1. בהמשך לישיבת קדם משפט נדרשת הכרעה במספר בקשות שהגישו הצדדים להליך זה. טרם הכרעה אפרט בקצרה את הטענות המרכזיות בכתבי הטענות ולאחר מכן אדון בכל בקשה בנפרד.
התביעה
2. התובעת הינה נושה של הנתבע מס' 1 (להלן: "
הנתבע") בתיק הוצאה לפועל מס' 03-1582109-3. הרקע לחוב זה הינו סכסוך בין הנתבע לתובעת ביחס למתחם בבית הכנסת הגדול שאותו שכר ממנה והפעיל כאולם אירועים (להלן: "
האולם"). הסכסוך בין הצדדים מתנהל בערכאות שונות. גובה החוב של הנתבע בתיק ההוצאה לפועל העומד בבסיס התביעה הנוכחית נכון ליום 6.12.12 הוא 1,962,318 ש"ח. הנתבעת 2 הינה אשתו של הנתבע (להלן: "
הנתבעת"), ואילו הנתבעת 3 (להלן: "
קנר") היא בתם של הנתבע והנתבעת.
3. במסגרת הליכי ההוצאה לפועל הנזכרים לעיל, רשמה התובעת עיקול על דירה ומחסן הרשומים על שם הנתבע, והמצויים בגוש 30298 חלקה 13 תת חלקות 103 ו-109 (להלן בהתאמה, "
הדירה" ו-"
המחסן", וביחד "
הנכס") בתאריכים 10.8.09 ו-4.12.12 בהתאמה. יצוין, כי על הנכסים הוטלו גם עיקולים נוספים בשל הליכים אחרים כנגד הנתבע. עוד בטרם רישום העיקולים נרשמה ביום 13.7.06 הערת אזהרה על זכויות הנתבע בדירה לטובת הנתבעת וזאת על יסוד הסכם מכר ללא תמורה. אשר לזכויות הנתבע במחסן רשומות שתי הערות אזהרה: האחת מיום 6.4.10 לטובת קנר בגין הסכם הלוואה, והשנייה מיום 21.12.10 לטובת הנתבעת מכוח הסכם גירושין בין הצדדים שאושר ביום 11.11.2010 (להלן:
"הסכם הגירושין"). משטען הנתבע בהליך אחר כי זכויותיהן של הנתבעת וקנר קודמות לעיקול הוגשה התביעה שבה מבוקש כי יינתן סעד הצהרתי לפיו בטלות הערות האזהרה שניתנו לטובת הנתבעת וקנר וכי מעמד העיקולים שנרשמו לזכות התובעת עדיף.
4. לטענת התובעת, המדובר ברישומים פיקטיביים אשר כל מטרתם הינה הברחת רכושו של הנתבע מפני נושיו. כן נטען כי הנתבע והנתבעת לא עשו דבר בכדי לתת תוקף להסכם הגירושין, ורישום העברת הנכסים על שמם לא בוצע מזה שש שנים, ואף לא דווח עליו לשלטונות המס, באופן המעיד על כך שהסכם זה הוא למראית עין בלבד. כן נטען כי על אף קיומו של הסכם הגירושין והשתייכותם של בני הזוג למגזר החרדי, הם ממשיכים לחיות תחת אותה קורת גג ולא פתחו בהליך של גירושין בבית הדין הרבני. הנתבע אף הצהיר בחקירת יכולת שנערכה לו כי הוא מתפרנס אך ורק ממשכורתה של הנתבעת. התובעת אף מפנה למועד שבו נרשמה הערת האזהרה - המועד שבו נקלע הנתבע לקשיים כספיים, שיקים שלו לא כובדו והוא קיבל מכתבי התראה מהתובעת שעליו לפנות את האולם. יצוין, כי לא מצוינות בכתב התביעה כל טענה קונקרטית כנגד ההסכם בין הנתבע לבין קנר, אשר בגינו נרשמו שתי הערות אזהרה על המחסן, מלבד העצם העובדה שקנר היא בתו. לאור האמור, מבוקש כי בית המשפט יצהיר כי הרישומים האמורים הינם פיקטיביים ויורה על מחיקת הערות האזהרה על הנכס, בכדי שיתאפשר מינוי כונס נכסים מטעם התובעת אשר יפעל למימושו.
