לפני ערר על החלטתו של בית המשפט המחוזי בבאר-שבע (נ' אבו טהה) במ"ת 44461-11-13 ובמ"ת 44475-11-13 מיום 12.12.2013, בה נקבע כי יש לעצור את העורר (להלן: דומרני) עד תום ההליכים המשפטיים נגדו.
1. הערר שלפני הוא אחד מבין שני עררים על החלטתו של בית המשפט המחוזי לעצור עד תום ההליכים המשפטיים את דומרני ואת העורר בבש"פ 8592/13 (להלן: קצנטיני), בנוגע למעורבותם לכאורה בסחיטה באיומים בקשר עם הבחירות לראשות עיריית נתיבות שנערכו בחודש אוקטובר 2013. העררים נשמעו לפני במאוחד. ביום 26.12.2013 ניתנה על ידי החלטה נפרדת בערר שהוגש על ידי קצנטיני, בה קבעתי כי קיימת חולשה בתשתית הראיות לכאורה בנוגע לקצנטיני והוריתי על בחינת אפשרות שחרורו לחלופת מעצר. במסגרת ההחלטה בבש"פ 8592/13 פורטו עובדות כתב האישום וקביעותיו של בית המשפט המחוזי בנוגע לראיות לכאורה, עילת המעצר ומסקנתו של בית המשפט המחוזי בדבר היעדר אפשרות לשחרר את דומרני וקצנטיני לחלופת מעצר. משכך, אביא אך את תמצית הדברים.
תמצית עובדות כתב האישום
2. במסגרת מערכת הבחירות בעיר נתיבות שנערכה באוקטובר 2013, תמך מחנה הרב יורם אברג'ל במועמד יחיאל זוהר לראשות העיר, בעוד שמחנה הרב יעקב איפרגן תמך במועמדותו של אייל מסיקה. הפילוג בין המחנות הוביל לאירועים שהפכו את מערכת הבחירות לסוערת ומלווה בהתנכלויות. לצד הרב איפרגן פעלו י.א. (להלן: המתלונן) וליאור שאער (להלן: ליאור), שעובר ליום הבחירות ובמהלכו שימשו כפעילים מרכזיים במטה הבחירות של מסיקה בהיותם ממובילי מחנה איפרגן. באותה תקופה שימש עמנואל אלישע (להלן: עמנואל) כעוזרו האישי של הרב אברג'ל והיה פעיל מרכזי במטה הבחירות של זוהר. בעקבות הפילוג, בסמוך לבחירות, חשש עמנואל כי מסיקה ייבחר לראשות העיר וכעס על מחנה הרב איפרגן, ובפרט על המתלונן ועל ליאור, מאחר שעמנואל ראה בהם כמי שהניעו את מחנה איפרגן לתמוך במועמדותו של מסיקה. בסמוך ליום הבחירות החליט עמנואל למנוע ממחנה איפרגן בכלל ומהרב איפרגן, מהמתלונן ומליאור בפרט להמשיך ולפעול באופן חופשי למען בחירתו של מסיקה.
3. ביום 20.10.2013 פנה עמנואל לדומרני וביקש ממנו להגיע עם אנשיו ביום הבחירות לנתיבות ולהטיל אימתם על תומכיו של מסיקה ובראשם הרב איפרגן, המתלונן וליאור. דומרני נעתר לבקשה. ביום 22.10.2013 בשעה 11:00 הגיעו דומרני וקצנטיני לחצרו של הרב אברג'ל יחד עם אחרים בג'יפ ורכב סקודה. מיד עם הגיעם שוחחו עם הרב אברג'ל. בשעה 11:15 נפגשו עם עמנואל בסמוך לכולל של הרב אברג'ל. במעמד זה ביקש עמנואל מדומרני להעביר מסרים מאיימים לאנשי מחנהו של הרב איפרגן. דומרני, קצנטיני והאחרים עזבו את המקום ונסעו למוסדות הרב איפרגן. משהגיעו למקום פתחו בנסיעה פראית ועשו "חרקה" על הכביש ולאחר שגילו כי הרב איפרגן ועוזריו אינם נמצאים שם, עזבו את המקום.
