לפנינו בקשה להקדמת המועד הקובע לאיזון זכויות במסגרת חלוקת הרכוש המשותף.
בטרם נציג טענות הצדדים, נצטט מתוך החלטת בית הדין מיום כ"ט באייר תשע"ג (9.5.2013) - היא הרקע לדיון שהתקיים לאחרונה:
לפנינו תביעה רכושית של הבעל.
הצדדים התגרשו באפריל 2012.
בהחלטת בית הדין מיום כ' באייר תשע"ג (30.4.2013) נאמר בין השאר:
ב. באשר לטענות התובע לחלוקה לא שוויונית בזכויות הצדדים לפי סעיף 8(2), בית הדין שמע טענות הצדדים ומאפשר לצדדים להגיש אסמכתאות לביסוס טענותיהם, כבקשתם, וזאת בתוך 4 ימים. אין להגיש טענות - רק צירוף אסמכתאות.
ד. לאחר קבלת האסמכתאות בית הדין יוציא החלטתו בתביעה לחלוקת זכויות באופן לא שווה.
ובכן, לפנינו אסמכתאות מאת שני הצדדים.
...
הטענה העקרונית שעלתה בדיון היא שהאשה בגדה בבעלה, ולכן הבעל זכאי לחלק גדול יותר בזכויות ולחלוקה לא שווה ע"פ סעיף 8(2) לחוק יחסי ממון.
ובכן, לאחר העיון בחומרים שהוצגו, בית הדין בדעה כי אף שיש להוקיע מכל וכל תופעה זו, אין בעובדה זו, אם אכן אירעה, כדי לחלק הרכוש באופן לא שוויוני.
אף אם הייתה בגידה, ידועה פסיקת בג"ץ, בתיק 8928/06, הקובעת כי "אין נענשים על בגידה למפרע על ידי נטילת הזכויות ברכוש המשותף."
כאמור, בית הדין מסתמך על פסיקת בג"ץ, תיק 8928/06, בה נאמר בתוך הדברים כך:
10. כזכור... ב
ע"א 264/77 דרור נ' דרור,
פ"ד לב
(1)
829 (1978) (להלן: עניין דרור) נקבע (ברוב דעות) כי "נטישת הבית או בגידה עשויות ליצור קרע בין בני הזוג ובדרך זו לשים קץ לשיתוף, אך אין נענשים עליהן למפרע על ידי נטילת הזכויות ברכוש המשותף" [ההדגשה הוספה, מ.נ.]. ב
ע"א 384/88 זיסרמן נ' זיסרמן,
פ"ד מג
(3)
205 (1989) (להלן: עניין זיסרמן) נקבע כי "לאשם היחסי בפירוק הנישואין אין ולא כלום עם הזכויות ברכוש המשותף, ואין המשיב מאבד זכויות הקניין שרכש במהלך הנישואין אף אם הוא, לצורך ההנחה בלבד, האשם היחיד בפירוק השיתוף". ב
ע"א 819/94 לוי נ' לוי,
פ"ד נ
(1)
300, 304 (1996) וב
בג"ץ 1135/02 וזגיאל נ' בית הדין הרבני הגדול בירושלים,
פ"ד נו
(6)
14 (2002) חזר בית משפט זה על הקביעות האמורות. הנה כי כן, אף אם נניח, כטענת המשיב 2, כי העותרת היא האשמה היחידה בפירוק השיתוף, הרי שאין הדבר מצדיק פגיעה למפרע בזכויותיה ברכוש המשותף שנצברו עד לאירוע...