5. הנתבע טוען בכתב ההגנה שהתביעה שהוגשה היא מוקדמת וכל מטרתה הפעלת לחץ פסול עליו ועל בני משפחתו. לטענתו טען טענת "פרעתי" וכן הגיש בקשות להקטנת קרן החוב במסגרת הליכי ההוצאה לפועל, אשר אלו קבועים לדיון בקרוב. הנתבע טוען כי היה על התובעת להזכיר את קיומם של הליכים אלה ובהימנעותה מלעשות כן יש משום חוסר תום לב ושימוש לרעה בהליכי משפט המצדיקים את סילוקה של התובענה על הסף, ולחלופין עיכוב ההליכים עד לתום בירור טענות אלו. עוד טוען הנתבע כי מלוא הזכויות בדירה שייכות לנתבעת והועברו אליה ללא תמורה בשנת 2006, נוכח הליכי גירושין שהובילו בסופו של יום להסכם הגירושין, וכן לאור העובדה כי הדירה נרכשה מכספי הוריה של הנתבעת בלבד, וזו נרשמה על שמו מטעמים טכניים בלבד - לפיכך הזכות הקניינית המלאה שייכת לנתבעת, ולמצער חציה של הדירה מכוח חוק יחסי ממון בין בני זוג, תשל"ג-1973. לטענתו, אין בעצם העובדה כי בני הזוג ממשיכים לחיות יחד ללמד דבר, אלא אך ורק על הניסיון להמשיך ולשמור על שלום בית ועל המסגרת המשפחתית הנאותה, כאשר הסכם הגירושין מסייע לכך באמצעות נטרול החששות והתמריצים הכלכליים בין הצדדים. הנתבע מציין כי הסכם הגירושין עצמו הינו חסוי, ואף ניסיונו של התובע לעיין בו נדחה על הסף על ידי בית המשפט לענייני משפחה בהחלטה מיום 2.4.12. כך גם עצם העובדה כי הצדדים לא מיהרו להשלים את העברת הנכס לאחר רישום הערת האזהרה, מראה כי לא מדובר בניסיון להברחתו. הנתבע מכחיש את קיומה של קנוניה או הברחת נכסים, וכן את העובדה שנקלע לקשיים כספיים, כאשר לטענתו מדובר בקשיים של החברות שבבעלותו בלבד ולא קשיים אישיים שלו.
6. טענות הנתבעת וקנר בכתבי ההגנה מטעמן דומות לאלו של הנתבע. קנר מוסיפה וטוענת כי אכן הלוותה לאביה הנתבע סכומים גדולים של עשרות אלפי דולרים לאחר שקיבלה אותם מ"גמ"חים", וערבה להחזרתם. הערת האזהרה נרשמה לטובתה כבטחון לכספים שהלוותה ואין מדובר בהעברה פיקטיבית.
בקשת התובעים למתן תשובות לשאלון ולגילוי מסמכים ספציפי (בקשות 8-9)
7. התובעת מבקשת כי יינתן צו אשר יחייב את המשיבים לענות על השאלון ולגילוי ועיון במסמכים ספציפיים בהתאם לתקנות 105 ו-113 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984. התובעת העבירה לנתבעים שאלונים וכן דרישה לגילוי מסמכים ספציפיים, כגון מסמכים שהוגשו בהליך אישור הסכם הגירושין בבית המשפט לענייני משפחה; מסמכי ההלוואה מהגמ"חים, אולם אלו לא גילו את המסמכים הנדרשים. כמו כן התשובות שניתנו על ידי הנתבעים הינן מתחמקות, כאשר שאלות רבות נענו בתשובה שהדבר אינו רלוונטי או כי אינם זוכרים את התשובות, תוך ניסיון התחמקות בוטה. לפיכך מבקשת התובעת צו מבית המשפט כאמור.
