תיק זה שעניינו שני קטינים כבני 16, שניים מתוך ארבעת ילדיהם של הצדדים, הובא לפתחי אגב נוהל ייחודי הקיים אך ורק בבית המשפט לענייני משפחה בת"א-יפו, לפיו טענות על נתק בקשר בין הורה לבין קטין מובאות לפתחו של בית המשפט תוך ימים ובמטרה להכחיד את התופעה של ניכור הורי.
העובדה שהתיק מתברר לפני חברתי, כבוד השופטת א. ז'יטניצקי-רקובר, הובילה כמובן למתן החלטתה בגינה מונח התיק לפניי כעת.
שני הקטינים הנמצאים וחיים עם האם בוגרים הם ובגירים ואין עורר כי האב לא עתר בעטיים למאומה.
הדיון נקבע לשעה 09:00, השעה אגב הכתבת החלטתי זו 9:25, האב עדיין לא התייצב – ללמדך אולי דבר מה על דרך התנהלותו.
אין עורר כי לאם אין קשר עם הקטינים למרות הסכמותיהם המפורשות של הצדדים, אשר קיבלו תוקף של פסק דין ביום 08.02.2018 (כבוד השופט שנלר) לחדש את הקשר בין האם לבין שני הילדים.
כאשר עסקינן בקטינים בני 16 (ה"קרב" המשפטי בין הצדדים המונה עוד 12 תיקים קשורים ניטש כבר מסוף שנת 2015), אזי אין לבית המשפט זמן רב לפעול לחידוש הקשר וגילם הבוגר יחסית של הקטינים רק מכביד על הצורך בחידוש הקשר.
המעיין בתגובתו של המשיב (סעיף 58), יגלה כי לכאורה, לפחות מן השפה אל החוץ ובבחינת "מס שפתיים", אין לאב כל התנגדות לחידוש הקשר שבין האם לבין הקטינים.
בא כוחו של המשיב שהוא פרקטי מן המשיב, אומר כי אכן הדרך היחידה היא הסכמתו למינויו של מומחה אשר יחדש את הקשר בין הילדים לבין האם.
ומדוע אמרתי כי בא כוח האב פרקטי מן המשיב? הואיל ובאותו סעיף 58, בבחינת אבסורד שאין כדוגמתו, "מגלגל" האב עיניו לשמיים וטוען כי כל שצריכה האם לעשות הוא לחדש את הקשר, כאילו אין הוא יודע שכל ניסיון של האם לבצע את פסק דינו של בית המשפט המחוזי ולחדש את הקשר ייתקל בהתנגדות נחרצת של הקטינים, בעידודו החד משמעי של האב.
המעיין בתגובת המשיב יגלה את שנאתו או טינתו כלפי האם, תוך שהאב מנסה "להתנער" מהסכמתו שלו, כאילו מלכתחילה לא התכוון לקיים את ההסכמה בבית המשפט המחוזי, באומרו בסעיף 3 כי כל שכתוב בפסק הדין הוא שהצדדים ישתפו פעולה.
האב סבור או מייחס לאם חוסר רצון לקשר עם ילדיה ורצונו כי רק שתשלם מזונות, שהרי לשיטתו אם שני ילדים נמצאים עמו ושני ילדים עם האם והאם הינה מזכירה רפואית, אז מובן שחייבת היא לשלם מזונות.
היגיון "מעניין" בכינויה של האם "חוצפנית, מזילת דמעות תנין, קוזאק נגזל, מפלה את הקטינים מאחיהם, מתכסה בנוצות לא לה, אינה טורחת לבקר את הקטינים, מתעלמת באופן מופגן מילדיה" ושאר ביטויים, עולים בקנה אחד עם האמור בכתב התביעה ולפיו מגדף וגידף האב את האם במילים שהדעת אינה סובלת.
אין אני צריך כרגע לאותה מדיה של הקלטת הדברים, די לי בעיון במסמכים אשר הוגשו ושעברו "סינון" כבד של עורכי הדין כדי להבין את המצב.
