החלטה העוסקת בניכור הורי

אגב אותו נוהל הקיים בבית המשפט לענייני משפחה במחוז תל-אביב – יפו, התחלתי עוסק בעניינם של הצדדים כפי בקשתה של המותב המטפל, כבוד השופטת ארבל-אסל.

עניין לי בנערה בת .... המסרבת לראות את אמה וטענתה של האם כי למעשה נקלענו לכלל ניכור הורי.

טיפולי בעניין עד כה מפורט בפרוטוקולים השונים ואין בדעתי לחזור על כך.

ביום 08.08.2019 כתבה המומחית אותה מיניתי, דוקטור ענבל קיבנסון-בראון (להלן: "המומחית") עדכון ולפיו מסרבת הקטינה מכל וכל לקשר עם אמה והיא שותקת במהלך הטיפול.

המומחית המליצה להורים לנסות ולפתור את הבעיה על דרך יצירת "מפגשי אקראי" מתוכננים מראש, בו יציגו של ההורים לנערה חזות סבירה ואחידה, אלא שאז נתקלה המומחית בבעיה ולפיה האב אינו משתף פעולה, הוא חש פגוע הואיל והוגשה תביעה בשל הניכור ההורי והוא דורש כתנאי, כך כותבת המומחית, שהאם תתנצל בפני הבת.

אגב הדיון היום הסבירו לי האב ובא כוחו, האב בעצם בשפת גופו ובא כוחו במילותיו, כי האב אינו חש שהוא חבר של האם, אין הוא יכול להציג מצג לא אמיתי שהוא אינו פגוע או שמסוגל לעת הזו לשתף פעולה עם המלצותיה של המומחית, או להציג מצג כלשהו של אמפתיה כלפי הסיטואציה וכלפי האם ובצדק אומר בא כוחו כי אל לו לבית המשפט לאלץ את האב לנהוג מאור פנים כלפי האם, שעה שרגשותיו של האב כלפי האם הם רגשות של פגיעה ועלבון.

במילותיו של עורך הדין זף: "אפשר לחייב את האב להיות חבר שלה?"

באופן שהוא אופייני משהו לתופעות של ניכור הורי מסביר לי עורך הדין זף כי עלי להמתין ובעתיד אולי תהא תקווה ואולי אף תרצה אם את מרשו, לכאן או לכאן.

הסיטואציה אליה הגענו מחייבת התייחסות נרחבת קצת יותר, שכן המומחית כותבת כי דרישתה מן ההורים להציג חזות מאוחדת וכו' נובעת מסברתה שאם יתבצע תהליך כפוי כלפי הילדה, רק תגבר התנגדותה של הילדה ותחושתה שיש בידיה כוח רב להתנגד תתעצם.