8. הנתבע מתנגד לבקשות האמורות וטוען כי מדובר בבקשה קנטרנית. הנתבע טוען כי אכן מסר תשובות לשאלות הרלוונטיות מתוך השאלון, ויתר השאלות אינן רלוונטיות או שמתן תשובות להן פוגע בצנעת הפרט. התובעת היא זו שהייתה צריכה להציג את הרלוונטיות של השאלות, בכפוף לסייגים נוספים כגון חיסיון. מעבר לכך נטען כי השאלות נועדו להכביד על הנתבע ותו לא. לעניין גילוי המסמכים טוען הנתבע כי תיק בית המשפט לענייני משפחה מכיל סוגיות שאינן רלוונטיות למקרה דנן מפאת חיסיון וצנעת הפרט, וכי בית המשפט לעניין משפחה דחה את בקשת התובעת לעיין במסמכים האמורים, ולא ניתן לעשות שימוש בהליך גילוי המסמכים בכדי לעקוף את החלטת בית המשפט.
9. כידוע, ההליכים המקדמיים של השאלון וגילוי המסמכים מהווים אמצעים דיוניים אשר נועדו להגביר את הגילוי ואת השקיפות בניהול ההליך בין בעלי הדין. על שאלון וגילוי מסמכים נאמר כי "
שני האמצעים האלה תאומים הם, שתי זרועות של שאיפה אחת - והיא לצמצם עד כמה שאפשר את שמיעת המשפט גופו" (יואל זוסמן,
סדרי הדין האזרחי (מהדורה 7, שלמה לוין עורך, 1995), 444 (להלן:"
זוסמן"), כן ראו רע"א 3888/04
שרבט נ' שרבט, פ"ד נט(4) 49 (2004)). מטרת ההליכים הינה, בין היתר, לחדד את השאלות שבין הצדדים ולהשיג הודיות מבעל הדין שכנגד, מתוך הנחה שבמסגרת תצהיר יקפיד יותר על גרסתו כולה (אורי גורן,
סדר הדין האזרחי (מהדורה עשירית 2009), 188 (להלן:"
גורן")).
10. נקודת המוצא בבחינת הליכים אלו היא כי לכל צד קמה הזכות לקבל מענה, כמו גם לעיין בכל המסמכים המצויים באמתחתו של הצד שכנגד, וזאת על מנת לייעל את הדיון המשפטי. ההלכה היא כי יש להבטיח מענה מפורט וגילוי רחב ככל הניתן, ובלבד שהוא רלבנטי למחלוקת שבין הצדדים, וזאת במטרה ליצור שוויון בין בעלי הדין, עד כמה שהדבר אפשרי, מתוך תפיסה שעל ההליך להתקיים ב"קלפים גלויים" ומתוך חיזוק מגמת השקיפות בהליכים השיפוטיים (רע"א 9322/07
Gerber Products Company
נ' חברת רנדי בע"מ, פסקה 7 (15.10.08) (להלן:"
גרבר"); ע"א 2271/90
ג'מבו
חברה לבניין ומסחר (קרני שומרון) בע"מ נ' אמיר מרדכי, פ"ד מו(3) 793, 798-799 (1992); רע"א 3068/08
סונול ישראל בע"מ נ' מינה ליזרוביץ, פסקה ג(3) (20.8.08) (להלן:"
סונול"); רע"א 4249/98
שמעון סויסה נ' הכשרת הישוב חברה לביטוח בע"מ, פ"ד נה(1) 515, 520 (1999)).
11. נקודת המוצא העקרונית של גילוי המסמכים והמענה על השאלונים עומדת על גילוי מרבי, שכן המשפט עומד על האמת וביסוד ההליך השיפוטי עומדת חשיפת האמת. חשיפת האמת מותנית בקיום דיון הוגן אשר בו ניתן יהיה לפרוש את מלוא התשתית הראייתית הרלוונטית ותינתן לכל צד האפשרות להתמודד באופן ראוי עם טענות הצד שכנגד (בג"ץ 844/06 אוניברסיטת חיפה נ' פרופ' אברהם עוז, פסקה 9 (14.5.08) (להלן: "
אוניברסיטת חיפה"). גילוי האמת משרת אפוא את אינטרס בעלי הדין בהבטיחו עשיית משפט, והוא משרת גם את אינטרס הציבור בהבטיחו את תקינות פעילותה של המערכת החברתית כולה (גורן, 198). לפיכך ננקטת בעניינים אלו גישה מרחיבה באשר לחובות הגילוי, המאמצת יסודות מהשיטה המשפטית האינקוויזיטורית, מתוך תפיסה הרואה את השיטה הדיונית כהליך ניהולי, בו יש לאמץ את המסלול היעיל ביותר לבירור הסכסוך (סונול, פסקה ג(4) והמובאות שם). לאור עקרונות אלו נפסק כי חובת הגילוי מתפרשת גם על מסמכים אשר תועלתם להליך המשפטי הינה עקיפה והיא קיימת אף אם מסמכים אלו לא יהיו קבילים בהליך עצמו (גרבר, פסקה 7).
