ת"א
בית משפט השלום תל אביב - יפו
|
45404-11-11
12/02/2013
|
בפני השופט:
נועה גרוסמן סגנית נשיאה
|
| - נגד - |
התובע:
אומני טלקום אחזקות בע"מ
עו"ד ארז אביב
|
הנתבע:
1. קדישא כח עזר בע"מ
2. שרון ישראלי
עו"ד יעקב זיו
|
| החלטה |
לפני בקשה למתן פסק דין.
התובעת הגישה תצהיר עדות ראשית במועד ועמדה בכל הדרישות שהוטלו עליה על ידי בית המשפט.
הנתבעות לעומת זאת, לא צייתו להחלטות בית המשפט במלואן.
שרשרת של מחדלים ליוותה את התנהגות הנתבעות בתיק זה מלכתחילה. ראשית, בדיון מיום 30.4.12, כאשר הנתבעות התייצבו בהרכב חסר ובפועל הדיון לא יכול היה להתקיים כאמור בעמ' 2 לפרוט' שם ש' 14-15. שנית, כאשר לא מילאו את חובתן לבצע הליכים מקדמיים ועל כך ניתנה בתיק זה סדרת החלטות, אני מפנה להחלטה המפורטת בפרוט' ישיבת יום 3.6.12 והחלטות שניתנו בעקבותיה: 25.6.12, 15.7.12, 29.7.12, 2.9.12, 11.10.12, 16.1.13.
מסתבר כי עד עצם היום הזה לא מולא החסר בסוגיה זו.
לישיבת יום 16.1.13 התייצבו התובעת ובא כוחה לאחר שתצהירי עדות ראשית מטעמה הוגשו בתיק זה כדין ואילו הנתבעות עצמן לא התייצבו, אלא באמצעות בא כוחן, עו"ד זיו. תצהירים מטעמן לא הוגשו לתיק.
בהחלטה מיום 16.1.13 ראיתי לנהוג זהירות ואורך רוח עם הנתבעות ואפשרתי להן לתקן את הפרותיהן תוך 7 ימים. ציינתי כי יש להגיש לתיק את המסמכים הבאים:
א. תצהיר גילוי מסמכים.
ב. תשובה לשאלה 6 בתצהיר התשובות לשאלון.
ג. תצהיר עדות ראשית.
ד. אישור על תשלום ההוצאות שנפסקו לחובת הנתבעות בהחלטות בתיק זה מתאריכים: 3.6.12, 2.9.12, 11.10.12.
הנתבעות מילאו באופן חלקי ביותר את ההחלטה האמורה. הן הגישו תצהיר עדות ראשית ביום 25.1.13, אולם לא הגישו תצהיר גילוי מסמכים, לא השיבו על שאלה מס' 6 בתצהיר תשובות לשאלון ולא שילמו את ההוצאות שנפסקו. על כך הוגשה בקשה חוזרת של התובעת למתן פסק דין. הבקשה הועברה לעמדת ב"כ הנתבעות תוך 5 ימים ממועד המסירה בהחלטתי מיום 31.1.13. על פי רישומי המחשב, נשלחה החלטה זו לב"כ הנתבעות ביום 3.2.13. עד כה לא הוגשה תגובה.
מצד אחד, הוגשו תצהירי עדות ראשית מטעם שני הצדדים לרבות הנתבעות. מצד שני, הנתבעות התמהמהו מאוד במילוי חובותיהן כלפי בית המשפט והן מצייתות להחלטות בית המשפט באופן חלקי בלבד. גדר הספקות הוא האם יש להתעלם מההפרות של הנתבעות ומאי הציות להחלטות בית המשפט עד כה וכיוון שהוגשו תצהירי עדות ראשית לתת להן משקל ולהעדיף דיון ממשי לגופו של ענין, מול השאלה האם יש לתת יד לזלזול בהחלטות בית המשפט עד כדי איון החלטות שניתנו.
לפי הגישה הדווקנית, עולם המשפט לא יוכל לתקון אם איש הישר בעיניו יעשה ואם בעל דין יבור לו רק את החלק הנוח והמתאים לו מבין החלטות בית המשפט תוך שהוא מתעלם מיתר חלקי ההחלטה. אין המדובר בהתעלמות אחת ויחידה, אלא בשרשרת של מחדלים מצד הנתבעות בתיק זה. הנתבעות אינן משלמות הוצאות שנפסקות לחובתן, אינן מגלות מסמכים, אינן משיבות לשאלונים, מטריחות את התובעת ואת בית המשפט בשתי ישיבות מיותרות: 30.4.12 שהתקיימה ללא ייצוג דה-פקטו ו-16.1.13 שהתקיימה ללא תצהירי הנתבעות.
עם זאת, אני ערה לכך שהשימוש בתקנה 122 תסד"א-1984 למחיקת כתבי טענות אמור לעשות באופן מושכל וזהיר, על כן ניתנו לנתבעות דכאן ארכות על גבי ארכות.
בסופו של דבר ולאחר רוב הפצרות, הגישו הנתבעות תצהירי עדות ראשית. העובדה שהנתבעות לא הגישו תשובות לשאלון, תצהירי גילוי מסמכים ולא שילמו את ההוצאות שנפסקו, היא מצערת אך אינה מהווה מחדל דיוני כה חמור המונע מהם את יומם בבית-המשפט להוכחת גרסתם. הסנקציה החמורה של מחיקת כתבי הגנה באופן שמשמעותה בפועל הינה מתן פסק-דין כנגד הנתבעות מבלי שהצדדים הביאו ראיותיהם לפני בית-המשפט לגופו של עניין, אינה הולמת בענייננו. לאחר שהוגשו התצהירים, גם אם באיחור, יש לפסוק בדין לגופו ולא משיקולים פרוצדוראליים.
"הפרוצדורה אינה מיטת סדום שבה מקצצים את רגליו או מתיזים את ראשו של בעל דין כדי להכניסו לתוכה... הפרוצדורה היא מסגרת רחבה וגמישה למדי המכוונת לתת לבעל דין את מלוא האפשרות להציג ולפתח את עניינו בצורה מלאה ושלמה... לעולם אין לשכוח שסדר הדין אינו אלא אמצעי להשגת המטרה הנעלה של עשיית משפט צדק ואין להפוך את האמצעי למטרה בפני עצמה".
בע.א. 189/66 ששון נ' קדמה בע"מ פד"י כ' 3, עמ' 477.