החלטה בתיק תפ"ח 3192-10-09

1. ביום 17.4.11 ניתנה הכרעת דיננו בעניין זה, במסגרתה מצאנו את הנאשם יצחק חנוכה מאור (להלן: " חנוכה") אשם ברציחתו של המנוח, דוד מנישרוב ז"ל. ביום 4.5.11, בטרם יבשה הדיו על הכרעת הדין, הגיש סנגורו המלומד של חנוכה בקשה חריגה, שכותרתה " בקשה דחופה לביטול הכרעת הדין וגביית עדויות נוספות". ביום 5.5.11, הוא המועד שנקבע לשמיעת טיעוני הצדדים לעניין העונש, שמענו את טיעוני הצדדים ביחס לבקשה הנ"ל. לאור הטיעונים ששמענו, הגענו למסקנה כי אין מקום להיענות לבקשה, וזאת מהטעמים שנפרט להלן.

2. הטעם המרכזי שהובא על ידי ב"כ הנאשם להתיר גביית עדויות נוספות הוא שהגיע לידיעתו רק באחרונה מידע לפיו ייתכן כי אחד מעדי התביעה, שעדותו הוגשה בהסכמה, מר א.א. (להלן: " א."), הוא האחראי לביצוע עבירת הרצח. לטענת הסנגור, לאור מידע נוסף זה, הכרעת הדין, המייחסת את ביצוע הרצח לחנוכה, בצוותא עם אדם נוסף שלא ניתן להעמידו לדין בשל מצבו הנפשי כיום (א.ב.י., להלן: "א.ב.י."), עלולה להיות שגויה, במובן זה שקיים ספק שמא "התוקף הנוסף" (לצד א.ב.י.) הוא א. ולא חנוכה.

3. אין ספק כי התזה אותה מעלה הסנגור, לפיה קיימת אפשרות שא. הוא ה"תוקף הנוסף" שביצע את הרצח ביחד עם א.ב.י. היא תזה חדשה. א. לא נחשד בשום שלב על ידי המשטרה כמי שהיה מעורב בביצוע הרצח, והוא נחקר (פעמיים) כעד, לא כחשוד, נוכח מגוריו בישיבה. זאת ועוד, במהלך המשפט לא הועלתה האפשרות שא. הוא ה"תוקף הנוסף", וא. אף לא זומן לעדות, אלא התביעה וההגנה סיכמו על הגשת הודעותיו במשטרה בהסכמה. השאלה הנשאלת היא, כמובן, האם יש מקום לאפשר גביית עדויות נוספות עקב העלאת תזה חדשה זו בשלב הנוכחי של הדיון (קרי, לאחר הכרעת הדין), ולאור המידע שהציג הסנגור לביסוסה.

4. " על ^-פי ההלכה הפסוקה (למשל, ע"פ 951/80 קניר נ' מדינת ישראל), סמכותו של בית ^-המשפט בערכאה הדיונית - להתיר הבאת ראיות נוספות על ^-פי סעיף 167 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב] משתרעת גם על השלב שבו כבר ניתנה הכרעת ^-דין, ובטרם ניתן גזר ^-הדין. אולם ברי כי ככל שהליך הבאת ראיות נוספות הינו חריג לסדר הדין המקובל, קל וחומר שכך הוא בשלב שלאחר מתן הכרעת ^-הדין, וככל שההליך השיפוטי מתקרב אלי סיום. מכאן, שככל שהבקשה להבאת ראיות נוספות מתאחרת בהתייחס לשלב שאליו הגיע ההליך השיפוטי, כך תהא נדירה וחריגה יותר היזקקות בית ^-המשפט להפעלת סמכות כזו, והדבר ייעשה רק מקום שהעניין נדרש לעשיית צדק ולמניעת עיוות דין" (דברי השופטת אילה פרוקצ'יה בע"פ 5874/00 לזרובסקי נ' מדינת ישראל, פ"ד נה(4) 249, אשר אף בו הוגשה בקשה להבאת ראיות נוספות לערכאה הדיונית לאחר הכרעת הדין, וזאת בעקבות החלפת עורך הדין לאחר מתן הכרעת הדין).

5. הדיון בבקשה לגביית ראיות נוספות, המוגשת זמן קצר לאחר מתן הכרעת הדין - כמו במקרה שלפנינו - מחייב זהירות יתר, שמא הנאשם בחר להעלות בקשה זו רק בשלב מאוחר זה, וזאת תוך שימוש אסטרטגי בטענה הכבושה, ולמצער כמוצא אחרון.