בקלות יכול אני לסבור ולו מכוח ניסיוני המקצועי, כי מדובר בהורה מנכר במובן המצוין בפסק דינו של בית המשפט המחוזי – לאמור עמ"ש 60592-03-15.
ברור לי כרגע כי האב "משדר" מערכת ציפיות ברורה של בוז, גסות רוח וציפיה מוחלטת מן הקטינים שלא להעז ולהיות בקשר עם אמם, אף לא לשוחח עמה כדרך בני אדם ומכאן כבר יודעים הקטינים "לרוץ לבד" ולהמשיך את הניכור בעצמם.
כדאי, אולי, שאבהיר בכמה:
- ראשית, קטין אינו רשאי להחליט שהוא "מתגרש" ממי מהוריו ומנתק עמו את הקשר.
התופעה היא בלתי חוקית והורה מנכר אינו יכול "להסתתר" מאחורי גבו של הקטין את נפשו לקח בשבי ולומר כי הילד אינו רוצה.
כשם שקטין אינו רשאי לבצע פעולות בלתי חוקיות או מסחריות אחרות אשר מסכנות אותו או אינן כפי גילו, אף "גירושין" מהורה והפיכתו של הורה אחד להורה "שכול" תוך שהקטין בין החיים, אינה בגדר הפעולות המותרות לקטין והורה המעודד את הקטין לכך פועל הוא שלא כחוק.
- שנית, ניכור הורי מוכר כיום גם על-ידי ארגון הבריאות העולמי כפעולה של פגיעה, כפעולה הגורמת הפרעה רגשית והוא נתפס בעיני אנשי המקצוע כהתעללות בקטין ומכאן שניכור הורי אינו יכול להיחשב כעולה בקנה אחד עם טובתו של קטין.
- שלישית, כאשר מתבצעת פעולה בלתי חוקית ובעבר כבר אמרתי שהמצב דומה להתנהלותם של בתי המשפט בצווי הגנה, בדיונים על-פי אמנת האג למניעת חטיפת ילדים וכו', לא תישמענה טענות אף לא אשר לטובת הילד, טרם תתוקן אי החוקיות.
ניכור הורי, פשיטא, הוא מעשה שאינו כדין ומשפסק בית המשפט המחוזי את פסקו, לא יכול המשיב לגחך ולומר כי לא התחייב הוא לחידוש הקשר;
לא יכול המשיב לומר כי האם לא התעניינה בקטינים, שהרי מי נקט את ההליך בבית המשפט המחוזי?
בוודאי שאין המשיב יכול לנהוג בחוסר תום לב דיוני ולהתחכם לפסק דין אשר ניתן בהסכמה בבית המשפט המחוזי.
- רביעית, למעשה תמרן המשיב עצמו, לאור פסק דינו של בית המשפט המחוזי, למצב של אי מילוי הוראה חוקית ואולי טוב יעשה המשיב אם יעיין בפסק דינו של בית משפט השלום ברחובות, בין השאר בפל"א 187438/13 ו- 192155/13, שם ישכיל להבין כי אי מילוי הוראה חוקית לעניין קשר עם ההורה האחר יכול להוביל אף לעונש מאסר בפועל מאחורי סורג ובריח (במקרה שם למשך 6 חודשים).
- חמישית, אמור מעתה כי התופעה של ניכור הורי הינה בלתי חוקית, הדין אינו מוכן עוד להשלים עמה ואין הוא מוכן עוד "ליפול במלכודת" שמציע המשיב, להמתין לתסקירים ולהמשיך ולמשוך את הזמן עד אשר יהא מאוחר מדי.
הטעייתו של המשיב את האם ואת בית המשפט המחוזי כאילו עומדים הדברים להסתדר גרמה לביטול זמן אדיר. במקרה של ניכור הורי מדברים אנו במונח "זמן ילד", תוך שנדמה לי כי המשיב חותר להנצחת הקרע וטיפוח הטינה (למשל, על דרך טענת ההפליה בין האחים האחרים לבין האם).
