מונח בפני "פרק" נוסף הנוגע להליכי ההסדר מחד גיסא והפירוק מאידך גיסא של חברת דלק נדל"ן.
החלטתי הקודמת, אשר ניתנה על רקע מה שנראה כקריסה מוחלטת של המשא ומתן בין הצדדים וחזרה של בעל השליטה מהצעותיו, קבעה כי בנסיבות שנוצרו
באותה עת, ובעיקר הפער העצום בין עמדות הצדדים והודעת החברה כי היא עצמה נסוגה מבקשת ההסדר ומהתנגדותה לבקשת הפירוק, החלטתי כי אין עוד מנוס מפירוק זמני. זאת, בכפוף להשהיית כניסת הצו לתוקפו לתקופה של כעשרה ימים, במטרה מוצהרת לאפשר לצדדים להמשיך ולהידבר.
בסופו של יום הוברר כי החברה, אכן, ניהלה משא ומתן, אף אם עשתה זאת - באורח שאינו נקי מתמיהות וספקות - אך רק עם חלק מהנושים. במסגרת זו, עלתה הצעה חדשה מצד החברה ובעל השליטה, אשר לפי חלק מהדעות, היא מטיבה עם הנושים ומגבירה את אחוז התרומה האישית והערבויות מצד בעל השליטה; לפי חלק אחר מהדעות, היא דווקא גרועה יותר מקודמותיה, ואף כוללת "כסאות מפלט" לבעל השליטה, המאפשרות לו לסגת, בדיעבד, מן ההסדר תוך הותרת הנושים "קרחים מכאן ומכאן".
נוכח האמור לעיל, הוריתי על קיום דיון כדי לאפשר למחזיקי אגרות החוב להביע דעתם על ההצעה החדשה
כבסיס אפשרי למשא ומתן, כולל ובעיקר דעתם על הבקשה להשהות את תחילת הפירוק הזמני.
נערך דיון, ביום 15.5.2012 ושמעתי את עמדות הצדדים, ולאור זאת ניתנת החלטתי זו.
1. בנסיבות המקרה, ונוכח מה שעלה הן בדיון והן בכתבי הטענות שהוגשו לתיק בית המשפט(ממש עד לרגע פתיחת הדיון בשעה 1100), ניתן למעשה "להתחיל מהסוף", ולקבוע כדלקמן:
חרף העובדה כי לחלק מבאי-כוחם של הנושים היו השגות רבות הן על ההצעה החדשה גופא, והן על דרך ניהול המשא ומתן, הרי שמכתבי הטענות ומן הדיון שנערך, עלתה תמונה ברורה למדי כי רוב מוצק מקרב הנושים מעוניין למצות הליך נוסף של משא ומתן. אי לכך מסכימים הם לסגת
לעת-עתה
מן הפירוק הזמני, או למצער להשהותו לתקופה בת מספר שבועות. זאת, כדי לבדוק, בכל-זאת, את היכולת להגיע לכדי הסדר. מנגד, מיעוט מקרב המחזיקים הפרטיים, ובעיקר עסקינן
בעשרה
מחזיקים, המיוצגים בידי עו"ד ויסולי, מתנגדים התנגדות גורפת לכל המהלך החדש, ועומדים על כניסת הפירוק הזמני לתוקפו לאלתר. זאת, כאשר מהלך זה נסמך, בין היתר, על דיני חילופי מבקשים, המאפשרים לכאורה למתנגדים להיכנס לנעליו של מגיש בקשת הפירוק המקורית, היה וחזר בו מן הבקשה, מטעמים שאין המחליפים מסכימים להם.
2. במסגרת הדיון שנערך, ואשר היטיב לבטא את חילוקי הדעות הקשים, כמו גם הנושאים הטעונים מאד של היחסים בין החברה לנושים, העלו הצדדים טיעונים רבים. חלקם רלוונטיים אך במעט לשני הנושאים האמיתיים העומדים על הפרק
כיום: השהיית הפירוק הזמני ועריכת האספות.
נוכח האמור לעיל סירבתי, בין היתר, לאפשר את חקירת מנכ"ל החברה, בעניין שנוגע כל-כולו
לכדאיות הצעת ההסדר עצמה. זאת, באשר ספק גדול, אם ראוי להפוך דיון אודות השהיית הפירוק הזמני במטרה לאפשר משא ומתן, ל"זירת התגוששות" הנוגעת למשא ומתן עצמו; מה גם, שממילא עולה כי במסגרת המשא ומתן, יהיה על החברה לעמוד בחובות גילוי נרחבות מאד, הכוללות אף את הנקודות בגינן ביקש בא-כוחה של סדרה ד', עו"ד קירש, לחקור את מנכ"ל החברה.
