החלטה שלא לבטל את כתב האישום נגד אלי ארוך

פרטי האישום

1.         על-פי המפורט בכתב-האישום המתוקן שהוגש לבית-המשפט ביום 3.2.09, הכולל שלושה אישומים (האישום השלישי הוגש כנגד הנאשם בלבד) , מואשמים הנאשם ונאשם נוסף בשם דוד שילוח (להלן: " הנאשם 2") כי ביצעו בצוותא פעולות של זיוף, מרמה, קשירת קשר לביצוע פשע ושיבוש הליכי משפט, אותן ביצעו במסגרת הליך בוררות שניהל נאשם 1 מול המתלוננת - חברת אילנות בטוחה (להלן: " החברה") העוסקת בניהול ושיווק תיקי השקעות. בכך עברו עבירות לפי סעיפים 499(א)(1), 418 סיפא, 420, 415 סיפא, ו 244 לחוק העונשין , תשל"ז-1977.

הנאשם עסק בתקופה הרלוונטית לכתב האישום בהשקעות ובניהול תיקי השקעות וביצע את פעילותיו במסגרת מספר בתי השקעה שונים, בהם החברה.

הנאשם 2  הינו נכה צה"ל והיה מובטל בתאריכים הרלוונטיים לכתב האישום, ונטען כי סייע לנאשם במעשי המרמה והזיוף שבוצעו במסגרת הליך הבוררות.

  תמצית כתב-האישום

2.         ביום 10.10.99 פתח הנאשם חשבון בנק בחברה על שם אימו, בו היה לנאשם ייפוי כוח, וביום 17.10.99 פתח הנאשם חשבון פעילות בחברה. מיד לאחר מכן, ומידי יום, היה הנאשם מעביר לחברה הוראות ביצוע לפעילויות השקעה שונות, בעיקר בשוק אופציות המעו"ף. ביום 21.10.99, בעקבות חריגה מרמת הביטחונות הנדרשת אותה נדרש הנאשם להעמיד לצורך גיבוי פעילויות ההשקעה שביצע, הגיע הנאשם למשרדי החברה לפגישה בה הובהר לו שהחברה תפעל על פי שיקול דעתה לסגירת החריגות בביטחונות שבחשבונותיו.

במהלך חודש נובמבר 1999 פנה הנאשם למשרד עו"ד בועז בן צור ובמשך החודשיים-שלושה הבאים שלח באמצעותו הוראות ביצוע לחברה.

במקביל פנה הנאשם בתקופה זו למחלק ההונאה במשטרת ישראל וביקש להגיש תלונה נגד החברה. בהפניית המשטרה הגיש הנאשם ביום 16.11.99 תלונה כנגד החברה ברשות לניירות ערך.

במקביל החל הנאשם להפגין, יחד עם נאשם 2, מול משרדי החברה, עד שזו הגישה נגדו בקשה לצו מניעה. במסגרת הדיון בבקשת צו המניעה הסכימו נאשם 1 והחברה כי עניינם יידון בפני בורר - כבוד השופט בדימוס מלץ (להלן: " הבורר"), והחלטתו של זה תינתן לצדדים ללא הנמקה. הסכמה זו קיבלה תוקף של בית המשפט במסגרת ת.א. 1677/00.

לצרכי הבוררות שכר הנאשם את שירותי עו"ד יצחקניא, וזה פנה לדיקן אוניברסיטת חיפה פרופסור ביגר, בכדי שיערוך חוות דעת לגבי מהות וסכום התביעה. חוות הדעת התבססה  על מסמכים שסיפק לו הנאשם, שחלקם, כאמור, זויפו על ידי הנאשם.

במסגרת הליך גילויי המסמכים שבמסגרת הבוררות הגיש הנאשם לבורר את המסמכים שברשותו, שגם בהם היו מסמכים שזויפו.

בחודש פברואר 2006, ולאחר שהנאשם החליף עוד פעמיים את עורכי הדין מטעמו, וכן לאחר שבקשת החברה לביטול הסכם הבוררות נדחתה, ניתן פסק הבורר בו נקבע כי הנאשם ואמו זכאים לקבל מהחברה סכום של 94,780,000 ש"ח.

המאשימה טוענת כי פסק הבורר ניתן בהתבסס על מסמכים מזויפים אותם סיפק הנאשם הן לפרופסור ביגר והן לבורר, ועל בסיס מסמכים אלו ביסס הבורר את החלטתו.

לצורך הזיוף השתמש הנאשם, אליו חבר הנאשם 2, בחותמת משטרתית שהגיעה לידיו, שינה וזייף מסמכים ותאריכים באמצעות פוטומונטאז' והדבקות שקפים, הגיש תמלולי שיחות שכלל לא נערכו ועוד.

כמו כן נאשם הנאשם כי פנה במהלך הבוררות באופן חד צדדי לבורר, במספר פעמים, תוך ניסיון להשפיע על פסיקתו של זה.

טענות מקדמיות מטעם הנאשם

3.         הטענה המקדמית העיקרית, אותה טען הנאשם, היא שיש להורות על ביטולו של כתב האישום שכן זה הוגש מבלי שהמאשימה קיימה את הליך השימוע המתחייב בטרם הגשת כתב אישום, כפי שדורש  סעיף 60א' לחוק סדר הדין הפלילי (נוסח משולב), תשמ"ב-1982(להלן: " החוק").

הנאשם טען כי כתב האישום הוגש ביום 14.12.08 - ארבעה ימים לפני מועד השימוע שנקבע לו, וזאת מתוך רצונה של הפרקליטות להוציא, במסגרת הליך האישום, צו עיכוב יציאה מהארץ נגדו. זאת למרות שצו עיכוב היציאה שהוצא כנגד הנאשם עובר להגשת כתב האישום בוטל כדין על ידי כבוד השופטת כוחן כבר ביום 28.11.07 (במסגרת בש 1781/07).

הנאשם טען כי גם אם למאשימה היה חשד סביר להניח כי הוא מבקש לברוח מהארץ, דבר שלא הוכח אף במעט, הרי שהיה באפשרותה לעתור או להגיש ערעור בעניין גם מבלי להגיש את כתב האישום, ובכך להימנע מהליך כה קיצוני כגון שלילת זכות השימוע לה הוא זכאי. התנהלות זו פגעה קשות בזכויות היסוד של הנאשם, במעמדו בציבור, ומהווה פגיעה מהותית בהליך הפלילי.