6. התזה שמעלה הסנגור, לפיה קיימת אפשרות ממשית כי ה"תוקף הנוסף" הוא א. ולא חנוכה, היא תזה שאין לה תמיכה לא בחומר הראיות שהוצג לפנינו ולא בחומר החקירה שנאסף על ידי המשטרה (כך מסרה התובעת), ואשר הועבר כמובן גם לסנגור. א. נעצר אומנם בבוקר אירוע הרצח, ביחד עם תלמידים נוספים בישיבה, אולם על בגדיו לא נראו סימנים של דם, והוא לא נחקר בשום שלב כחשוד ברצח. לא זו אף זו, הצדדים ויתרו על חקירתו, והסתפקו בהגשת הודעותיו במשטרה בהסכמה. על פי הודעות אלו ישן א. בקרוואן המצוי בישיבה במהלך הלילה, והתעורר בשעה ארבע לפנות בוקר לתפילה (ראו ת/40 ו- ת/41 המסוכמים בפסקה 19(ו) להכרעת הדין). 

7. ההצדקה המובאת על ידי הסנגור להעלאת התזה החדשה בשלב הנוכחי היא מידע חדש לטענתו שהגיע אליו בדבר עברו הפלילי והפסיכיאטרי של א.. מבחינת מעורבותו בפלילים, הרי שהיה ידוע לסנגור עוד קודם להכרעת הדין, כי א. נמצא בישיבה במסגרת חלופת מעצר, אולם רק לאחר הכרעת הדין נודע לסנגור, לטענתו, כי א. הוא בעל " עבר פלילי עשיר בתחום האלימות", וכי מעצר הבית שלו הוא בגין עבירות אלימות חמורות - ניסיון פציעה בנסיבות מחמירות, תקיפה הגורמת חבלה של ממש, היזק בזדון ותגרה - בגינן תלוי ועומד נגדו כתב אישום בתיק פלילי המתנהל בבית המשפט המחוזי מרכז (ת"פ 12072-03-09). מבחינת עברו הפסיכיאטרי, הרי שרק לאחרונה נודע לסנגור כי לא. בעיות בתחום בריאות הנפש, וכי שירות המבחן התרשם שמדובר " בצעיר בעל רמת תוקפנות גבוהה, הסובל משימוש לרעה באלכוהול וכאשר שותה בכמויות גדולות אינו שולט בדחפיו התוקפניים". מידע זה חשוב לשיטתו של הסנגור, שכן בלילה שקדם לאירוע נערכה בישיבה סעודת "שבע ברכות", במהלכה ייתכן ונצרך אלכוהול על ידי א., ולאור העובדה שהמפקח שהופקד על א., מר יהודה אבי-קיסר, לא ישן עימו בישיבה (כפי שהעיד המפקח בעצמו. ראו פסקה 19(ב) להכרעת הדין ממנה עולה שהמפקח ישן בבית סמוך לישיבה לערך בין 2:15 ל- 5:45). בשתיית האלכוהול יש, לדעת הסנגור, משום הסבר לאלימות שננקטה על-ידי המשתמש באלכוהול - וחשד הסנגור נופל כאמור בשלב זה על א..

8. בנוסף טען הסנגור כי התזה החדשה נתמכת גם בחלק מהראיות בתיק: תיאורו של א. תואם את התיאור הכללי של ה"תוקף הנוסף" על ידי עדי הראיה (שכן א. נמוך מא.ב.י.); א. ישן בישיבה בסוכה יחד עם א.ב.י. וחנוכה, כך שאפשר למצוא בכך את  ההסבר להימצאות הדם על בגדי חנוכה; א. ידע על ביצוע הרצח בזמן חקירתו הראשונית על ידי השוטרים; ולבסוף א. ציין בהודעתו כי במהלך הלילה פנה אליו א.ב.י., ביקש וקיבל חולצה - עניין המחייב בדיקה.

9. דעתנו היא כי אין ממש בנקודות שאותן מעלה הסנגור כתמיכה, מבחינתו, בחומר הראיות לתזה שהוא מעלה: אין לנו ראיות לפיהן א. תואם את תיאור עדי הראיה, ובוודאי שמבחינת גילו הצעיר (23) אין הוא תואם את התיאור של "התוקף הנוסף" כמבוגר מהאחר ובעל שיער לבן (ראו פסקאות 74 (ב) ו-(ג) להכרעת הדין); א. לא ישן ככל הנראה בסוכה אלא בקרוואן (ראו בנוסף להודעתו, גם את עדותו של יהודה אבי-קיסר, פסקה 19(ב) להכרעת הדין), וקשה לראות מה הקשר בין המידע לגבי א., לבין הימצאות דם המנוח על בגדיו ונעלו של חנוכה; ידיעתו של א. על הרצח בשעה שנחקר אינה מעוררת קושי לאור הסבריו עוד בחקירתו הראשונה כי הדבר נמסר לו על ידי השוטרים (ראו ת/40, שורות 7-6); דיווחו על כך שא.ב.י. ביקש ממנו חולצה נמסר מיוזמתו, ואין בו, כשלעצמו, דבר שירמוז על מעורבותו ברצח.

10. נותרה, אם כן, הטענה כי המידע בדבר נטייתו של א. לאלימות, במיוחד לאחר צריכת אלכוהול, ועברו הפסיכיאטרי, בצירוף העובדה שבלילה שקדם לאירוע התקיימה בישיבה סעודת "שבע ברכות", ושבשעת אירוע הרצח לא היה א. בפיקוח המפקח - די בהם כדי להצדיק בדיקת התזה החדשה שמעלה הסנגור, אפילו בשלב זה של הדיון, תוך ביטול הכרעת הדין וזימון עדים נוספים.

