עתירה - על פי חוק חופש המידע, התשנ"ח - 1998 (להלן - חוק חופש המידע) - להורות למשיבים להעביר מסמכים לעיונה של העותרת.
1. מרכז ההשקעות, הפועל מכוח חוק לעידוד השקעות הון, תשי"ט - 1959 (להלן - חוק לעידוד השקעות הון), מוסמך לאשר תכניות השקעה להגשמת מטרותיו של החוק, קרי, משיכת הון לישראל ועידוד יוזמה כלכלית והשקעות הון חוץ והון מקומי למטרות המנויות בסעיף 1 לחוק. בכלל אלה, מוסמך מרכז ההשקעות לאשר תכניות לבניית נכסים להשכרה.
2. העותרת, חברת נדל"ן ואחזקות, הגישה בשלהי שנת 2000 בקשה לאישור תכנית השקעות להקמת בניין תעשייתי להשכרה בהר חוצבים בירושלים, בסך של 110,011,500 ש"ח (24,447,000 $). בשנת 2004 אישרה המינהלה השקעה של 57,666,600 ש"ח (12,814,800 $) בתנאים שקבעה. בשלהי אותה שנה שבה העותרת וביקשה לאשר את יתרת ההשקעה. כעבור כחצי שנה הגישה בקשה נוספת לצורך בנייה, צנועה יותר. בתחילת שנת 2006 נמסר לעותרת כי הוחלט לדחות את הדיון בבקשתה לתקציב השנתי הבא, שאז תשוב בקשתה ותיבחן. במשך חודשים ארוכים התנהלו בין הצדדים חילופי דברים, בטלפון ובדואר. במהלכם, ביום 12.7.07, פנתה העותרת גם בבקשה כי יימסרו לידיה הקריטריונים לחלוקת תקציב המענקים של מרכז ההשקעות, פרוטוקולים של דיוני המנהלה ועוד כהנה וכהנה מסמכים.
3. ביום 8.10.07 התקבלה אצל העותרת החלטת המינהלה לדחות את בקשתה העיקרית למענק, בצירוף הנמקה קצרה. העותרת ביקשה לבחון את האפשרות להגיש ערר, ולפיכך פנתה ביום 18.11.07 למינהלה, וביקשה כי יועברו אליה כמה וכמה מסמכים, וביניהם פרוטוקול הדיון, יתרות התקציב, סכומי הכסף שהתבקשו, הקריטריונים לחלוקה, שמות הגורמים שבקשותיהם אושרו ופרוטוקולים של כל דיוני המינהלה - והכל מאז יום 1.1.2005 ועד ליום הבקשה, וכן כל המסמכים שבתיקה של העותרת. במכתב שהתקבל אצל העותרת ביום 9.1.08 השיבה ממלאת מקום הממונה על יישום חוק חופש המידע במשרד התעשייה והמסחר, כי "בקשתכם לקבלת פרוטוקולים של דיונים ופרטים נוספים הינם בלתי אפשריים לאור העובדה שמדובר בחברות מסחריות ואנו מחוייבים לסודיות על פי החוק". הטעות איננה רק לשונית; הכשל הוא בגישה, בדחייה הכוללנית והגורפת, שאינה עולה בקנה אחד עם חוק חופש המידע. בעקבות הסרוב הנ"ל, הגישה העותרת את העתירה דנן.
4. במהלך המשפט נענו המשיבים לרוב בקשות העותרת, דבר שהיה מן הראוי לעשות מלכתחילה, מבלעדי הגשת העתירה. למעשה, הועברו לידי העותרת כל המסמכים, למעט פרוטוקולי הדיונים שביקשה. הוצע לעותרת על-ידי המשיבים לצמצם את דרישתה לעניין הפרוטוקולים, ולהסתפק ב"מקרים שבהם בקשות נדחו, במקרים דומים, כגון: דחיית בקשה משיקולי תקציב במבנה השכרה, באזור פיתוח א'..." (עמוד 7 לפרוטוקול). העותרת סירבה, והיא עומדת על עתירתה בנוגע לכל הפרוטוקולים הנ"ל. בכך נכריע אפוא להלן.