העוסקים בענייני ניכור הורי מבינים גם כי ככל שהסוגיה מטופלת מהר יותר, קל יותר להכחידה וככל שקטין בוגר יותר והניכור ממושך יותר, נדרשים בתי המשפט להפעלת סמכויות ויתר כוח בדרכם לחידוש הקשר.
נחזור ונדגיש, כי ניתוק הורי הינו ניתוק בלתי מוצדק של הקשר בין הורה לבין קטין ואין אנו מדברים על מקרים בהם ניתוק הקשר מוצדק הוא.
אלא שהמשיב בכאן לא טוען להצדקה כלשהי, ופשיטא, טוען הוא כי האם אינה טורחת דיה.
אם אמרנו שניכור הורי הינו פגיעה בקטין ומחייב התערבות מיידית, אז נמשיך מכאן ונאמר את הידוע לכל העוסקים בתחום, לפיו דברי "כיבושין" ושידולו של הורה מנכר לחזור בו מדרכיו הינם דרך שבנדיר מצליחה היא.
לעניין המשיב שלפניי – שלב דברי ה"כיבושין" כבר עבר כאשר פסק דינו של בית המשפט המחוזי לא כובד על-ידי המשיב ולא צלח.
השעה כעת 09:40 – המשיב התייצב עתה.
............................
המשך החלטה
כבכל אי חוקיות, לא יכול בית המשפט להסתפק בהצהרה כי פעולות המשיב הינן בלתי חוקיות.
אין בית המשפט גם יכול להמתין למיצוי ההליך הפלילי, שהרי ההליך הפלילי אינו אלא ענישה בשל אי החוקיות.
על כולנו מקובל זה מכבר כי חידוש הקשר צריך להיאכף בסנקציות היכולות להיות מוטלות מיידית ואלמלא בא כוח המשיב, אשר נתן הסכמתו להפניית התיק למומחה, הייתי מתחיל לשקול בדעתי האם לא צריך אני לראות את פסק דינו ה"ישן" של כבוד השופט צילמן לעניין סנקציות, ככזה המתפשט גם לעניין הסנקציות הנקובות בחוק ההוצאה לפועל ובכלל זאת שקילת האפשרות להתלות רישיון נהיגה, להתלות דרכון ועוד.
.........................................
המשך החלטה
בשעה 09:40, כאמור, הופיע האב והוא חפץ לומר את דבריו, משל לא היתה לו חובה להתייצב לדיון בזמן הנקוב והנה, עוסק הוא עמי כעת בשאלות, האם הביאה האם מספיק סירי אוכל אם לאו.
נראה שהאב, אולי בכוונת מכוון, אינו רוצה להבין כי הורה אשר ביתם העיקרי של הקטינים אצלו, הוא בבחינת אחראי מרכזי לקיומו של קשר.
..............................
ביום 31.03.2019 יצא תחת ידי חברתי, כבוד השופטת גורביץ'-שינפלד, פסק דין מרתק בתמ"ש (חיפה) 2533-05-15. במקרה שם (סעיף 12 לפסק הדין) דומה שבית המשפט החל סוטה מהדוקטרינה של צ'יילדרס וגרדנר ואשר הוכרה בין השאר אף בפסקי הדין של בית המשפט העליון ובתי המשפט המחוזיים והחל לדבר בתיאוריה של צ'יילדרס, העוסקת בהורות פתוגנית, או בעברית פשוטה – הורות שהיא, בעצם, חולה.
בית המשפט מאמץ תפיסה ולפיה הורות פתוגנית נכללה גם ב- 5DSM, להבדיל מניכור הורי אשר הוכר על-ידי ארגון הבריאות העולמי וטרם נכלל ב- DSM5, כהורות אשר יכולה לגרום הפרעות נפשיות בילד.
