עיכוב הליכים בשל תניית בוררות והעברת המחלוקת לבירור במסגרת הליך כאמור, זו השאלה העומדת לדיון במסגרת החלטה זו.
רקע
1. עתירת החייבים עפ"י השיק נשוא התובענה, לעיכוב ההליכים בתיק והפניית כל המחלוקות שבין הצדדים, לרבות נשוא השיק, להליך של בוררות, זאת בשל קיומה של תניית בוררות, הקבועה בסעיף 14.1 להסכם שנכרת בין הצדדים ביום 3.12.02.
המשיבה היא הזוכה עפ"י השיק והיא מתנגדת להפניית ההליך להכרעת בורר.
2. עניינו של ההליך בשיק שנמשך ע"י המבקשת 1, בערבות המבקשים 2 ו-3, לפקודת המשיבה, אשר בעקבות הגשתו לביצוע הוגשה ההתנגדות נשוא הליך זה.
במסגרת ההתנגדות לביצוע השיק הוצגה מערכת יחסים עסקית שהתקיימה בין הצדדים הנוגעת לפרויקט הידוע כ"כיכר רמב"ם" בבאר שבע, והכוללת שורה של הסכמים שנכרתו ביניהם, לרבות ההסכם מיום 3.12.02 ובו תניית בוררות שנוסחה כדלקמן:
"כל מחלוקת ו/או סכסוך מכל מן וסוג, אשר תתגלע בין מי מהצדדים להסכם זה, בכל נושא שהוא, לרבות בנושאים המנויים בהסכם זה ו/או בהסכם המימון על נספחיו ולרבות קיום ו/או הפרה ו/או פרשנות ו/או חילוקי דיעות כלשהן ו/או השלמת חסרים בהסכם זה, יוכרעו ע"י כב' הנשיא בדימוס של ביהמ"ש המחוזי בבאר-שבע, השופט אפריים לרון...
הבורר יהיה מוסמך ליתן צווי עשה ו/או צווי מניעה ו/או צווי עיקול והכרעתו תהיה סופית ומכרעת ללא עוררין וללא צורך באישור הפסק ע"י ערכאה שיפוטית, באופן שהבנק המלווה יבצע תשלומים עפ"י הוראות פסק הבורר ככל שינתן".
תמצית טענות הצדדים
3. תמצית טענות המבקשים היא כדלקמן:
א. אין מניעה חוקית ומעשית למינוי בורר חליף בשל פטירתו של הבורר הנקוב בתניית הבוררות, מאחר ובענייננו זהות הבורר אינה מהווה את ליבת סעיף הבוררות, אלא הדגש הוא על עצם קיום הבוררות ובראשה בורר בעל שם וניסיון. אף אם נבחר בורר מסוים בשל אמון מיוחד לו רוחשים הצדדים, אין ללמוד מכך כי הכוונה היא לאותו בורר בלבד, אלא יש להעדיף את קיום הבוררות על פני ביטולה. מכל מקום, נטל ההוכחה לאי מינויו של בורר חליף המוטל על המתנגד לכך לא הורם, שכן לא זו בלבד שלא הוכחה כוונה למינויו של בורר מסוים דווקא, אלא שהמשיבה אף גילתה דעתה כי ניתן עפ"י תניית הבוררות לאפשר מינוי בורר חליף, וזאת עשתה עת טענה בפני ביה"ד לעבודה במסגרת תע"א (ב"ש) 1960/09 בדבר קיומו של הסכם בוררות בין הצדדים. כעת, מנועה המשיבה מלטעון אחרת.
ב. בטענת המשיבה כי הסכם הבוררות (נכרת ב-3.12.02) אינו חל על השיק מאחר והוא ניתן במסגרת הסכם אחר, הסכם התוספת מיום 13.6.07, אין ממש, שכן תחולת תניית הבוררות הינה רחבה וגורפת וחלה לפי לשונה על כל מחלוקת ובכל עניין, והיא ממשיכה לחול אף אם שונה ההסכם ובו תניית הבוררות, בהסדר פשרה מאוחר. סעיף בוררות בחוזה ממשיך להתקיים באורח עצמאי מן החוזה, אף לאחר ביטולו.
ג. תניית הבוררות חלה גם על תביעה שטרית, התנייה מנוסחת באופן גורף, מתוך כוונת הצדדים לסיים את כלל חילוקי הדעות ביניהם בדרך של בוררות, ולפיכך חלה התנייה גם על מחלוקת שמקורה בעילה שטרית. יתר על כן, השיק נשוא התובענה אינו עומד בפני עצמו, אלא הוא חלק ממערכת יחסים נמשכת וממערך הסכמים שלם ובירורו אינו אפשרי ללא בירור כלל המחלוקות לרבות בשל טענת קיזוז.
ד. המבקשים עמדו בהוראות סעיף 5(א) לחוק הבוררות והיו מוכנים לעשות כל שדרוש לקיום הבוררות. כך, טענו המבקשים עוד במועד הגשת ההתנגדות, כי יש להפנות את המחלוקת להליך של בוררות, מועד המהווה הזדמנות ראשונה לאור העובדה כי לא קדמה להגשת השיק כל התראה.
4. תמצית טענות המשיבה היא כדלקמן:
א. לאחר ההסכם מיום 3.12.02, נשוא תניית הבוררות, נכרתו בין הצדדים הסכם פשרה מיום 15.8.06 והסכם תוספת להסכם הפשרה מיום 13.6.07, במסגרתם ויתרו המבקשים בויתור מפורש על כל טענה, זכות, סעד וכיוצ"ב כלפי המשיבה, בכל הנוגע לפרויקט "כיכר רמב"ם" ולרבות בקשר עם ההסכם מיום 3.12.02. בהסכם הפשרה ובהסכם התוספת נשללו איפוא סעדים אלה מהמבקשים, אך לא מהמשיבה, ולכן רשאית היתה להעלות טענה לקיום הסכם בוררות בביה"ד לעבודה.
ב. מן העובדה כי הסכם הפשרה והסכם התוספת הינם הסכמים המאוחרים להסכם מיום 3.12.02, וכי נשללה במסגרתם זכות המבקשים לסעדים האמורים, נלמד כי אין המדובר כלל באותה עסקה.
ג. המבקשים לא צרפו לתצהירם את הסכם הפשרה ואת הסכם התוספת, חרף היותם מסמכי היסוד לשיק שנמשך במסגרת הסכם התוספת. תחת זאת, צרפו המבקשים מסמכים רבים ולא רלבנטים במטרה להאדיר את הסכסוך.
ד. התנהגותם ומעשיהם של המבקשים בעבר מוכיחים כי הם אינם עומדים בתנאי סעיף 5(א) לחוק הבוררות, מאחר והם בעצמם הגישו נגד המשיבה בעבר, ועוד טרם כריתת הסכם הפשרה והסכם התוספת והויתור במסגרתם, תביעה לביהמ"ש המחוזי בב"ש, תחת פעולה בהתאם לתניית הבוררות.