12. לצד שיקולים אלה, עומד הצורך שלא להכביד יתר על המידה על הצד האחר, ולוודא כי ההליך אכן מסייע ליעילות ולהוגנות הדיון - ולא להיפך. לפיכך, בהתאם לתקנה 107 לתקנות יש לחייב במתן תשובות לשאלות רלוונטיות הקשורות לעניין הנדון. באשר לגילוי מסמכים נקבע כי אין להפוך את שלב הגילוי לתחליף לשלב ההוכחות, אלא יש לוודא שלמסמכים הנדרשים עשויה להיות רלוונטיות להמשך ההליך (גרבר, שם). אין לאפשר העלאת שאלות או דרישה למסמכים שיש בהם הכבדה בלתי סבירה על הצד שכנגד, בהתחשב ברלוונטיות של המסמך (ע"א 40/49
כיאט נ' כיאט, פ"ד ג 159, 162 (1950) (להלן:"
כיאט"), גרבר, פסקה 8). חובת הגילוי תחול רק על מסמכים הנמצאים אצל אותו צד כפי שהם (as is), ואין חובה עליו ליצור מסמכים חדשים, לייצר דוחות המפרטים את הנתונים שלגביהם התבקש הגילוי או לעבד את המסמכים שבידיו בצורה כלשהי (גרבר, שם). כמו כן, מסמך שאין בו כדי לחזק טענה או להחלישה, וכל כולו לא בא אלא "לדוג" בענייניו של בעל דין, אין לגלותו (רע"א 6546/94
בנק איגוד לישראל בע"מ נ' אזולאי, פ"ד מט(4) 54, 59 (1995), כיאט, 162). כן ייפסלו בדרך כלל שאלות אשר עשויות לפגוע באינטרס לגיטימי של המגלה (כגון סוד מסחרי) או פגיעה באינטרסים של צד שלישי (רע"א 2534/02
שמשון נ' בנק הפועלים בע"מ, פ"ד נו(5) 193, 195 (2002), גרבר, פסקה 8, גולדן, שם). בהמשך לכך נבחן עתה את הבקשות הספציפיות שהוגשו על ידי התובעת.
הבקשה לעיון במסמכים מתיק בית המשפט לענייני משפחה
13. באשר למסמכי ההליך בבית המשפט לענייני משפחה, טענת הנתבעים היא כאמור כי המסמכים מכילים סוגיות שאינן רלוונטיות וכן שחל עליהם חיסיון. מקום בו נטענת טענה לחיסיון במסגרת הליך גילוי מסמכים, התוותה הפסיקה את הדרך לבחינת השאלה האם לחייב את הגילוי אם לאו. כפי שצוין לעיל, זכות העיון איננה מוחלטת, ויכול וזכות זו תיסוג בפני ערכים ואינטרסים נוגדים (אוניברסיטת חיפה, פסקה 10 וההפניות שם). לפיכך כאשר מועלית טענה לחיסיון על בית המשפט לבחון האם יש, בנסיבות העניין, לחסום את הגילוי המבוקש. לא בנקל יחסום בית המשפט גילויים של מסמכים והגישה כלפי חסיונות הינה במידה רבה גישה חשדנית. לפיכך נקודת המוצא היא שיש לתת עדיפות לזכות העיון, ולהכיר בחיסיון רק במקרים מיוחדים וחריגים:
"הדיון בטענת חיסיון נחלק לשלושה שלבים מרכזיים.
בשלב הראשון
על מבקש הגילוי להוכיח
כי המסמך המבוקש הינו רלוונטי לזירת המחלוקת. באם נמצא כי המסמך רלוונטי כאמור, נקודת המוצא היא כי יש להורות על גילויו אלא אם יצביע הצד השני על קיומו של חיסיון או אינטרס הראוי לגבור.
