מונחת לפניי בקשת החייב להפחתת החיוב בתיק, שהנה במהותה טענת "פרעתי", לפי סעיף 19 לחוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז - 1967.
תמצית העובדות וההליכים
1. על פי החלטת בית המשפט לענייני משפחה מיום 7.11.10 חויב החייב לשלם לכל אחד מן הזוכים, שהנם אחיו, סך 1,000 ש"ח, בתוך 30 ימים ממועד מתן פסק הדין.
2. הזוכים פתחו כנגד החייב בהליכי ביצוע ההחלטה ביום 25.1.11, וגובה החוב בתיק, נכון להיום, עומד על סך 3017 ש"ח.
3. ביום 24.3.11 הפקיד החייב ערובה בתיק, בסך 2,500 ש"ח, כתנאי לעיכוב ההליכים בו עד להכרעה בבקשתו.
4. הצדדים הסכימו כי ההחלטה בתיק תינתן על יסוד כתבי הטענות (עם הסתייגות מה של החייב בסעיף 6 לתגובתו מיום 4.5.11), ומכל מקום, כך ראיתי לנכון לעשות, לאור טיב הסכסוך והיקפו.
5. מבקשת החייב עולה, כי מסר לנציג ב"כ הזוכים ביום 6.12.10, במשרדו, המחאה בסך 2000 ש"ח לפקודת 2 הזוכים, שאינה סחירה (ראה: נספח 2 לבקשה). המחאה זו הוחזרה לו ע"י ב"כ הזוכה ביום 23.12.10 עם ציון העובדה, בכתב, כי לא ניתן לפרוע ההמחאה מאחר ומדובר ב - 2 זוכים שונים, אשר לכל אחד מהם חשבון בנק נפרד (ראה: נספח ג' לבקשה). עוד עולה, מנספח ג' הנ"ל, כי ב"כ הזוכים אפשר לחייב להפקיד 2 המחאות לפקודת כל זוכה בנפרד, והתריע בפניו כי באם לא יעשה כן, ינקטו כנגדו הליכי ביצוע בהוצל"פ (סעיף 3 לנספח ג' הנ"ל). בסעיף 5 לנספח הנ"ל, כתב ב"כ הזוכים כי באם החייב מעוניין בקבלה, עליו לשלם סך 2,320 ש"ח לפקודתו (הסכום בצירוף מע"מ).
6. באותו היום, 23.12.10, כך על פי הנטען, שלח החייב לב"כ הזוכים, מכתב ובו פירוט ההשתלשלות דלעיל, עם דרישה למשלוח מספרי החשבונות של האחים אליו, על מנת לבצע הפקדה ישירה ועם ציון כי נענה בשלילה (נספח ה' לבקשה).
7. הזוכה חולק על גרסת החייב ולפיה ביקש לשלם החוב, ומכחישה. לטענת הזוכה, החייב מתחמק מביצוע תשלום נוכח סכסוך האחים הניטש בין הצדדים, ואילו באמת ובתמים חפץ לפרוע את חובו, היה עליו להפקיד הסכום בקופת בית המשפט או בקופת ההוצל"פ. על כן, עותר הזוכה לחיוב החייב במלוא סכום החוב בתיק, לרבות שכ"ט. כן, נתבקש הטלת עיקול על חשבון החייב בבנק יהב לשם פירעון החוב.
דיון והכרעה
8. בנסיבות העניין, ובהתחשב בסכום החוב, אין לי אלא להצר על כך שהצדדים לא השכילו לפתור את הסכסוך ביניהם בינם לבין עצמם, וללא צורך בהכרעה שיפוטית.
9. סעיף 19 (א) לחוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז - 1967 מתווה את גדריה הדיוניים והמהותיים של בקשה בטענת "פרעתי" וקובע, כי "... חייב הטוען שמילא אחר פסק הדין או שאינו חייב עוד למלא אחריו, כולו או מקצתו, עליו הראיה, ורשאי רשם ההוצאה לפועל לקבוע אם ובאיזו מידה מוטל עוד על החייב למלא אחר פסק הדין..." (לחובות ולנטלים הראייתיים המוטלים בעיקרם על החייב ולמקרים בהם יועבר הנטל המשני אל הזוכה ראו, בין היתר: רע"א 5438/09 גרוסמן נ' אסלן (טרם פורסם ; 19.11.09) ; רע"א 922/06 ויינשטיין נ' הפועלים אמריקאי ישראלי בע"מ תק-על 2006(2), 826 ; ע"א (ת"א) 2495/08 עדס נ' גרמיזא (טרם פורסם ; 29.8.09); כן ראו דוד בר אופיר, הוצאה לפועל - הליכים והלכות, מהדורה שביעית, 269 - 270 והאסמכתאות שם).
