1. לפניי בקשה למתן צו מניעה זמני, שהוגשה ביום 4.8.13, לאסור על המשיבים להעביר את זכויות הבעלות ו/או החזקה בדירה אשר נמצאת בצד המזרחי של הקומה השלישית, בבניין הממוקם על חלקה 280 בגוש 30614, באדמות בית חנינא ירושלים (להלן: "
הדירה"), וזאת עד למתן החלטה בתביעה העיקרית.
2. לבקשה צורף תצהיר עליו חתום המבקש. על פי התצהיר, נטען כי ביום 2.11.02 נחתם הסכם מכר בין המבקש למשיבים 1 ו-2 ("
המשיבים"). על פי ההסכם הותנה, כי המשיבים לא יעבירו את הזכויות בדירה לצד שלישי כלשהו אלא לאחר שזו תוצע למבקש. המבקש טוען, כי מדובר בתניה יסודית בהסכם. לטענתו, לפני מספר ימים הבחין באנשים שעובדים ומשפצים את הדירה. הוא פנה אל המשיבים ואלה הודיעו לו כי הם עומדים למכור את הדירה למשיב 3. לטענת המבקש, מכירת הדירה לצד שלישי הנה הפרה בוטה של ההסכם. עוד טוען המבקש, כי נודע לו מפי אדם אחר שהמשיבים החלו לחלק את הדירה לשתי דירות. לטענתו, במידה שהמשיב 3 ייכנס לדירה, יהווה הדבר שינוי קיצוני בנסיבות והוא לא יוכל לפנותו משם.
3. בבקשה עצמה נטען, כי על פי סעיף י(2) להסכם שבין הצדדים, המשיבים התחייבו שלא להעביר את הבעלות בדירה לצד שלישי. כמו כן, בהסכם נקבעו הוראות כיצד על המשיבים להציע את הדירה למבקש, וכן נקבע כי הפרת האמור מהווה הפרה יסודית של ההסכם.
4. ביום 19.8.13 התקיים דיון במעמד הצדדים. המשיבים התייצבו לדיון והצהירו כי למעשה נחתם הסכם מכר והדירה נמכרה, והחזקה נמסרה לרוכש עוד ביום 1.4.13, עובדה שהייתה ידועה למבקש, שהגיש את הבקשה המונחת בפני בית המשפט בשיהוי ניכר. כמו כן נטען על ידי המשיבים, כי התנהלו הליכים זהים בבית משפט השלום, ולמעשה שתי בקשות למתן צו מניעה זמני שהגיש המבקש בנוסח זהה נדחו על ידי בית משפט השלום. המבקש נמנע מלגלות עובדות אלו בבקשתו הנוכחית.
5. בדיון שהתקיים ביום 19.8.13 ניתנה החלטה, כי המשיבים יגישו תגובה מסודרת בצירוף כל המסמכים הרלבנטיים בתוך 14 יום, והמבקש יוכל להגיב תוך 7 ימים. נקבע דיון נוסף בבקשה למתן צו מניעה זמני.
6. ביום 9.9.13 הגישו המשיבים את תגובתם לבקשה למתן צו מניעה זמני. לטענת המשיבים, ראוי לדחות את הבקשה ממספר טעמים כדלקמן:
א. הסתרת עובדות רלבנטיות מבית המשפט.
ב. שיהוי ניכר בהגשת הבקשה.
ג. הבקשה למתן צו מניעה זמני זהה לחלוטין לסעד המבוקש בתביעה.
ד. המשיב 3 אינו צד להליך ועל כן יש לדחות את הבקשה נגדו מטעם זה בלבד.
ה. מאחר שהחזקה בדירה כבר נמסרה לצד ג', טרם הוגשה הבקשה הנוכחית, מדובר במעשה עשוי ואין עוד טעם לדון בבקשה הנוכחית.
ו. הבקשה הוגשה בחוסר תום לב ובחוסר ניקיון כפיים.