בפסק דין אשר ניתן בימים אלה קבע כבוד השופט שילה (מראה המקום אינו תחת ידי) כי סעיף 68 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות מונח תמיד תחת ידי בית המשפט והוא מחייב אותו במעורבות לטובת קטין, זאת גם כאשר כמו במקרה שם, נדחית תובענה לצו הגנה.
במילים אחרות, יש לקרוא את פסק הדין ככזה המחייב (בכל מקרה של חשש לפגיעה בקטין) מתן סעד שהוא בבחינת דבר מה נוסף אשר יבטיח שלומו של קטין.
גם התיאוריה הנזכרת בפסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה בחיפה אותו הבאתי לעיל, מדברת על אותו מצב בו הילד כבר "רץ לבד", הוא מתנהג כלפי ההורה המנותק ובמידה של עליונות ויהירות, מפצל באופן ברור בין הורה טוב לבין הורה רע במחשבתו, חש העדר אמפתיה לסבלו של ההורה האחר ומחזיק באמונה שאינה כפופה לעובדות, אודות היותו של ההורה המנוכר הורה רע.
אמור מעתה, כי אף באספקט טובת הילד ואף באספקט הניכור ההורי, המצב הקיים אינו אפשרי שיימשך.
בעודי מכתיב החלטתי יושב מולי המשיב ורומז לי בתנועות ידיים, כי אין הוא שבע רצון, אך אין הוא צריך לעשות תנועות ידיים.
יודע אני כי מבחינתו של המשיב כאמור בסעיף 68 לתגובתו, לא צריך הוא לעשות מאומה ואולי המצב הנוכחי משביע רצון מבחינתו, למעט עניין תשלומי המזונות.
לקראת שולי החלטתי זו צריכים גם הילדים להבין – בית המשפט לא יניח להם שלא להיות בקשר עם אמם. קשר זה אינו חייב להיות בתדירות גבוהה מאוד, בוודאי לא בהתחלה.
קשר זה אינו חייב להיות למשך זמן ממושך בכל ביקור, אך קשר כאמור צריך להתקיים ומיד!
הואיל וכך ממנה אני את דוקטור ענבל קיברסון-בראון כמומחית מטעם בית המשפט ומורה לה לפעול לחידוש הקשר שבין הקטינים לבין אמם ויפה שעה אחת קודם.
תידרש דוקטור קיברסון-בראון למתן הוראות – כל שצריכה היא לפנות לבית המשפט והוראות יינתנו בהתאם. בשלב זה יישאו הצדדים בשווה בהוצאות המומחית.
התיק יושב לכבוד השופטת המטפלת בתיק, למעט אם "יצופו" סוגיות כלשהן הדורשות המשך טיפול כנובע מהחלטתי בכאן.
אולי כדאי שאומר גם, כי כאשר דן בית המשפט, להבדיל מתיקים על-פי אמנת האג, גוברת אי החוקיות במעשה אשר מוכר כחטיפה ובהמשך לכך פסיקת הוצאות כבדות משקל.
ניכור הורי מדבר בחטיפת נפשו של קטין. גם כאן מדברים באי חוקיות ולמרות שאין נפסקות הוצאות בשל הצורך להגיע מחוץ לארץ, אזי סכום ההוצאות בכאן על נקלה עשוי לשקף ולהכתיב נורמה חברתית ומדיניות שיפוטית, שתאמר כי המשפט הישראלי לא ישלים עם חוסר קשר.
בכוונת מכוון אין אני פוסק הוצאות בשלב זה.
הזדמנות היא למשיב לתקן דרכיו ומיד וכן להסביר לילדים כי אין בדעתי להשלים עם נתק עם אמם.
אני מתיר פרסום החלטתי זו, ללא פרט מזהה כלשהו אודות הצדדים.
ניתנה והודעה היום כ"ט סיוון תשע"ט, 02/07/2019 במעמד הנוכחים.