אני פוסק לעדה הוצאות על פי הקבוע בתקנות.
<#4#>
ניתנה והודעה היום ה' תמוז תשע"ב, 25/06/2012 במעמד הנוכחים.
התובעת מסכמת: התביעה הוכיחה מעבר לספק סביר את יסודות העבירה, התביעה הוכיחה כי הנאשם נהג בהיותו שיכור. במקרה הנדון כל הטפול מתחילתו ועד סופו בוצע על ידי שוטרת אחת, ניריה דדון שהגיעה היום לעדות פעם נוספת. מעדותה של השוטרת עולה כי השוטרת הקפידה על פיקוח והקפידה כי הנאשם לא יאכל, לא ישתה ולא יעשן, עדותה בעניין זה לא נסתרה בחקירה נגדית. מדובר בשוטרת שמפעילה, או הפעילה את מכשיר הינשוף משנת 2008, מדובר במפעילה מיומנת ומקצועית, מיומנותה של המפעילה בכל הקשור להפעלת המכשיר והבדיקות שבוצעו טרם הפעלת המכשיר לא נסתרה אף היא בחקירה נגדית. הבדיקה בוצעה בהתאם לנהלים ובמכשיר תקין ועל כך הוגש החומר הרלוונטי. היום השוטרת ניריה דדון נקראה לעדות נוספת מטעם בית משפט ונשאלה באשר לרישום באשר לעריכת המסמכים האם נעשו בזמן אמת, כפי שעולה מפרוטוקול דיון מיום 1.5.12 בעמ' 6, השוטרת העידה כי הרישום נעשה בסיום בדיקת הינשוף ש' 26, בהמשך הדברים השוטרת העידה כי הרישום של ת/2 נעשה בזמן אמת. היום כשהגיעה השוטרת להעיד פעם נוספת, השוטרת העידה שת/2 כמו שאר המסמכים נרשם לאחר קבלת תוצאות הנשיפה, דהיינו תשובה זו עולה בקנה אחד עם תשובתה בפרוטוקול הדיון מיום 1.5.12. בעמ' 6 בש' 26 היא אומרת שהרישום נעשה בסיום בדיקת הינשוף, לדעתי תשובתה לא הובנה בצורה נכונה, והיום השוטרת מעידה ואומרת בעמ' 13 שיכול להיות שרשמתי בזמן אמת ויכול להיות שלא, התשובה שלי באותה ישיבה לא היתה מוחלטת, בתשובותיה של השוטרת היה מכלול לכל המסמכים. בנוסף השוטרת העידה והדגישה כי כל הטיפול שנעשה, נעשה על ידה בלבד וכשהיא מפקחת באופן קפדני על הנאשם וכי היא מטפלת רק בנהג אחד, דהיינו לא יכול להיות מצב כפי שהעידה השוטרת ודבריה לא נרשמו בפרוטוקול, השוטרת לא יכולה להתבלבל ולטעות, על אחת כמה וכמה כאשר מדובר בריחוק זמנים של 14 דקות, הרישום כולו אם נעשה כזה שלא בזמן אמת, נעשה אחרי 14 דקות ולא אחרי שעה וחצי. השוטרת הוסיפה והדגישה כי כאמצעי עזר היא נעזרת בפנקס שמעולם לא נתבקשה לערוך והיא עושה זאת רק כצעד נוסף ואחריות נוספת שהיא מגלה באופן אישי. לאור כל האמור ומאחר והתביעה הוכיחה מעבר לספק סביר את יסודות העבירה וכפי שאף עולה מבדיקת המאפיינים, ממנה עולה כי הנאשם היה שיכור, הרי שהנאשם שיכור ומשכך יש להרשיע אותו בעבירה המיוחסת לו. התביעה תטען כי אל מול גרסתו המתחמקת והלא עקבית של הנאשם שאף חתם על המסמכים הרלוונטיים וחזר ומסר את אותה גרסה גם בשימוע שהטופס שלו הוגש בהסכמה לבית משפט שם אמר ששתה כמה שלוקים של משקה משכר ולא ידע שישפיע עליו וייחשב כשיכור, הרי בעדותו הוא חזר בו, אל מול גרסה מתחמקת זו יש את גרסת השוטרים שהיא אובייקטיבית ולכן ומכל הטעמים שפורטו לעיל, אבקש להרשיע את הנאשם.
הסנגור מסכם: ראשית, אני רוצה להתייחס לכך שהרישום נעשה לאחר סיום בדיקת הינשוף, בעמ' 6 בפרוטוקול עמ' 6 ש' 20, אני שאלתי בבירור ביחס לת/1, והיא ענתה שהרישום נעשה בסיום בדיקת הינשוף. ביחס לת/2 כמו שכתוב בעמ' 7 שעשתה את הרישום בת/2 בזמן אמת, והיום היא נתנה גרסה אחרת לגמרי שבה היא חוזרת ואומרת שהרישום נעשה אחרי כל סיום הטיפול בנאשם. אם כל הדוחות נרשמו אחרי סיום הטיפול בנאשם, במיוחד אם מדברים על בדיקת המאפיינים, אשר השוטר צריך לרשום בזמן אמת, והתרשמות השוטר בזמן אמת, ואם נרשם אחרי בדיקת הינשוף, הדוח פסול. היא טענה בזמנו שזמן האמת הוא 1.58, בדיקת הינשוף נערכה בשעה 2.10, דהיינו יש 12 דקות, לכן כל הבדיקות פסולות. מנגד הנאשם נתן גרסה ברורה, אין בגרסתו סתירות כלל. לאור האמור אנו מבקשים לזכות את הנאשם.