4. בשעה 11:34 הגיעו דומרני, קצנטיני והאחרים לבית הרב. דומרני וקצנטיני נכנסו לסלון בית הרב, חלק מהאחרים המתינו מחוץ לסלון והיתר עמדו בכניסה לבית הרב. התנהגותם של דומרני, קצנטיני והאחרים ובכלל זה נסיעתם הפראית, הגעתם לבית הרב והדברים שאמר שם דומרני נעשו תוך שהם מודעים לשם שיצא לדומרני ולאנשיו ומתוך כוונה להטיל אימה על אנשי מחנה איפרגן. בשלב מאוחר יותר הגיע המתלונן לבית הרב ואוים אף הוא על ידי דומרני, חרף הכחשתו כי הוא פוגע בכבודו של הרב אברג'ל. במהלך דברים אלו המשיך דומרני להטיל אימה על המתלונן ועל ליאור ואמר כי יש דרכים לטפל במי שפוגע בכבוד של הרב. דומרני פנה אל המתלונן ואמר לו "אם אתם לא עושים לו כלום (לרב אברג'ל), אז אני אשמור עליך". בשעה 12:40 התקשר דומרני אל הרבנית רוחמה איפרגן (להלן: הרבנית). במעמד זה אמר לה כי "יש כמה אנשים שנסחפו טיפה יותר מידי אז הם יעמדו אופ אופ ... במקום שלהם". כמו כן ביקש דומרני מהרבנית להורות לרב איפרגן כי ביקורו אצל הרב יישאר דיסקרטי וכי אם הרב יישאל אודות המפגש ביניהם עליו להשיב כי הוא הגיע לביתו במטרה להשכין שלום ולקבל ממנו ברכה. הרבנית עשתה כן והודיעה לדומרני שהוא יכול להסיר כל דאגה מליבו לאחר שהרב איפרגן התחייב לפניה.
לפיכך, הואשמו דומרני וקצנטיני בסחיטה באיומים, הפרעה לבחירות, קשירת קשר לביצוע פשע ושיבוש מהלכי משפט.
עיקרי החלטתו של בית המשפט המחוזי
5. בית המשפט המחוזי ציין כי הראיות לכאורה לגבי עבירות של סחיטה באיומים מבוססות על אמרותיו של המתלונן בדבר התנהלותו המאיימת של דומרני לרבות אמירות מילוליות הנושאות רכיב של הטלת מורא. לאמרות אלה נלוות ראיות תומכות ובכללן שיחות שנקלטו בהאזנות סתר, עדויות הנוגעות להתנהלות העוררים בעיר ביום הבחירות, אמרותיו של עמנואל יחד עם אמרותיו של הרב איפרגן, בדגש על אלה שנמסרו בתשאול הסמוי. חומר הראיות מעלה בבירור כי הרב איפרגן, רעייתו ואחותו ברוריה נמנעו מלשתף פעולה עם המשטרה בכל הנוגע לדומרני בחקירות הגלויות וזאת בשל חששם העצום מפניו. בית המשפט התרשם מהטונציה בדברי הרב איפרגן בתשאול הסמוי המוקלט ממנו ניתן ללמוד על תחושת החשש והחרדה בה היה שרוי. בעניין זה הפנה בית המשפט לזכ"דים שערכו החוקרים במסגרתם ציינו כי הרב ביקש ששמו ושם רעייתו לא ייקשרו בשום אופן לפרשה.
6. הרב אברג'ל לא שלל לפני חוקריו שייתכן ועמנואל פנה לדומרני בבקשה שיגיע לנתיבות ביום הבחירות, נוכח החשש שהביע עמנואל לפני הרב אברג'ל בסמוך ליום הבחירות כי המחנה של מסיקה מתכוון להביא "בחורים רוסים" שיטילו אימה על אנשיהם. חיזוק משמעותי למסקנה זו אף נמצא בהודעותיו של עמנואל, לפיהן ביקש מדומרני להתייצב ביום הבחירות על מנת "לאיים ולפגוע באופן חמור, במתלונן, בליאור וברב איפרגן".
