בתיק זה ניתן ביום 30/10/11 פסק דין בהעדר הגנה, נגד המבקשת, היא הנתבעת.
אין חולק על מסירת כתב התביעה המתוקן לנתבעת ביום 21/7/11, ועל כן הבקשה לביטול פסק דין הינה משיקול דעת בית המשפט.
הבקשה לביטול פסק דין הוגשה ביום 25/12/11, ואין טענה כי הבקשה הוגשה באיחור.
לעניין הטעם למחדל מפרטת המבקשת תקלה משרדית, בגינה לא הועבר התיק לטיפול. לגוף התביעה טוענת המבקשת להגשת התביעה ביום האחרון להתיישנות בסדר דין שגוי (דבר שזכה להתייחסות בהחלטותיי בתיק), להעדר כיסוי ביטוחי עקב מסירת עובדות לא נכונות ע"י הנתבעים.
ב"כ המשיבים בתגובתו מודה בהגשת התביעה "ברגע האחרון" בסדר דין לא מתאים, וטוען כי אין למבקשת הגנה, לאור נסיבות מקרה הגניבה.
אני קובעת כי נימוקי ההגנה של המבקשת: הגשת התביעה סמוך מאד למועד ההתיישנות, העדר כיסוי ביטוחי ומסירת עובדות לא נכונות למבטחת, מצדיקים ביטול פסק הדין.
הדרישה ב
ע"א 32/83
אפל נ'
קפח, פ"ד לז(3) 431, 438, שצוטט על ידי המשיבה, הינן מינימליות:
"אם יתברר, למשל, שהמבקש לא הופיע למשפט תוך גילוי זלזול מופגן כלפי בית המשפט וללא כל סיבה סבירה, הרי שיש להניח, שבית המשפט ייעתר לו, רק אם ישוכנע, שאחרת ייגרם עיוות דין בולט.
אולם אם מסתבר, כי אי ההופעה אירעה כתוצאה מצירוף נסיבות אומלל, מתוך אי-הבנה או בהיסח הדעת, או אף בשל רשלנות מסוימת מצד המבקש או בא-כוחו, ויחד עם זאת מסתבר, כי יש למבקש הגנה סבירה לגופו של עניין, כי אז יהיה בית המשפט נוטה, בדרך כלל, לקבל את הבקשה ולאפשר את ליבון הנקודות, השנויות במחלוקת, לגופן".
בשולי הדברים יצויין כי בתביעה כזאת, על כל נסיבותיה לרבות דחיית הנתבעת את התביעה בזמן אמת, ובעיקר כאשר הנתבעת הינה חברת ביטוח, אשר אין חשש ליכולתה הכלכלית לפרוע פסק דין שיינתן, לא היה מקום ואין מקובל בין עורכי דין לעתור למתן פסק דין ללא מתן תזכורת לצד שכנגד. הרי אין מדובר בנתבע חמקן, שאינו ניתן לאיתור ואשר יש לו תועלת באי הגשת כתב הגנה. גם הפסיקה התייחסה למצב דברים דומה ב
ע"א 430/74
בסמן נ'
גזית, פ"ד כ"ט (1) 228, 232:
"חוששני שלא אחת קורה שדברי הערכה ואזהרה אלה נשכחים מלבם של עורכי-הדין הממשיכים להיאחז בכל דבר קטן וגדול שבסדר-הדין כדי לנסות ולהכשיל את עשיית המשפט. וחבל - חבל מאוד - שגם שופטים נתפסים לפעמים להלך רוח כזה ובשל תקלה או שגיאה קלה כבחמורה סוגרים בפני בעל-הדין את הכניסה להיכל המשפט. בעל-דין כזה, אשר בשל מכשול כל שהוא בדרך המכשולים לבית-המשפט שהוא מהלך בה, מאחר להגיע אל סוף הדרך, מוצא עצמו מול שערים סגורים, שדוקא בכוחו ומתפקידו של בית-המשפט לפתחם לפניו לרווחה ככל האפשר. "אילו כך נהגו בבתי-המשפט באופן שיטתי", נאמר ב-ע"א 189/66, [1], הנ"ל, "היו פוסקות התנגדויות הסרק הבלתי-מוצדקות מצד עורכי-הדין בעניני נוהל, שמטרתן לנצל עד הסוף כל שגיאה או צעד מוטעה של הצד השני, אף כי לא היה בהם כדי לפגוע באופן ממשי במתנגד או להצר את צעדיו בהצגת ענינו במשפט".
אין חולק על מחדלה של המבקשת, שקיבלה את כתב התביעה המתוקן ולא התגוננה במועד, אך לא הוכח זלזול מכוון בהליך, ומן הצד האחר, הועלתה הגנה סבירה, שהיתה ידועה למשיבים. הסיכום הינו כי אני מבטלת את פסק דין, ומורה לנתבעת להגיש בקשת רשות להתגונן, תוך 30 יום.
יצויין כי כתב התביעה המתוקן הוגש בסדר דין מקוצר, ועל המבקשת להגיש בקשות מתאימות ולא כתב הגנה (ב"כ המשיבים ימסור לחברו את כל הבקשות והחלטות, שניתנו עובר לבקשה לביטול פסק דין).
לכאורה ולפי הפסיקה הנ"ל יש מקום לחייב את המבקשת בהוצאות, שנגרמו עקב הגשת הבקשה, אך מאחר ובקשת המבקשת התקבלה, ומאחר והמשיבים לא חוייבו בהוצאות בגין אופן הגשת התביעה על ידם, אני מוצאת כי הטרחה המיותרת בניהול הבקשה נגרמה בשיתוף ב"כ המשיבים, וקובעת כי כל צד ישא בהוצאותיו בגין הבקשה לביטול פסק דין.
ניתנה היום, ו' שבט תשע"ב, 30 ינואר 2012, בהעדר הצדדים.