<#9#>
הכרעת דין
אני מזכה את הנאשם מכל אשמה.
בית המשפט מוכן לסבול (עד גבול מסויים) כל התנהגות חריגה מצד בעל דין או עד במשפט, אך בשום פנים ואופן אינו יכול לסבול אי אמירת אמת על ידי עדים, במיוחד כאשר מדובר בעדים שהם שוטרים או שוטרים לשעבר.
תיק זה עניינו עבירה של נהיגה בשכרות בניגוד לסעיף 62(3) לפקודת התעבורה.
העדה המרכזית בתיק זה הינה שוטרת (כך היתה בזמן האירוע, היום היא מחוץ לשורות המשטרה), אשר טיפלה בנאשם מרגע עצירת רכבו ועד לאחר קבלת תוצאות בדיקת הנשיפה שנערכה לו באמצעות מכשיר הינשוף, ואשר הצביעה על הימצאות אלכוהול בגופו בריכוז מעל הרמה המותרת לפי החוק.
ראיה עיקרית, שעליה מבוסס כתב האישום, הינה דוח פעולה שנושא את הכותרת "דוח פעולה באכיפת נהיגה בשכרות" אשר נערך על ידי אותה עדת תביעה
(הוגש וסומן ת/2).
דוח זה, אשר נחזה להיות רשום בזמן אמת, מספק את כל המידע על ההתרחשויות לאורך כל תהליך הטיפול בנהג החשוד בנהיגה בשכרות, החל מתיעוד שעת העצירה של הרכב, נסיבות עצירת הרכב, תוכן השיחה הראשונית עם הנהג, המאפיינים הראשוניים המצביעים על חשד לשכרות ותוצאות בדיקת הנשיפון, עובר בתיעוד שעת התחלת בדיקת המאפיינים ותוצאות מבחני הביצוע הנערכים לנהג, וכלה בתיעוד שעת העברת הנהג לבדיקת הנשיפה. כל אלה הינם נתונים הדרושים לצורך הכרעה בשאלת אשמתו של הנאשם ומשליכים באופן ישיר על התוקף שנותן בית המשפט לתוצאות בדיקת הנשיפה שנערכה לנאשם באמצעות מכשיר הינשוף.
בית משפט זה במהלך שמיעת תיקי עבירות הנהיגה בשכרות בשנה האחרונה, גילה להפתעתו - טיפין טיפין - שדוח הפעולה האמור, אשר היה מוגש תמיד כראיה ניצחת שמתעדת כביכול את האירועים בזמן אמת, הינו דוח אשר נרשם בדיעבד לאחר סיום האירועים וקבלת תוצאות בדיקת הנשיפה שנערכת לנהג, ורק לאחר שהנהג נמצא בבדיקה זו שיכור (במובן המשפטי של ביטוי זה).
שיטת עבודה זו, של רישום דוח הפעולה המפורט בדיעבד, נובעת ככל הנראה מהרצון של השוטרים לחסוך בעלויות ומאמצים, שלא ייווצר מצב שבו ימולא הדוח האמור לשווא (מבחינתם) במקרה והנהג לא יימצא שיכור בבדיקת הנשיפה.
מעבר לפגם הטבוע בשיטת עבודה זו שעלולה לגרום לטעויות ותקלות שונות, הן מבחינת הקושי לזכור את כל הפרטים המתועדים בדוח לאורך זמן מבלי להעלות אותם באופן מיידי על הכתב, והן מבחינת הדעה הקדומה הנוצרת אצל השוטר שממלא את הדוח בדיעבד כאשר בידיו כבר נמצאות תוצאות בדיקת הנשיפה, הרי נחשף בשיטה זו ליקוי חמור לאין ערוך: הדוח נחזה כאמור להיות רשום בזמן אמת, והוא איננו, ומבנה הטופס לא זו בלבד שאינו מגלה באופן שקוף עובדה זו והוא עשוי להטעות (השוו לדוגמא דוח העיכוב
ת/3 שיש בו עמודה מיוחדת שבה רשומה שעת מילוי הדוח להבדיל משעת העיכוב), אלא שרוב השוטרים לא גילו - עד לאחרונה - עובדה זו במהלך עדותם בבית המשפט, והעידו כי רישום הדוח נעשה בזמן אמת כביכול.
בית משפט זה בתיקים שכבר הסתיימו הסתמך על הרישום בדוח האמור כתיעוד בזמן אמת של האירועים ושל שעת התרחשותם, ולא אחת נקבעו ממצאים על סמך דוח זה, בהסתמך על עדויות השוטרים שמסרו במפורש כי הדוח נרשם בזמן אמת.