7. לאחר שקראתי את תגובת המשיבים והמסמכים שצורפו, ראוי להתייחס בפרט לעובדה כי בעבר הוגשה תביעה בעניין אותה דירה לבית משפט השלום בירושלים, זאת ביום 25.6.12. התביעה הוגשה על ידי המבקש שלפניי כנגד המשיבים, והתייחסה להסכם נשוא הבקשה שלפניי. במסגרת זו נטענו טענות עובדתיות זהות על ידי המבקש, כאשר הסעד המבוקש היה לאסור על המשיבים להעביר את הזכויות בדירה לצד שלישי כלשהו (ת"א 46317-06-12 (שלום ירושלים)). יחד עם התביעה הוגשה בקשה למתן צו מניעה זמני בנוסח כפי שהוגש לפניי.
8. ביום 10.11.12 החליט בית משפט השלום כי על המבקש להפקיד ערובה בסך 8,000 ש"ח על מנת להבטיח את הוצאות המשיבים במידה שהתביעה תידחה. ביום 27.12.12, לאחר שהערובה לא הופקדה, הורה בית המשפט על מחיקת התביעה וחייב את המבקש בהוצאות המשיבים בסך 6,000 ש"ח. לטענת המשיבים, סכום ההוצאות לא שולם עד היום.
9. המבקש מצא לנכון להגיש תביעה זהה לבית משפט השלום פעם נוספת, זאת ביום 21.3.13 (ת"א 17845-03-13). גם כאן הוגשה בקשה למתן צו מניעה זמני. בית משפט השלום קבע דיון במעמד הצדדים, אולם הורה כי על המבקש להפקיד סך של 10,000 ש"ח במזומן בקופת בית המשפט כערבות וזאת להבטחת הוצאות המשיבים (ראה: החלטה מיום 10.3.13). במסגרת זו גם ניתן צו ארעי, האוסר על המשיבים להעביר את הזכויות בדירה לצד שלישי. ביום 14.3.13 קבע בית משפט השלום כי המבקש לא הפקיד את הערבות, ועל כן הצו הארעי בטל וכך גם הדיון שנקבע בבקשה למתן צו מניעה זמני.
10. ביום 15.3.13 קבע בית משפט השלום בהחלטתו, כי מאחר שלא הופקדה ערבות הסעד הזמני בטל ואין מקום לקבוע דיון בבקשה.
11. ביום 15.7.13 נתן בית משפט השלום החלטתו בבקשת המשיבים, להורות כי על המבקש להפקיד ערובה בתביעה העיקרית בבית משפט השלום בירושלים, וזאת להבטחת הוצאותיהם בהליך. בהחלטתו קבע בית משפט השלום, כי על המבקש להפקיד סך של 20,000 ש"ח עד ליום 1.9.13, וזאת כתנאי להמשך בירור תביעתו. עולה, כי המבקש בחר שלא להפקיד את הסכום האמור. עוד עולה, כי ביום 24.4.13 הגיש המבקש את התביעה הנוכחית לבית המשפט המחוזי, אולם את הבקשה למתן צו מניעה זמני הגיש רק ביום 4.8.13.
12. במסגרת התביעה שהוגשה לבית המשפט המחוזי עולות טענות עובדתיות זהות לאלו שהועלו בהליכים הקודמים בבית משפט השלום. הסעד המבוקש הוא, כי בית המשפט המחוזי יורה על ביטול ההסכם שבין הצדדים, זאת נוכח טענות המבקש כי המשיבים הפרו הסכם זה הפרה יסודית.
13. המשיבים בתגובתם צירפו פרוטוקול של התדיינות שנערכה בין הצדדים וצדדים נוספים בלשכת המפקח על רישום המקרקעין בירושלים, בתיק 30/13, ממנו עולה כי נקבע במהלך הדיון בפני כב' המפקחת על רישום מקרקעין הצהיר בא כוח המשיבים כי המשיבים מכרו את הדירה שבועיים לפני כן, ועל כן אין מקום להמשך ההליכים כנגדם לפני המפקחת על רישום המקרקעין, וכתוצאה מכך הורתה כב' המפקחת על מחיקת התביעה. יודגש כי דיון זה נערך ביום 8.4.13 ועל כן טוענים המשיבים כי כבר בתאריך זה היה ידוע למבקש כי הדירה נמכרה לאדם אחר. כדי לבסס טענה זו, הגישו המשיבים אישור מעיריית ירושלים, אגף השומה והגבייה, לפיו ביום 30.4.13 דווח לעיריית ירושלים כי אדם אחר, בשם אבו עיישה ראשד, מחזיק בדירה החל מיום 1.4.13.