5. העותרת טוענת כזאת: בקשתה למענק נדחתה (בחלקה), ולפיכך עומדת לה הזכות להגיש ערר. כדי שיהא לאל-ידה לתקוף את החלטת המינהלה, היא זקוקה לקבל לעיונה את כל המסמכים שיכולים לסייע לה בכך. לטענתה, זכות היסוד לקבל מידע מן הרשות מקבלת בנסיבות אלה משנה-תוקף. עוד טוענת העותרת כי מדובר במידע שצריך וראוי שיהיה גלוי לציבור, כדי שייוודע ברבים כיצד מחולקים כספי הציבור על-ידי המינהלה. ניהול הליכי חלוקת המענקים לאור השמש ייטיב עם הכספים ועם הציבור. יתר על כן, מעמד מיוחד יש לה, לעותרת, שהרי המסמכים נוגעים אליה. באשר לטענת המשיבים כי הם מנועים מלפרסם את הפרוטוקולים מחמת הפגיעה בסודות המסחריים של חברות אחרות, טוענת העותרת כי הואיל ומדובר במידע ציבורי מובהק, חזקה על הגופים המסחריים אשר פנו לקבל מענק כי ידעו שהמידע הקשור בכך יהיה כפוף לזכות העיון. עוד טוענת העותרת כי הן על-פי חוק לעידוד השקעות הוןוהן על-פי חוק חופש המידע, מסור למשיבים שיקול הדעת להחליט איזה חומר יגולה ואיזה לא, אף לגבי חומר שאין חובה לגלותו, ובהעדר טעם חזק דיו אין לשלול מן העותרת את הזכות לעיין בחומר המבוקש. ולבסוף - גם אם מדובר בעניינים סודיים, הרי שניתן להשחיר על גבי ההעתקים שיימסרו לעותרת את החלקים החסויים.
6. המשיבים מבקשים לדחות את הטענות הללו. לדבריהם, כלל הפרוטוקולים המבוקשים הם 20 במספר ומשתרעים על פני כ-2,400 עמודים. הם כוללים, מטבע הדברים, פרטים שונים ורבים על כל חברה שעניינה נדון במינהלה, פרטים על עובדים בחברות שונות, מצבן הכלכלי של החברות הללו, קשייהן ונתונים אחרים הנוגעים אליהן. מסירת המידע הזה יכולה לפגוע בהן, שכן הוא מהווה סוד מסחרי או סוד מקצועי בעל ערך כלכלי, וגילויו צפוי לפגוע פגיעה ממשית באינטרס המקצועי, המסחרי או הכלכלי של החברות הללו; לפיכך, סבורים המשיבים, אין למוסרו. לבד מזאת, גילוי המידע ישבש את תפקוד הרשות ואת המשך תהליך קבלת המידע.
עוד טוענים המשיבים כי זו בקשה גורפת ומוגזמת. העברת הבקשה לצדדים השלישיים שזכויותיהם עלולות להיפגע אינה ריאלית, שכן מדובר באינספור צדדים כאלה, מעת שמדובר בפרוטוקולים של הישיבות כולן. עוד טוענים המשיבים כי הטיפול בבקשה מצריך הקצאת משאבים במידה בלתי סבירה. לפיכך, גם הפתרון של השחרת המידע הבעייתי אינו ריאלי.
עוד מדגישים המשיבים כי הם פטורים מן החובה למסור מידע על אודות דיוניהם הפנימיים. לשיטתם, באיזון בין הזכות לקבלת המידע לבין האינטרס הציבורי שבשמירת סודיות דיוני המינהלת ובשמירת פרטיותם וסודותיהם המסחריים של צדדים שלישיים, גוברים האחרונים, בייחוד כאשר האינטרס של העותרת בכלל המידע המבוקש אינו ברור.
7. נקודת המוצא שאין עליה עוררין היא כי "לכל אזרח ישראלי או תושב הזכות לקבל מידע מרשות ציבורית" (סעיף 1 לחוק חופש המידע); אין עוררין גם על הסיפא של הסעיף הזה, ולפיו הזכות איננה מוחלטת, והיא בת נפקות רק "בהתאם להוראות חוק זה". הזכות מוגבלת לגדרים שנקבעו בחוק חופש המידע, ובכלל זה חריגים שבהתקיימם תיסוג הזכות מפני אינטרסים אחרים.
8. סעיפי חוק חופש המידע הפוטרים מחובת מסירת מידע, שלתחולתם כאן טוענים המשיבים, הם כמה מסעיפי-המשנה של סעיף 9(ב) לחוק, היינו, מידע שהרשות הציבורית אינה חייבת למסור. אינה חייבת, משמע, הדבר נתון לשיקול דעתה.
בעיקר נתלים המשיבים בסעיף-קטן (6), הקובע פטור ממסירת "מידע שהוא סוד מסחרי או סוד מקצועי או שהוא בעל ערך כלכלי שפרסומו עלול לפגוע פגיעה ממשית בערכו, וכן מידע הנוגע לענינים מסחריים או מקצועיים הקשורים לעסקיו של אדם, שגילויו עלול לפגוע פגיעה ממשית באינטרס מקצועי, מסחרי או כלכלי".
יש דברים בגו. דומה כי גם העותרת אינה כופרת בהימצאותם של נתונים העולים כדי סודות מסחריים ומקצועיים בין דפי פרוטוקולי הישיבות. החברות אשר מבקשות את המענקים הן גופים כלכליים, מסחריים, תחרותיים, שעניין רב להן כי נתונים מסויימים לגביהן לא יהיו נחלת הכלל. יש מקום לחשש כי גילויים של הנתונים הללו אכן יפגע פגיעה ממשית באינטרסים שלהן.