7. בית המשפט המחוזי קבע כי כנגד דומרני קמה עילת מעצר מכוח סעיף 21(א)(1)(ב) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים), שכן התנהגותם של דומרני וקצנטיני הינה התנהגות "בריונית" ואלימה לאורה נמנעו המתלונן והרב איפרגן לפעול באופן חופשי ביום הבחירות. ממכלול הנתונים מצטיירת תמונה קשה ומטרידה של גיוס גורמים עבריינים להשפעה על תוצאות בחירות ברשות מקומית. עוד הפנה בית המשפט המחוזי לכך שבפסיקה נקבע כי בעבירות של סחיטה באיומים גלומה מסוכנות ממשית. עוד ציין בית המשפט המחוזי כי אם ישוחרר דומרני הוא ינסה לשבש הליכי משפט ולהדיח עדים בשים לב לעובדות כתב האישום. לכך מצטרף עברו הפלילי המכביד. העורר הורשע בעבר בעבירות סחיטה באיומים ואף תלוי ועומד לחובתו עונש מאסר מותנה בר הפעלה בן שבעה חודשים. בית המשפט הדגיש כי אין אדם נעצר אך בשל שמו או המוניטין השלילי אותו צבר, אך נראה כי דומרני נבנה מהמוניטין שלו שאחרת לא ניתן להבין מה עשה ביום הבחירות במקום מרוחק ממקום מגוריו ומדוע זה יוזמן להשרות "תחושת ביטחון". בית המשפט המחוזי מצא כי לא ניתן להפיג את המסוכנות והחשש לשיבוש מהלכי משפט והשפעה על עדים באמצעות חלופת מעצר ולפיכך הורה על מעצרו של העורר עד תום ההליכים המשפטיים נגדו.
נימוקי הערר
8. העורר - באמצעות בא כוחו, עו"ד משה שרמן - טוען כי קיימת חולשה בתשתית הראיות לכאורה, לאורה יש מקום לשחררו לחלופת מעצר. העורר מצביע על כך שעיקר הראיות לכאורה מצוי בהודעותיו של המתלונן. העורר טוען כי לאחר שניתנה החלטת בית המשפט המחוזי בדבר מעצרו עד תום ההליכים המשפטיים נגדו, הועברו אליו חומרי חקירה נוספים ובהם מצא לראשונה את ההודעה הראשונה שנגבתה מהמתלונן, בה השם דומרני כלל לא עלה. זאת ועוד, טוען העורר כי התלונה הוגשה על ידי המתלונן רק כשבוע לאחר האירוע הנטען, ויש בכך להוות אינדיקציה לכך שמדובר בתלונה שנועדה לחפות על כישלונו של המתלונן זאת לאחר שהמועמד שלקידום בחירתו לראשות עיריית נתיבות פעל הפסיד והוא נזקק לאמתלה שתציל את המוניטין שלו. עוד טוען העורר כי אין ראיות המצביעות על קיומו של יסוד נפשי לגיבוש עבירות סחיטה באיומים שכן הפחד הסובייקטיבי של המעורבים אינו יוצר את היסוד העובדתי של העבירה. באשר לפחד הסובייקטיבי, טוען דומרני כי בית המשפט התעלם מכך שנתיבות "בערה" באש הבחירות וננקטה אלימות, שאינה מיוחסת לעורר, מצד שני המחנות. העורר מדגיש כי כל אירועי האלימות המתוארים בחלק הכללי של כתב האישום כלל אינם מיוחסים לו והם שהיוו את הרקע לתחושת הפחד שניכרה באברכים וברב איפרגן.
