הענין הנתון להכרעתי בנושא זה, הינו בקשת החייב בטענת "פרעתי".
ההליכים בתיק זה הינם הליכים למימוש משכון, בגין משכנתא אשר נרשמה ביום 15.12.2009, על זכויות במקרקעין הרשומים ע"ש החייב, על פי פסק דינו של ביהמ"ש העליון, מיום 26.6.1986.
בקליפת אגוז, אלו הן העובדות הרלוונטיות למחלוקת הנתונה להכרעתי:
1. מר דוד ליפשיץ ז"ל, אביו של החייב, הינו בעליהם של מקרקעין הידועים כחלקה 6 בגוש 17353, חלקה 8 בגוש 17354, חלקה 76 בגוש 17355, וחלקה 12 בגוש 17367.
2. החייב נטל הלוואות מאת הזוכה בשנות השמונים, לפני כשלושים שנים, ובמסגרת הליכים אשר נוהלו בין הצדדים, הגיעה המחלוקת עד להליכי ערעור לביהמ"ש העליון, ובסופה הושג הסכם פשרה, לפיו יתרת החוב לסילוק תועמד על הסך של 444,000 דולר ארה"ב, ולהבטחת תשלומים אלה ישועבדו המקרקעין כאמור לעיל.
3. השיעבוד נרשם ביום 15.12.2009, כעשרים ושלוש שנים לאחר מועד מתן פסק הדין, ולאחר שהמנוח - הממשכן - הלך לעולמו. החייב דכאן הינו, כדברי הצדדים, אחד מיורשיו של המנוח (ולאחר שהיורשת הנוספת, אשת הממשכן, הגב' אסתר ליפשיץ, ויתרה על טענותיה בהקשר זה, על פי ההסכמים).
4. הליכי מימוש המשכון נפתחו בתחילה בלשכת ההוצאה לפועל בבאר שבע, במסגרתו של תיק 1403565101, ואולם במסגרת הליכים אשר נקט החייב בבית המשפט השלום בטבריה בשל פתיחת ההליכים כאמור (ה"פ 11136-07-10), הוסכם על העברת התיק ללשכת ההוצאה לפועל בנתניה, זאת לצורך שמיעת הבקשה בטענת "פרעתי" (פסק דינה של כב' השופטת נבילה דלה מוסא מיום 19.7.2010).
5. החייב הגיש בקשה בטענת "פרעתי" לפי סעיף 19 לחוק ההוצאה לפועל, ובמסגרת זאת נשמעו עדי הצדדים.
טענות החייב
6. החייב טוען, כי את סכום הפשרה המוסכם (444,000 $), שילם בשבעה מועדים שונים, בשנים 1996 - 1998, וכי תשלומים אלו כיסו את מלוא החוב המובטח בשיעבוד.
7. החייב טען כי את שני התשלומים האחרונים (אשר הם למעשה, הינם התשלומים השנויים במחלוקת), קיבל מקרוב משפחתה של אשתו, אשר הלך לעולמו עוד בטרם נפתחו הליכי הוצאה לפועל לצורך מימושו של המשכון.
8. המבקש טען כי אותם שני תשלומים אחרונים, מחודשים 3/98 ו- 4/98, שולמו לידיו של עוה"ד זאב פרידמן, אשר שימש בעבר כבא כוחה של הזוכה, וכי עוה"ד פרידמן מסר לבא כוחו בעבר (עוה"ד ויסל ז"ל, אשר נפטר אף הוא בטרם ננקטו הליכי ההוצאה לפועל), מסמכים לצורך ביטול הערת האזהרה אשר נרשמה לזכות הזוכה (אותה הערת אזהרה אשר בחלוף 23 שנים נרשמה בגינה המשכנתא).
9. החייב הוסיף וטען, כי משך שנים מרובות לא פנתה אליו הזוכה, ולא דרשה תשלום, וכי רק לאחר שנפטר הן קרוב משפחתו והן ב"כ בעבר, פנתה אליו הזוכה, ודרשה פירעון חוב, אשר לטענתו נפרע.
10. לפיכך טוען החייב כי נטל ההוכחה במקרה זה, לאור השיהוי והנזק הראייתי אשר נגרם לו, מוטל על כתפי הזוכה, ומשלא הורם על ידה הנטל, לדעתו, יש לקבל הבקשה בטענת "פרעתי" ולסגור התיק, כמו גם לבטל השיעבודים, שכן נרשמו להבטחת חוב אשר נפרע.
11. עוד טען החייב, כי התנהלותו של עוה"ד זאב פרידמן הינה בעייתית, ולא ניתן לבוא אליו בטענות או דרישות העולות מאי המצאת קבלה או תיעוד מאת עוה"ד פרידמן, שכן עוה"ד פרידמן נטל מכספי חייבים של הזוכה ולא העבירם לזוכה, בנסיבות לא ראויות. במסגרת זאת העיד אף עוה"ד שוייגר שהיה יועצה המשפטי של הזוכה בעבר.
טענות הזוכה
12. הזוכה טוען, מנגד, כי החוב לא הוסדר עד תום, ואף רחוק מכך.
13. הזוכה מכחיש כי שני התשלומים הנטענים האחרונים, מחודשים מרץ 1998 ואפריל 1998, בוצעו כלל, טוען כי ביצועם או תשלומם לא הוכח, ולדבריו, עצם הטענה כי התשלומים בוצעו לידי עוה"ד פרידמן, כאשר הוברר כי עוה"ד פרידמן כלל לא ייצג את הזוכה במועד ביצועם של אותם תשלומים, מוכיחה את חוסר אמיתות הטענה בדבר ביצוע התשלום.
14. לפיכך טוען הזוכה, כי החייב לא הרים את נטל ההוכחה הראשוני המוטל עליו, לא הביא קצה ראיה כלשהיא לתשלומים הנטענים על ידו. הוסיף הזוכה וטען כי בדבריו של החייב נתגלעו סתירות רבות ומהותיות, שינויי גרסא וחוסר אמת מהותי בדבריו, אשר כשלעצמם מעקרים את הבקשה בטענת "פרעתי" .