החלטה בתיק ת"פ 49614-01-12

גיליון הרשעות קודמות הוגש וסומן ת/1.

גזר הדין הקודם, בו נפסל הנאשם מלקבל ולהחזיק רישיון נהיגה, התקבל וסומן ת/2.

<#6#>

ניתנה והודעה היום י"ח תמוז תשע"ב, 08/07/2012 במעמד הנוכחים.

<#7#>

גזר דין

הנאשם הורשע על פי הודאתו בעבירות של; נהיגה בזמן פסילה - עבירה לפי סעיף 67 לפקודת התעבורה [נוסח חדש], תשכ"א - 1961 (להלן: "פקודת התעבורה") , אי הודעה מיידית למשטרה על התאונה - עבירה על תקנה 144(א)(4) לתקנות התעבורה . נהיגת רכב ללא פוליסת רכב ברת תוקף - עבירה לפי סעיף 2(א)(ב) לפקודת ביטוח רכב מנועי [נוסח חדש], תש"ל - 1970 ו נהיגה בקלות ראש וברלשנות וגרימת נזק לאדם ולרכוש - עבירה לפי סעיפים 62(2) ו- 38(2)(3) לפקודת התעבורה.

כעולה מעובדות כתב האישום בתמצית, נהג הנאשם ברכב פרטי וזאת שעה שהוא נפסל מלקבל ולהחזיק רישיון נהיגה בהתאם לגזר דין שניתן נגדו בבית משפט השלום לתעבורה ביום 11.4.11. תוך כדי הנסיעה ארעה תאונת שרשרת כאשר עקב עומס תנועה שהיה בדרך בה נסע הנאשם נעצרו לפניו שני כלי רכב אחרים והנאשם אשר נהג בקלות ראש וללא זהירות התנגש בכלי רכב אלה. עוד נאמר בכתב האישום, כי הנאשם לא הגיש עזרה לנפגעים, לא הזעיק כוחות הצלה ומשטרה ונמלט ממקום התאונה מבלי להודיע למשטרה באופן מיידי על התרחשות התאונה.

ב"כ המדינה בטיעוניו לעונש טוען, כי מדובר בעבירה חמורה הן של נהיגה בזמן פסילה, הן של גרימת התאונה והן של אי הדיווח למשטרה מייד לאחר מכן. ב"כ המדינה הציג גיליון הרשעות קודמות וכן הפנה לגזר הדין הקודם אשר בו נפסל הנאשם מלקבל ולהחזיק רישיון נהיגה למשך 3 חודשים. ב"כ המדינה הדגיש בטיעוניו, כי הנאשם לא הפקיד בכלל את רישיון הנהיגה והמשיך לנהוג חרף העובדה שנפסל וכאמור מלקבל או להחזיק רישיון נהיגה. עוד הפנה ב"כ המדינה לפסיקה מטעמו אשר בה הוטלו על מי שהורשעו בעבירות הדומות לאלה שהורשע בהם הנאשם שבפנינו, לתקופות מאסר ארוכות. משכך מבקש ב"כ המדינה להשית על הנאשם עונש מאסר של שנה אחת וכן עונשי מאסר מותנה, פסילה בפועל מלקבל ולהחזיק רישיון נהיגה וכן פסילה על תנאי וקנס.

ב"כ הנאשם טוען מאידך גיסא, כי מדובר בנאשם צעיר ללא עבר פלילי מכביד לא בעבירות תעבורה ולא בעבירות אחרות. אכן, הנאשם מודה כי נהג בזמן פסילה ואולם הוא הודה בהזדמנות הראשונה. באשר לעבירות האחרות המיוחסות לו הרי שמדובר בתאונה קלה ביותר שנגרמה עקב עומס בכביש, כך שהייתה התנגשות קלה בין הרכב בו נהג הנאשם לבין הרכב שנסע לפניו. לעניין ההפקרה, הרי שסופו של יום לא הורשע הנאשם בהפקרה לאחר תאונה אלא בסך הכל באי דיווח מיידי למשטרה ובכל מקרה הפגיעות שנגרמו למי שנפגעו בתאונה היו פגיעות קלות ביותר. גם ב"כ הנאשם הפנה לפסיקה מטעמו ולטענתו בעבירות מסוג זה מסתפקים בתי המשפט במאסר על תנאי ובפסילה בלבד.