11. אין באפשרותנו להיענות לבקשת הסנגור. אי זימונו של א. להעיד, נעשה בהסכמת שני הצדדים, וזאת למרות שעובדת שהותו בישיבה כחלופת מעצר הייתה ידועה לצדדים. מעבר לכך, המידע הנוסף שהציג הסנגור ביחס לא., איננו מצביע על מעורבות אפשרית שלו בביצוע הרצח, וחומר הראיות אף הוא לא תומך בתזה זו: חקירתו של א. במשטרה לא העלתה כל חשד נגדו; על בגדיו לא נצפה דם; מראהו לא תואם את התיאור הכללי של "התוקף הנוסף"; המניע לרצח אינו רלוואנטי לגביו (שכן אין הוא נמנה עם חסידיו הנלהבים של הרב עמוס, אלא שהה בישיבה כחלופת מעצר). קיצורו של דבר - אין ולו ראשית ראיה לתזה החדשה, והיא בגדר ספקולציה גרידא של הסנגור - בבחינת "שלח לחמך על פני המים" (להמחשת העניין - הטענה שלשתיית אלכוהול בסעודת "שבע ברכות" הייתה השלכה אפשרית על אירוע הרצח, והביאה להתנהגות תוקפנית של א., היא מופרכת, בשים לב לכך שסעודה זו הסתיימה לפחות 5 שעות לפני ביצוע הרצח).

12. ואולם, טעמינו לדחיית הבקשה אינם מתמצים בכך שלא הייתה כל מניעה להעלאת התזה החדשה קודם להכרעת הדין, וכי אין לה כל תמיכה בחומר החקירה ובחומר הראיות שהוצג בפנינו. חשובה יותר בעינינו העובדה הפשוטה שהתזה החדשה אינה יכולה לבאר את פשר הממצאים הפוזיטיביים שעליהם התבססה הכרעת הדין בעניינו של חנוכה. ודוק, בקשת הסנגור משמיעה לנו כאילו הכרעת הדין מרשיעה את חנוכה אך מהטעם שהיה "תוקף נוסף" לפי עדויות עדי הראיה, וחנוכה הוא ה"מועמד" היחיד לעניין זה - דא עקא שלא כך הדבר. הכרעת הדין מתבססת על שורה של ממצאים ועדויות אשר פורטו בהרחבה בהכרעת הדין, המזהים פוזיטיבית את חנוכה כ"תוקף הנוסף", ובראשן הימצאות בלתי מוסברת של דם המנוח על מכנסיו ונעלו של חנוכה. התזה החדשה שמעלה הסנגור איננה סותרת עדויות וממצאים מרשיעים אלה, ואיננה נותנת להם כל הסבר שיש בו כדי להטיל ספק של ממש בהרשעתו של חנוכה. בראש ובראשונה, כאמור לעיל, אין היא יכולה להסביר את הימצאות דם המנוח על בגדיו של חנוכה, ובהמשך לכך אף לא את התאמתו של חנוכה לתיאור הכללי של עדי הראייה, את המניע לרצח (מבחינת ה"תוקף הנוסף"); את עדויות אנשי הישיבה (ובמיוחד זו של גואל), ואת טביעת נעל האול-סטאר שנמצאה בזירה. לפיכך, אין בתזה החדשה כדי לערער את הבסיס הראייתי הרחב להכרעת הדין, וממילא לעדויות שמבקש הסנגור כי נשמע, אין כוח ראייתי ממשי שיש בו כדי לשנות את הכרעת הדין.

13. להשלמת התמונה נציין כי ניסיון להצביע על אחראי "חלופי" לרצח כבר נעשה במשפט על ידי אחד מעדי ההגנה, מר אשר בוארון, אשר הזכיר כחשוד אפשרי דמות מסתורית, בעלת שיער שיבה, שהסתתרה שלוש שעות בשירותים של הישיבה (ראו פסקאות 42(א), 78 ו- 100 להכרעת הדין); ודוק, גם לגרסת ההגנה שני ה"רוצחים החלופיים" אינם אותו אדם - א. הרי נחקר במשטרה, והמסתתר המסתורי בשירותים לא נחקר כלל. כשם שראינו את עדותו של בוארון כעדות בלתי אמינה, המהווה ניסיון לזרות חול בעיני בית המשפט - כך רואים אנו את הבקשה הנוכחית.

14.  סיכומו של דבר - בבקשה שלפנינו אין כל ממש, והיא בגדר ניסיון נואש ומאוחר, להציע "אשם חלופי" במקום חנוכה, כאשר אין לכך כל בסיס עובדתי.

לפיכך, נדחית הבקשה.

<#4#>

ניתנה והודעה היום ח' אייר תשע"א, 12/05/2011 במעמד ב"כ הצדדים והנאשם.