החלטה העוסקת באופן הגשת ערעור והתוצאה של אי עמידה בתנאים

1.   בפני בקשה למחיקת הערעור שהגיש המשיב, בטענה כי הערעור שהוגש אינו עומד בהוראות תקנות 414 ו- 417 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד - 1984 (להלן - התקנות).

לחילופין, עותרים המבקשים כי בית המשפט יורה למשיב להגיש הודעת ערעור מתוקנת וערוכה כדבעי.

לטענת המבקשים, נימוקי הערעור אינם מפורטים בצורה תמציתית, אלא בדרך של סיכומים, תוך שהודעת הערעור מכילה כ- 185 סעיפים, וכשלהודעה זו מצורפים נספחים רבים.

אם לא די בכך, המשיב צרף להודעת הערעור גם ראיות שלא עמדו בפני בית משפט קמא. בכך, יוענק למשיב יתרון בלתי הוגן.

2.   המשיב טוען כי אין יסוד לנטען על ידי המבקשים. מדובר בערעור העוסק במסכת אירועים המתפרשת על פני שנים רבות, והכולל שאלות משפטיות מרובות. על כן, נצרך המשיב לפרט את אשר פרט בערעורו.

בנוסף, טוען המשיב, כי אין מקום שבית המשפט יגביל את זכות הטיעון וכי אופן הטיעון ענין לבעל הדין לענות בו, ואל לבית המשפט להתערב בכך.

בהתייחס לראיה הנוספת, הרי מכחיש המשיב כאילו צורפה ראיה נוספת וככל שמדובר על נספח שמקורו פלט מרשם החברות, הרי מדובר על רשומה מוסדית.

3.   בהחלטתו של כב' הרשם מרזל בעע"מ 7151/04, הטכניון - מכון טכנולוגי לישראל נ' דץ (טרם פורסם), הובאו העקרונות המנחים את בית המשפט בבואו לדון בסוגיה כבסוגיה דנן.

כפי שנקבע שם, אכן קיימת סמכות לבית המשפט להידרש לכתבי הטענות ועריכתם, אולם יש להפעיל סמכות זו במשורה ועל מנת לא לפגוע בזכות הטיעון של כל אחד מהצדדים.

עם זאת, אין להתעלם מכך כי יש למצוא את הדרך הראויה על מנת לא לפגוע באיזון שבין הצדדים.

בעת שעסקינן בערעור, הרי לאחר הגשת הודעת הערעור, טענות הצדדים בכתב יבואו לידי ביטוי בעיקרי הטיעון ובהם בלבד. יתר על כן, מוצאים אנו לנכון להגביל גם את אורכם של עיקרי הטיעון, בהתחשב בנשוא הערעור ובהיקפו.

משכך, אם נאפשר למערער להגיש הודעת ערעור ארוכה ומקיפה, ואשר אינה עומדת בהוראת התקנות, יווצר חוסר איזון בין טיעוניו של המערער מחד גיסא, וטיעוניו של המשיב בערעור מאידך גיסא.

ודוק, שלא כמפורט בהחלטה דלעיל, בערעורים שבפנינו לא ניתנות הוראות על הגשת סיכומים בכתב, ועל כן יש לשמור על האיזון בין הצדדים, ביתר תוקף.

4.   עוד יש מקום להוסיף כי לא בכדי קבעו התקנות את אופן הגשת ערעור וצרופותיו.

חוזים אנו, חדשות לבקרים, בערעורים המוגשים בניגוד מוחלט לתקנות, הן בכל הקשור לאמור בתקנה 414 והן בכל הקשור לתקנה 419.

כך, במקום פירוט תמציתי של נימוקי ההתנגדות להחלטה שעליה מערערים, מוצאים אנו כעין "סיכומים", תוך הפנייה הן לאסמכתאות משפטיות באופן מקיף והן הפנייה לחומר הראיות, כולל ציטוטים מהפרוטוקול שבפני בית משפט קמא ואף צירוף והפנייה למסמכים ממסמכים שונים.

כך גם במקום לצרף את הנדרש לפי תקנה 419(1) בלבד, מוצאים אנו "כרכים" רבים, אשר מצורפים להודעת הערעור.

לא למותר להוסיף, כי לאחר מכן בעת שנקבע הערעור לשמיעה ובעת הגשת תיק המוצגים, אזי מוכפלים אותם כרכים עד שמגיעים אנו לאותם "תיקי ארגז".

5.   לצערנו, אין מי שיפעל בהתאם לתקנה 421 לתקנות, דהיינו כי הערעור לא יקובל לרישום מעת שאינו עונה אחר הוראות התקנות, ועל כן נמצאים אנו במצב עשוי בנסיבות שכאלו.