החלטת הזקיפה של המוסד לביטוח לאומי על פי סעיף 329 לחוק הביטוח הלאומי -אינה בסמכות בתי הדין לעבודה.

סגן הנשיאה יגאל פליטמן

פתח דבר

1.         במוקד הערעור שלפנינו, החלטת המוסד לביטוח לאומי (להלן: המוסד) שלא לשלם למערער קצבת נכות כללית " וזאת בהסתמך על סעיף 329 לחוק ביטוח לאומי, הואיל והנכות הרפואית ודרגת אי הכושר שנקבעה לך, נגרמו עקב תאונת דרכים ובגינם קיבל פיצויים מצד שלישי". כנגד החלטה זו פנה המערער בתביעה לבית הדין האזורי בחיפה (ב"ל 1869-08; הנשיא רמי כהן ונציגי הציבור מר דוד דניאלי ומר ליאור מרגולין), ותביעתו נדחתה. על כך הערעור שלפנינו.

רקע עובדתי

2.         להלן הרקע העובדתי, כפי שתואר בפירוט במסגרת פסק דינו של בית הדין האזורי:

"2.  א.        התובע יליד 1965, נפגע בתאונת דרכים ביום 14.09.1992 ונגרמו לו נזקי גוף שונים.

ב.        ביום 07.12.1992, בחלוף שלושה חודשים ממועד התאונה, הגיש התובע למוסד תביעה לקצבת נכות כללית. הרופא המוסמך קבע לתובע נכות רפואית זמנית בשיעור 94%. כמו כן, קבע פקיד התביעות לתובע דרגת אי כושר זמנית בשיעור 100%.

באבחונים רפואיים נוספים (ינואר 1993 ופברואר 1994) נקבעו לתובע נכות זמנית וכן נקבעה לו דרגת אי כושר זמנית.

בשנת 1996 קבע הרופא המוסמך לתובע נכות רפואית יציבה, מיום 01.02.1996, בשיעור 50%. כמו כן, נקבעה לתובע דרגת אי כושר יציבה וקבועה בשיעור 75% מיום 01.02.1996.

ג.         במסגרת תביעת נזקי גוף שהגיש התובע כנגד מבטחת הרכב ("חברת הביטוח") בהתאם לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975, ניתן ביום 31.01.00 פסק דינו של בית המשפט המחוזי בעניינו של התובע (ת"א (נצ') 452/92). בית המשפט המחוזי פסק לתובע פיצויים בראשי נזק שונים, בסך 306,011 ש"ח. מסכום הפיצויים נוכו סכומי קצבת הנכות שקיבל התובע מהמוסד, "כולל עבר ועתיד (מהוון) ... בסך 587,800 ש"ח בערכי ספטמבר 1999" ("פסק הדין").

ד.        ביום 08.01.02, שנתיים לאחר פסק הדין, הגיש התובע תביעה לקצבת נכות כללית. ביום 04.07.02 קבע הרופא המוסמך לתובע נכות רפואית בשיעור 0%, לאמור: אין נכות פסיכיאטרית ואין נכות נוירולוגית.

ה.        ביום 01.09.02 ניתן פסק דין של בית המשפט העליון בערעור שהגיש התובע על פסק הדין של בית המשפט המחוזי בנצרת (ע"א 1992/00). בית המשפט העליון נתן תוקף של פסק דין להסכמות הצדדים לפיהן "הואיל ותביעת המערער נדחתה על ידי המוסד, והואיל ואין בכוונתו לערער, יתוקן פסק הדין כך שבנושא הפחתת גמלת המוסד לא יופחת הסכום אשר נקבע בפסק הדין, אלא סכום הגמלאות ששולמו בעבר בצירוף הפרשי הצמדה וריבית" ("הסדר הפשרה").

בשנת 2003 שולם למוסד סכום של 297,554 ש"ח על ידי חברת הביטוח עבור קצבאות ששילם לתובע בגין תאונת הדרכים מיום 14.09.1992.

ו.         יצוין, כי המוסד לא היה צד להליכים האמורים. עוד נוסיף כי תאונת הדרכים אירעה לתובע שלא במסגרת עבודתו, ולכן לא נתבקש המוסד להכיר בה כתאונת עבודה.

ז.         ביום 13.12.06 הגיש התובע תביעה מחודשת לקצבת נכות כללית בגין החמרת מצב. ועדה רפואית מדרג ראשון קבעה לתובע, ביום 12.03.07, נכות רפואית יציבה בשיעור 10%.

ערר שהגיש התובע התקבל, וביום 05.06.07 קבעה הוועדה הרפואית לעררים לתובע נכות רפואית זמנית בשיעור 50% מיום 01.06.07 עד 31.05.09, לפי הפירוט הבא:

שינויים ניווניים במרפק - 10% לפי פריט 35(1)(ב) לתוספת בתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז-1956 ("התקנות");

מצב אחרי חבלת ראש עם דימום וירידה קוגניטיבית - 30% לפי פריט 29(11) מותאם לפריט 34(ד) לתוספת בתקנות;

שינויים בהתנהגות עקב חבלת ראש - 20% לפי פריט 34(ג) לתוספת בתקנות;