12. הלכת השיתוף, אשר פותחה בהלכה הפסוקה, קובעת חזקה לפיה הרכוש שנצבר במשך חייהם המשותפים של בני זוג המנהלים אורח חיים תקין ומאמץ משותף, מצוי בבעלותם המשותפת של בני הזוג. זאת, גם כאשר הנכסים רשומים על שמו של אחד מבני הזוג, או נמצאים בחזקתו הבלעדית. הטוען לאי התקיימותה של החזקה נדרש להציג ראיות כבדות משקל לכך שנתגבשה כוונה אחרת בין בני הזוג בכדי לסתור את החזקה. (
רע"א 8791/00 שלם נ' טווינקו בע"מ (טרם פורסם, 13.12.2006) (להלן: עניין שלם) ; עניין בבלי הנזכר בעמ' 253252, בע"ם 4623/04 פלוני נ' פלונית (טרם פורסם, 26.8.2007) (להלן:
בע"ם 4623/04) ). הלכת השיתוף ניזונה מתפיסה חברתית של מוסד הנישואין כקשר חופשי בין שני יחידים, המושתת על שוויון, שיתוף פעולה ותמיכה הדדית והיא נועדה לקדם כמה תכליות חברתיות חשובות: האחת היא הכרה בחיי הנישואין כחיי שיתוף, הן במישור האישי והן במישור הכלכלי. ההנחה היא כי בני זוג שבחרו לחיות חיים זוגיים מעוניינים לחלוק ביניהם את רכושם בחלקים שווים; השניה היא קידום שוויון בין בני הזוג בכך שהיא מייחסת ערך שווה לתרומה של כל אחד מבני הזוג לרווחת התא המשפחתי; השלישית היא שימור האוטונומיה והזהות העצמאית של כל אחד מבני הזוג במסגרת חיי הנישואין (להרחבה בעניין תכליות אלה ראו עניין...
13. הלכת השיתוף חלה, כך קבע בית המשפט זה במספר הזדמנויות, גם ביחס לזכויות סוציאליות הנובעות מעבודת בן הזוג במשך חיי הנישואין. זכויות אלו הן חלק מן הרכוש המשותף לעניין הלכת השיתוף (
ע"א 841/87 רון נ' רון,
פ"ד מה (3)
793 (1991) ;
ע"א 809/90 לידאי נ' לידאי,
פ"ד מו
(1)
602 (1992) ; עניין פלונית; עניין שלם;
בע"ם 10916/03 צה"ל נ' פלונית (טרם פורסם, 14.6.2007) ודברי חברי השופט א' רובינשטיין ב
בע"ם 4870/06 פלונית נ' עזבון המנוח פלוני (טרם פורסם, 24.3.2008). לאחרונה נפסק שהלכת השיתוף תחול גם ביחס ל"נכסי קריירה". נקבע, כי "נכסי קריירה" שנצברו אצל אחד מבני הזוג הם פרי שילוב בין מקורות שונים ובהם גם תמיכתו של קשר הנישואין וכי ראוי להביא חלק זה בחשבון המשאבים העומדים לרשותם של בני הזוג שעה שהקשר הזוגי מפורק, אלא אם התנו על כך הצדדים לפי הוראות הדין (
בע"ם 4623/04) ). גם חוק יחסי ממון בין בני זוג (תיקון), התש"ן1990 הביא להכללת הזכויות הסוציאליות בגדר הנכסים שעל דרך הכלל יש לאזן את שווים בין בני הזוג במסגרת איזון המשאבים לפי חוק יחסי ממון החל בענייננו (סעיף 6 (ד) (3) לחוק יחסי ממון; עניין פלונית; עניין פלוני). קביעות בית משפט זה לפיהן אין נענשים על בגידה למפרע על ידי נטילת הזכויות ברכוש המשותף, כוחן יפה, לדעתי, בין אם הרכוש הוא משותף מכוח הלכת השיתוף ובין אם חל עליו הסדר האיזון הקבוע בחוק יחסי ממון, שהרי הזכויות הסוציאליות הן חלק מפירות ההשתכרות הכוללת אשר נצברו במהלך תקופת עבודתו של בן הזוג. לפיכך, נסיבות המקרה שלפנינו אינן מצדיקות סטייה מכלל השוויון באיזון המשאבים.
ואמנם ידוע כי בניגוד להוראת בג"ץ הנ"ל, קיים פס"ד של ביה"ד הגדול (תיק 057913980641) נימוקי הרב איזירר מיום 3.6.09, שבמקרה של בגידה ניתן לחלק באופן לא שוויוני למרות פסיקת בג"ץ הנ"ל, אך בבואנו לדון עתה לאור חוק יחסי ממון, וע"פ המקובל והאמור בפסקי דין של בית הדין הגדול כי פסיקת בג"ץ היא פירושו של החוק, ממילא יש לנו ללכת בזה אחר פסיקת בג"ץ שהיא פירושו של חוק יחסי ממון.
בנוסף, ראה פס"ד בית הדין תל אביב הנ"ל, שם כתבו כך ביחס לטענה כעין זו:
בקשת הבעל לחלוקה לא שוויונית בשל נסיבות מיוחדות