואתו, קרי, מכירת המשק באמצעות כונס נכסים וחלוקת התמורה בין יורשי המנוח, המבקש מס' 2 והמשיבות, בהתאם לחלקיהם כאמור בצוואה. לחילופין טענו, כי יש לקבוע כי המבקש מס' 2 ימשיך לקיים את המשק בכפוף לתשלום פיצוי בסך של 16% משוויו לכל אחת מהמשיבות. כן טענו המשיבות כי הן זכאיות לשיעור של 33%, כל אחת, מדמי השכירות שהתקבלו ממועד פטירת המנוח ועד להגשת התביעה. לחילופי חילופין, התבקש בית המשפט להצהיר כי המנוח העביר למבקשת 1 – ד', מחצית מזכויותיו במשק בעוד המחצית השנייה תימכר ותחולק בהתאם לאמור בצוואה.
4. לשם בהירות התמונה נציין, כי תצהירי המתנה מהמנוח למבקשת 1 נחתמו ביום 9/7/90. העברת הזכויות על דרך רישומן הושלמה ברשות מקרקעי ישראל  ביום 20/12/90 (על פי מכתב מהמנהל לוועד המושב מיום 20/12/90).
5. המנוח נפטר ביום ---/2005 .    
6. המשיבות ביקשו לממש את צוואת המנוח, על-פיה המשק והבית אמורים להימכר ותמורתם אמורה להתחלק בין האחים על-פי האחוזים המצוינים בצוואה. המשיבות אשר גילו כי הזכויות במשק הועברו למבקשת 1 הגישו תביעה לבית המשפט לענייני משפחה בה ביקשו  כאמור לבטל את עסקת המתנה בין המנוח למבקשת 1.
7. המבקשים הגישו לפני בית משפט קמא בקשה לדחיית התובענה על הסף מחמת התיישנות בטענה כי הזמן להגשת התביעה חלף עבר לו. מנגד טענו המשיבות כי המדובר בתובענה במקרקעין ומשכך זו לא התיישנה.
8. בית משפט קמא הכריע בסוגית ההתיישנות לאחר קיום ישיבת הוכחות בגדרי הבקשה בלבד, בה נחקרו עדים ומצהירים, וקבע כי לצורך שאלת תקופת ההתיישנות הרלבנטית המדובר בתובענה במקרקעין לא מוסדרים. נוכח דברים אלה, נדחתה בקשת המבקשים לסילוק על הסף ומכאן הבקשה שבפני.

החלטתו של בית משפט קמא
9. בית משפט קמא דן בשוני בין תובענה "במקרקעין" ל"שאינו במקרקעין" תוך  יישומו של זה על התביעה שנדונה לפניו. 
10. בית משפט קמא בחן את הפסיקה הרלבנטית תוך שהוא מגיע למסקנה כי אין כל הלכה חד משמעית וקיימות שתי גישות: האחת, מסווגת תביעה בנושא זכותו של בר רשות כ"תביעה שאינה במקרקעין", שאז חלה תקופת התיישנות של 7 שנים, ואילו השנייה, כתביעה במקרקעין שאז תקופת ההתיישנות הינה 15 או 25 שנה, תלוי אם עסקינן במקרקעין מוסדרים אם לאו.
11. בית משפט קמא קבע, כי לצורך בחינת תקופת ההתיישנות יש לקבוע כי תביעתו של בר הרשות "תביעה שבמקרקעין". בית משפט קמא ציין, כי חוק המקרקעין מגדיר "מקרקעין" בשונה מהגדרת "מקרקעין" בחוק ההתיישנות. בעוד חוק המקרקעין מגדיר "מקרקעין" - קרקע, כל הבנוי והנטוע עליה וכל דבר אחר המחובר אליה חיבור של קבע, זולת מחוברים הניתנים להפרדה", מגדיר חוק ההתיישנות "מקרקעין" - "קרקע מכל סוג וכל זכות או טובת הנראה בקרקע וכל דבר המחובר לקרקע חיבור קבע וכל זכות או טובת הנאה הטעונים רישום בספרי האחוזה". ההגדרה שבחוק ההתיישנות רחבה יותר וכוללת בתוכה גם זכויות שימוש ולמעשה כל זכות הקשורה בקרקע. בכל מקרה סבר בית משפט קמא שאין להידרש להגדרת המקרקעין שבחוק המקרקעין לבחינת תקופת ההתיישנות שעה שבחוק ההתיישנות קיימת הגדרה אחרת שהינה שונה ורחבה יותר. לאור האמור לעיל, מצא בית משפט קמא כי יש לסווג את זכויות המנוח במשק כזכויות במקרקעין שאינם מוסדרים, ולכן תקופת ההתיישנות הינה 15 שנה.
12. בית משפט קמא קבע, כי זכותן של המשיבות קמה להן עם פטירת אביהן המנוח שאז הוגשה הבקשה לקיום צוואת המנוח.
13. לגופו של עניין, קבע בית משפט קמא, כי הוכח בפניו כי המשיבות פנו באמצעות עו"ד א'  לוועד המושב בשנת 2000 לצורך בירור הזכויות במשק. כן קבע, כי אין זה משנה כלל מה היתה תכלית הבדיקה, האם לבחון את זכויותיה של אימן המנוחה או את זכויות האב. עובדה היא כי תוצאות הפניה לאגודה לימדו את התובעות כי הזכויות במשק הועברו למבקשת. לפיכך, גם אם קודם לכן-עובר לשנת 2000- לא ידעו המשיבות על דבר ההעברה של הזכויות הרי שממועד זה (7.12.00) ואילך ידעו על העברת המשק ורישומו על שם המבקשת.  בית משפט קמא קבע כי אף אם ייחס למשיבות ידיעה החל משנת 2000 שהמשק הועבר במתנה למבקשת 1 כפי שאכן הוכח בפניו, הרי אין בעובדה כי המשיבות ישבו בחוסר מעש מאז שנת 2000, להוביל להתיישנות התביעה, שכן, התביעה דנן הוגשה בדצמבר 2013, קרי בטרם חלפה תקופת ההתיישנות.