9. כתולדה מן החשש הזה יש מקום גם לסברה כי גילויו של המידע "עלול לשבש את התפקוד התקין של הרשות הציבורית או את יכולתה לבצע את תפקידיה", כלשון סעיף-קטן (1). תפקודו השוטף התקין של מרכז ההשקעות תלוי בין היתר בנגישותו המירבית למידע שהוא זקוק לו על אודות החברות המבקשות מענק. חשש מגילויו של המידע לרבים צפוי לגרום לחברות להימנע מלמוסרו, הדבר יכביד על תהליך אישור התכניות, וכך יוערמו קשיים בפני הגשמת מטרתו של חוק לעידוד השקעות הון. כך גם לגבי סעיף-קטן (7), שכן מאותו הטעם יש מקום לחשוש כי גילוי הפרוטוקולים עלול לפגוע בהמשך קבלת המידע.
10. את טענתה כי אין לשעות לסייגים הללו מבקשת העותרת לתמוך בפסק הדין שניתן בע"א 6576/01 החברה לייזום נ' לירון, פ"ד נו(5) 817. שם נפסק כי פרטי התקשרות של גוף עסקי שזכה במכרז מטעם הרשות צריכים להיות גלויים לציבור. גם אם נניח לרגע, כטענת העותרת, כי גוף עסקי הבוחר להגיש בקשה לקבלת מענק מאת רשות ציבורית כמוהו כגוף עסקי הבוחר להתקשר עם הרשות, עדיין אין הנדון דומה לראיה. כל שנקבע שם הוא כי לגבי מסמכי ההתקשרותיש להניח דבר קיומן של ידיעה והסכמה מצד הגוף העסקי לגילויים, ולפיכך כי יש חובה לגלותם. אין להסיק מכך דבר על גילויים של פרוטוקולים מדיוני הרשות, שעשויים לחשוף מידע ופרטים נוספים על עסקיו האחרים, מצבו הכלכלי ועובדות אחרות שגוף עסקי אינו חפץ שיהיו לנחלת הכלל.
11. לבד מן הסעיפים הללו, הנוגעים למידע על גופים עסקיים אחרים שעלול להיחשף, גם סעיף-קטן (4) תומך לכאורה בעמדתם של המשיבים. על פיו, אין הרשות חייבת למסור "מידע בדבר דיונים פנימיים, תרשומות של התייעצויות פנימיות בין עובדי רשויות ציבוריות, חבריהן או יועציהן". הפרוטוקולים המבוקשים הם ללא ספק מידע כזה. בנידון דידן, עולה סעיף זה שבחוק חופש המידע בקנה אחד עם הגיונו של סעיף 16 לחוק לעידוד השקעות הון, הקובע כי "אין לגלות מדיוניהן של המינהלה או של המועצה, או כל חומר שנמסר להן, אלא על ידי המנהל או הממשלה או בהסכמתם". הנה אפוא מקור נוסף לסיוג זכותה של העותרת לקבלת המידע.
12. כמה וכמה מסעיפי-המשנה של סעיף 9(ב) לחוק חופש המידע חלים אפוא על המידע שהעותרת מבקשת, ועל כן המשיבים אינם חייבים למסור את המידע.
ברם, גם באין חובה, אין הכרח כי יש פטור גמור. הזכות לקבלת המידע במקומה עומדת, ועל הרשות לשקול, בהתאם לחובותיה שעל-פי המשפט המינהלי, אם תיעתר לבקשה למסור את המידע, אם לאו. רק מתי מעט מן השיקולים שעל הרשות לשקול קבועים בחוק, בסעיף 10. שם נאמר, בין היתר, כי על הרשות לשקול את "עניינו של המבקש במידע", קרי, מהי התועלת שתהיה למבקש במידע.
13. אין כל ספק כי עניינה של העותרת במידע עניין רב הוא, ובאופן עקרוני הוא לגיטימי. העותרת זקוקה למידע, משום שבכוונתה לערור על דחיית בקשתה למענק. אין סיבה להטיל ספק בכוונתה לעיין בחומר שהיא מבקשת כדי לנסות ולהיבנות ממנו בעררה. גם בטענתה של העותרת כי יש עניין ציבורי בגילוי המידע יש טעם רב. סוף-סוף מדובר בכספי ציבור, בסכומים נכבדים ביותר, המחולקים בהתאם לחוק לגופים פרטיים. אין צורך להכביר מילים בחשיבות החשיפה לעיני הציבור, לביקורתו ולשיפוטו. ראוי ונכון כי לא במחשכים יחולקו כספי הציבור מכוח החוק, לבל יהא מקום ללשונות רעות להחרץ על פעולתה של המינהלה. יש בכך כדי להוסיף משקל לעניינה של העותרת עצמה במידע.