3. זאת ועוד; כפי שהיטיב ביותר לנסח זאת בא-כוחו של כונס הנכסים הרשמי, עו"ד הירשנזון, הרי שלמעשה אחת הנקודות שעל הפרק - קרי,
עריכת אספות נושים, נדונה והוכרעה
זה מכבר בפסק-דין קודם, ש
איש מהצדדים לא ערער עליה
. זאת, לצד עובדה חשובה נוספת (עליה עמד אף ראש המתנגדים להצעה, עו"ד ויסולי), כי באורח עקרוני היכולת לערוך אספות נושים בעניין הסדר מוצע, אינה מתאיינת אף אם החברה תקלע להליכי פירוק, קל וחומר פירוק זמני.
יוצא, כי נוכח האמור לעיל, כמו גם ההסכמה הרחבה של הנושים, כפי שעלתה מן הנתונים החלקיים שהונחו בפני, לעצם עריכת האספות (להבדיל מהסכמה לתוכן ההצעה, שספק אם יש לה רוב בנוסחה הנוכחי), הרי שנקודה זו של עריכת אספות, כפי שביקשה החברה, אינה שנויה במחלוקת אמיתית. זאת, כאשר באספות יוכל כל צד לנסות ולשכנע את רוב הנושים בצדקת עמדתו והדרך בה הוא דוגל - אם להסדר, ואם לפירוק וחקירות.
4. יוצא, כי הסוגיה המרכזית שנותרה על הפרק, עניינה: גורל הצו המושהה לפירוקה הזמני של החברה, כפי שניתן בהחלטותי הקודמות. קרי, האם שינוי הנסיבות, מאז ההחלטה מיום .23.5 (כולל ההצעה החדשה שהונחה מטעם החברה ומר תשובה), די בו כדי להשהות פעם נוספת כניסת הצו לתוקפו, לצורך מיצוי אפשרות המשא ומתן. כך, להבדיל מעצם קבלתה בתור הסדר, וודאי שלא כ"כזה ראה וקדש".
לעניין זה, ובטרם אגיע לדיון לגופו של עניין, מן הראוי ליתן את הדעת על ההבדל החשוב בין
שאלת הפירוק הקבוע, ובין
שאלת הפירוק הזמני.
5. אתייחס להלן לעיקר המצב בו כנגד חברה כבר ניתן צו פירוק קבוע המחיל עליה את דיני חדלות הפרעון, לבין
שאלת הפירוק הזמני
.
אזכיר, בקצירת האומר, כי בעוד במסגרת הפירוק הקבוע נידונות השאלות המהותיות בדבר חדלות פירעונה של החברה, הרי שפירוק זמני היה ונותר מעין "סעד עזר". סעד אשר מבוקש בדרך כלל מקום בו מבקש הפירוק או צד רלוונטי אחר סבור כי הותרת המצב על כנו עד למועד הפירוק הקבוע עשוי להרע באורח מהותי את מצב הנושים. זאת, בין אם נוכח חשד כי החברה ומנהליה עשויים להבריח נכסים
בזמן שבין הגשת בקשת
הפירוק לדיון בסעד הקבוע
, ובין אם מסיבות אחרות, כגון חשש להתנפלות נושים על נכסי החברה, ביזת מלאים וכיוצא באלו. כמו כן, ניתן צו זמני, לא אחת ,בקבוצת מקרים אחרת, אשר בה ברור לכל הצדדים כי החברה "שבקה חיים לכל חי", וכי אין לה כל פעילות או עסקים העשויים להיפגע כתוצאה ממינוי לאלתר של מפרק.
6. המקרה שבפני, מצביע על כך כי דומה ששתי העילות גם יחד שיחקו תפקיד מסוים בבקשת הפירוק הזמני, שהוגשה בידי באי-כוחה של סדרה כ"ה:
א.
ראשית,
וכחלק ממה שנראה כאי-שביעות מהתקדמות המשא ומתן, הוגשה בקשה לסעד זמני. בין היתר גם בעילה של צורך להתחקות אחר הנעשה בחברה, כמו גם חשדות למעשים לא כשרים שנעשו בה בעבר.
ב.
שנית,
בנסיבות המקרה, ובניגוד למקרים רבים אחרים של בקשות פירוק, החברה עצמה הודתה בפה מלא כי היא חדלת פירעון ולא תוכל להחזיק מעמד עוד זמן רב. כמו גם כי מצבה הנוכחי הולך ומדרדר במהירות וכך גם מצב עסקיה. במצב דברים זה, הרי שכל הצדדים הסכימו הלכה למעשה, כי הפתח היחיד להימנע מפירוק, הינו דרך גיבוש הסדר. אלא, שמקום בו עלה המשא ומתן בין הצדדים על שרטון, ונוצר מצב לפיו, לכאורה, אין הצעה מוסכמת או אף כזו הקרובה לכך, הרי שבכך לכאורה נחרץ גורל החברה, ובמצב כזה אין לכאורה כל סיבה לדחות את הקץ, ולהמתין למועד הדיון בפירוק הקבוע.