הנאשם עצמו התחרט על מעשיו והבטיח כי זו לו הפעם האחרונה  שבה הוא יבצע עבירות מסוג זה.

לאחר שנתתי את דעתי לטיעוני הצדדים, ולאחר ששמתי לנגד עיניי גם את תיקון מס' 113 לחוק העונשין העוסק בהבניית שיקול הדעת השיפוטי והגם שתיקון זה יכנס לתוקפו רק בעוד יומיים, הרי שאקח אותו בחשבון לצורך גזר דין זה.

כידוע תיקון 113 הנ"ל קובע, שעל בית המשפט לקבוע מהו המתחם ההולם לעבירות בהן הורשע הנאשם. עוד קובע התיקון, כי מקום שבו מדובר בכמה עבירות המהוות אירוע אחד, יקבע מתחם עונש כולל לאירוע כולו. עוד נקבע בתיקון 113 כי העיקרון המנחה באשר לגזירת העונש הינו קיומו של יחס הולם בין חומרת מעשה עבירה ונסיבותיו ומידת אשמו של נאשם לבין סוג מידת העונש המוטל עליו.

בסעיף 40ט' לחוק העונשין לאחר תיקון 113 נקבעו הנסיבות אשר בהן צריך בית המשפט להתחשב ולקבוע את מתחם העונש ההולם וביניהם הנזק שהיה צפוי להיגרם בביצוע העבירה, הסיבות שהביאו את הנאשם לבצע את העבירה ועוד.

לאחר ששקלתי את כל הנסיבות האמורות ולאחר שעיינתי עיין היטב בפסיקה הרלוונטית המתייחסת לנהיגה בזמן פסילה וכן לעבירה הנוספת של נהיגה בקלות ראש ואי דיווח מיידי למשטרה, מצאתי, כי המתחם ההולם הינו בין עונש מאסר על תנאי בנוסף לעונש פסילה מלקבל או להחזיק רישיון נהיגה ועונש של קנס לבין עונש של מאסר בפועל שדרך כלל מרוצה בעבודות שרות וממילא אינו עולה על שישה חודשים של מאסר בפועל, שירוצו כאמור בדרך של עבודות שרות.

בטרם אמשיך בגזר דיני אבקש להעיר כי עיינתי עיין היטב בפסיקה אליהם הופניתי על ידי ב"כ המדינה אשר בכל הכבוד אין בפסיקה זו כדי לשקף את הענישה הנהוגה בעבירות ובנאשם שבפנינו, שכן שם מדובר היה במי שהיו לחובתם עונשי מאסר מותנים ארוכים, כך שבהכרח עברם הפלילי היה חמור בהרבה מזה של הנאשם שבפנינו, מה גם ששם מדובר היה לפחות באחד המקרים בעבירות חמורות בהרבה כמו אי ציות לשוטרים ועוד. משכך אפוא, אין בפסקי דין אלה כדי ללמד על מתחם העונש ההולם או על ענישה הראויה במקרה שבפנינו.

כמצוות תיקון 113 לחוק לאחר קביעת המתחם ההולם שנקבע על ידי לעיל, הרי ששומה על בית המשפט לעבור לגזירת העונש המתאים בתוך המתחם וזאת בהתחשב בנסיבות המנויות בסעיף 40יא' לחוק המתוקן שהם בין השאר, הפגיעה של העונש בנאשם, לרבות בשל גילו, נטילת האחריות של הנאשם על מעשיו, שיתוף הפעולה של הנאשם עם רשויות החוק ועוד.