9. עוד טוען העורר כי טעה בית המשפט המחוזי עת אימץ רק חלק מאמרותיו של עמנואל ולא נתן משקל לחלקים אחרים בגרסתו מהם ניתן ללמוד כי העורר היה זה שהרגיע אותו וביקש ממנו להימנע מנקיטת אלימות. אף הרב איפרגן הדגיש כי לא אוים על ידי העורר או מי מטעמו. בהקשר זה מדגיש העורר כי בעוד שאמינותו של המתלונן לוקה, הרי שדבריו של הרב איפרגן מתיישבים עם גרסתו שלו, לפיה הרב איפרגן הוא זה שהזמין אותו לעיר ביום הבחירות באמצעות אחותו ברוריה על מנת להשקיט את הרוחות הסוערות. עוד טוען העורר כי התשאול הסמוי של הרב איפרגן ושל הרבנית, בו נחשף לכאורה הלחץ והפחד בו היו שרויים כתוצאה מאזכור שמו של דומרני, לא צולם אלא רק הוקלט ובכך יש כדי לפגוע במשקלו ובאפשרות להתרשם ממצבו הנפשי של הרב. העורר טוען כי הלחץ והחשש בהם היה נתון הרב איפרגן, מקורם באירועים אלימים שליוו את מערכת הבחירות ושאינם מיוחסים כלל לדומרני וכן בכך שלאחר ביקורו של דומרני בבית הרב, אנשים בקרבת הרב אמרו לו כי דומרני הוא אדם מסוכן. העורר מפנה לכך שבסוף התשאול הסמוי פונה הרב איפרגן למתלונן ושואל אותו האם הוא מסכים איתו שגם בלי דומרני היה את הלחץ הזה, והמתלונן משיב "כן, אבל פחות, היינו מייחסים לזה חשיבות פחות". בשל העובדה כי החוקר קובי קדוש לא הצליח ל"הוציא" מהרב את שחפץ בתשאול הסמוי, לא הייתה לו ברירה אלא לכתוב זכ"ד שייתן נופך וימלא את החללים הריקים ומשום כך נזקק לתיאור הלחץ בו היה נתון הרב איפרגן. לעניין האזנות הסתר שבוצעו בפרשה - השיחות בין עמנואל לדומרני, בין דומרני לבין ברוריה ובין דומרני לבין הרבנית - טוען העורר כי אין להסתפק בקריאת חלקים או מקטעים מתוכן אלא יש לקרוא אותן כמקשה אחת שעולה בקנה אחד עם גרסתו של דומרני.
10. עו"ד שרמן, בשם העורר, התרעם על כך שבית המשפט קמא לא נזקק לאף אחת מטענותיו שהועלו לעיל והסתפק באמירה כללית לפיה דינן של טענות אלה להתברר בהליך העיקרי. העורר טוען כי טענותיו המעוגנות בחומר הראיות מצביעות על חולשה ראייתית המצדיקה שחרורו לחלופת מעצר. העורר טוען בהקשר זה כי שוחרר בעבר לחלופת מעצר בגין עבירת סחיטה באיומים וקיים את כל התנאים המגבילים שהוטלו עליו ללא כל הפרות, וכי יש בכך כדי להפיג את החשש הנטען ממסוכנתו ומשיבוש מהלכי משפט.
תגובת המשיבה
11. המשיבה - באמצעות באת כוחה, עו"ד יעל שרף - עותרת לדחיית הערר. המשיבה מפנה לסקירת הראיות לכאורה כמפורט בהחלטת בית המשפט קמא וטוענת כי מדובר בתשתית ראייתית המסבכת את העורר בעבירות מושא כתב האישום. העורר מגיע לעיר בה הוא אינו מתגורר ומתערב בסכסוך לא לו ביום הבחירות. המשיבה מפנה להודעותיו של המתלונן בדבר המשמעות של עצם הימצאותו של דומרני בבית הרב איפרגן ומוסדותיו ביום הבחירות ועל תוכן האיומים שהושמעו במהלך הפגישה בסלון בית הרב, המוצאות חיזוק במגוון ראיות. בהקשר זה מפנה המשיבה לתשאול הסמוי שבוצע לרב איפרגן ולרבנית המעידים על חשש כבד מפני העלאת שמם בקשר לדומרני. המשיבה טוענת כי לא ניתן לשחרר את העורר לחלופת מעצר בשים לב לעברו הפלילי המכביד בתחום עבירות הסחיטה באיומים שמטבען מקפלות בתוכן מסוכנות רבה ואף חשש לשיבוש הליכי משפט. עוד מדגישה המשיבה את המסוכנות היתרה הנשקפת מהעורר בשל נסיבות ביצוע העבירות שבנדון תוך שיבוש פעילות ההליך הדמוקרטי.
דיון והכרעה
לאחר שעיינתי בנימוקי הערר והאזנתי בקשב רב להשלמת הטיעון בעל פה מטעם הצדדים בדיון שנערך לפני, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הערר להידחות.