השלב השני
מתמקד אפוא
בשאלת קיומו של חיסיון או ערך מרכזי נוגד אחר. אם הוכח שאמנם קיים חיסיון או ערך כאמור - יש לבחון האם החיסיון הנו יחסי או מוחלט. ככל שהחיסיון הוא יחסי, וככל שנמצא כי קיים ערך נוגד בנסיבות העניין, יידרש בית המשפט במסגרת
השלב השלישי
להכריע בשאלה
האם יש להעדיף את הסתרת המסמך על פני גילויו. זאת ייקבע על יסוד נסיבותיו הפרטניות של כל מקרה ומקרה, כאשר בית המשפט יבחן האם הצורך לגלות... [את הראיה] לשם עשיית צדק עדיף מן העניין שיש לא לגלותה" [בהשאלה מהחסיונות המוסדרים בסעיפים 44-45 לפקודת הראיות [נוסח חדש] התשל"א-1971" (רע"א 4781/12
י.מ. עיני קונדיטוריה בע"מ נ' בנק לאומי לישראל בע"מ, פסקה 14 (6.3.2013)) (להלן:
"עיני") ההדגשות אינן במקור - א.ד).
14. תקנה 119 לתקנות קובעת כי כאשר מעלה בעל דין טענה בדבר חיסיון מסמך או אינטרס נוגד החוסם את גילויו, רשאי בית המשפט לעיין במסמך על מנת לקבוע האם המסמך נהנה מחיסיון. על סמך הוראות התקנה האמורה, ובהסכמת הצדדים, הועבר התיק האמור לעיוני על מנת שאחליט בדבר הרלוונטיות של מסמכים אלו להליך דנן. לאחר שעיינתי בו מצאתי כי המסמכים שבתיק, אשר יפורטו להלן, הינם רלוונטיים להליך דנן ולשאלה המרכזית הנדונה במסגרתו. משכך עברה את התובעת את המשוכה הראשונה הניצבת בדרכה לשם גילוי המסמכים.
15. במסגרת השלב השני טוענים הנתבעים לחיסיון מכוח החיסיון הכללי החל על הדיונים בבית המשפט לענייני משפחה, מכוחו של סעיף 68(ה) לחוק בתי המשפט, תשמ"ד-1984 (להלן: "
חוק בתי המשפט"). סעיף זה הינו חריג לעיקרון הכללי והיסודי בשיטת המשפט הישראלי בדבר פומביות הדיון, עיקרון הנקוב בסעיף 3 לחוק יסוד: השפיטה. סעיף 68 לחוק בתי המשפט קובע, לצד הקביעה הכללית כי בית משפט ידון בפומבי, גם שורה של אינטרסים הראויים להגנה מיוחדת, כגון שמירה על ביטחון המדינה ויחסי החוץ שלה, הגנה על המוסר, הגנה על עניינו של קטין, מתלונן או נאשם בעבירות מין וכיוצ"ב. במקרים כאלו רשאי בית המשפט להורות כי דיון יתקיים בדלתיים סגורות. ואולם, בעוד שבהליכים רגילים פומביות הדיון היא הכלל והסטייה ממנו היא היוצא הדופן והחריג, הרי שעל פי סעיף 68(ה), בבית המשפט לענייני משפחה דווקא הטלת חיסיון על ההליכים הינו הכלל, למעט חריגים מעטים הקבועים בסעיף. הטעמים לסטייה מעיקרון זה של פומביות הדיון נעוצים בטבעו של ההליך בבית המשפט לענייני משפחה ומהערך המיוחד שמייחסת החברה ליחסים המיוחדים בתוך המשפחה. כן משקף החיסיון את הרצון להימנע מהחרפת המחלוקות במשפחה על ידי פרסום ההליכים, הרצון לעודד דיון פתוח ויעיל יותר, וכן הרצון להגן על קטינים העלולים להיפגע מהפרסום (ראו עמ"ש (ירושלים) 601/10
פלוני נ' פלוני, פסקה 6 (1.9.10) (להלן: "
פלוני")).