10. אין מחלוקת כי החייב חויב לשלם
לכל אחד מן הזוכים סך 1000 ש"ח וזאת עד ליום 7.12.10 (המועד שנקבע בפסק הדין). החייב מודה בחיוב זה, ואף טוען כי היה מוכן לשלמו במועד ואף עתה. צודק החייב בטענתו, כי דרישת ב"כ הזוכים, אשר אף הועלתה בכתובים, להוספת מע"מ על הסכום שנפסק איננה מן הדין, באשר איננה נכללת במפורש בחיוב שהטיל בית המשפט על החייב. שהרי, רשם ההוצאה לפועל אינו מוסמך להוסיף לפסק הדין או לקרוא לתוכו דבר שלא נקבע בו (רע"א 8494/08 סולוביי נ" אייכל [פורסם בנבו] (2009); רע"א 1300/09 עדן חשמל בע"מ נ" א. א. מרכזי שליטה בע"מ [פורסם בנבו] (2009); ראו גם: רע"א 6030/09 נגר נ" קבלני הדור-אלון בוחניק [פורסם בנבו] (2009)). על כן, לא היה מקום לפתוח תיק בגין חיוב אשר כולל מע"מ.
11. ואולם, לא יכולה להיות מחלוקת כי החיוב לא נפרע ע"י החייב בפועל, אף לא מקצתו, עובר לפתיחת תיק ההוצל" או לאחריו. אומנם, החייב מסר המחאה לפקודת 2 אחיו, ואולם, היא הוחזרה לו ע"י ב"כ הזוכים עם הבהרה כתובה כיצד עליו לבצע התשלום. ההמחאה ששלח החייב ל - 2 אחיו אותם הוא מכיר, לא הייתה ניתנת לפירעון מחמת העובדה שהם אינם מקיימים חשבון בנק משותף והיה על החייב לדעת זאת, כמי שאינו זר להם. החייב לא הרים את הנטל להוכיח כי ב"כ הזוכים סירב לקבל ממנו כל סכום שהוא לאחר השבת ההמחאה או כי נוצרה מניעה כלשהי מלשלם את החוב, בין באופן ישיר לידי מי מהזוכים או ב"כ, ובין אם בדרך של הפקדה לתיק ההוצל"פ, או בקופת בית המשפט (ביחס למועד שעד לפתיחתו) (השווה: תקנות 504 - 506 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984). ויודגש לעניין זה, כי לגבי המכתב שצורף כנספח ה' לבקשה, לא הציג החייב כל אישור מסירה ו/או אישור בדבר משלוחו או קבלתו בפקס בידי ב"כ הזוכים; החייב אף לא טרח לפנות אל הזוכים בעצמם ולשלם להם את החוב, למרות שלא נטענה ולא הוכחה בפניי מניעה מלעשות כן.
12. הלכה היא כי פירעון החוב משמעו הוכחת תקפה מצד החייב על תשלום הסכום במלואו או הוכחת קיומן של נסיבות הפוטרות את החייב מפרעונו, אין לדידי די במשלוח המחאה או מכתב המזמין את הזוכים לפנות אל החייב לתיאום ביצוע התשלום (ראה והשווה: בר"ע (ת"א) 2589/06 עו"ד קיל נ' עו"ד פנדר, פורסם בנבו).
13. אף בחינת מועד פתיחת התיק ביום 25.1.11, מעלה כי הזוכים לא השתהו בפתיחתו באופן חריג, וכי מנגד, לחייב היה די והותר זמן בכדי לפעול להסדרת חובו. מבחינה זו, הנני לדחות טענות החייב לחוסר תום לב מצד הזוכים.
14. משכך - כשל החייב מלהוכיח כי פרע את חובו לזוכים. ברם, עלה בידו להוכיח, כי חישוב החוב בעת פתיחת התיק נעשה ע"י ב"כ הזוכים ביתר שלא כדין (2320 ש"ח חלף 2000 ש"ח).
אשר על כן, ולאור כל האמור לעיל במצטבר, הנני מורה על קבלת הבקשה באופן זה, שהנני מורה על הפחתת סך של 320 ש"ח מגובה החוב ההתחלתי שהוספו ע"י הזוכה בגין מע"מ, וכן הפחתת הערובה שהפקיד החייב ביום 24.3.11 בסך 2,500 ש"ח.