בפני בקשה לסילוק התביעה על הסף בשל התיישנות והיעדר יריבות וכן עתירה לחיוב המשיבה 1 (התובעת) בהפקדת ערובה להוצאות המבקש (הנתבע 3) אם תידחה התביעה.
תמצית העובדות הרלוונטיות
1. בהתאם להסכם מכר מיום 8.11.02 (להלן:
"הסכם המכר") רכשה המשיבה 1 מהמשיבה 2 נכס בקומת המרתף ברח' י.ל.פרץ בתל אביב (להלן:
"הנכס") תמורת סך של 35,000$. המבקש, עורך דין במקצועו, ייצג את המשיבה 2 (המוכרת) בכריתת הסכם המכר ואילו המשיב 3, אף הוא עורך דין במקצועו, ייצג את המשיבה 1 (הקונה) בכריתת הסכם המכר.
בהסכם המכר, מוגדר הנכס נשוא ההסכם כדירה בת 2 חדרים ובהמשך הסכם המכר, מצוין כי הנכס היה לפנים "אולם" אשר שופץ והפך לדירת מגורים.
2. לטענת המשיבה 1 בכתב התביעה, מאז נמסרה לה החזקה בנכס בעקבות הסכם המכר, נעשה על ידה שימוש בנכס כדירת מגורים, אולם לאחר מספר שנים הוגשת נגדה כתב אישום על ידי עיריית תל אביב בטענה שמדובר בשימוש חורג והשימוש המותר בנכס הינו לצרכי מחסן. טוענת לפיכך המשיבה 1 כי נוכח כתב האישום ירדו לטמיון השקעותיה בנכס והיא תיאלץ להשתמש בו רק לפי ייעודו החוקי - מחסן.
3. על רקע עובדות אלו, טוענת המשיבה 1 כי המשיבה 2, המוכרת, ביצעה כלפיה תרמית והתנהגה ברשלנות ובחוסר תום לב בכריתת חוזה המכר. ביחס למבקש והמשיב 3, טוענת המשיבה 1 בכתב התביעה כי פעלו כלפיה ברשלנות ובהפרת חובת הנאמנות שלהם כלפיה כעורכי דין, שכן לא בדקו כדבעי את ייעוד הנכס, לא יידעו אותה את ייעודו החוקי ואף יצרו בהתנהגותם מצג שווא שהנכס מהווה דירת מגורים. המשיבה 1 עותרת לחיוב כלל הנתבעים בתשלום פיצויים על נזקיה בסך כולל של 594,902 ש"ח.
4. כל הנתבעים הגישו כתב הגנה ובמסגרתם הכחשה גורפת של טענות המשיבה 1, טענות להתיישנות התביעה ובפרט טענות לפיהן ידעה גם ידעה המשיבה 1 בכריתת הסכם המכר כי הנכס איננו מיועד למגורים. בפרט ראוי לציין שכך גם טוען המשיב 3, הוא עורך הדין אשר ייצג את המשיבה 1 בכריתת הסכם המכר.
הבקשה
5. לטענת המבקש, יש לסלק את התביעה על הסף בשל התיישנות והיעדר יריבות ולחילופין לחייב את המשיבה 1 בהפקדת ערבות להוצאותיו.
לטענת המבקש, העובדות אודות מצבו התכנוני של הנכס היו ידועות למשיבה 1 ולבא כוחה, המשיב 3, עובר לכריתת הסכם המכר ובהסכם המכר עצמו מצהירה המשיבה 1 על כך במפורש. משכך, טוען המבקש כי כאשר יוצגה המשיבה 1 על ידי המשיב 3, לא חלה עליו כבא כוח המשיבה 2 בהסכם המכר כל חובת נאמנות כלפי המשיבה 1 ויש לדחות את התביעה נגדו על הסף.
עוד טוען המבקש כי עילת התביעה נולדה בעת כריתת חוזה המכר ונוכח הגשת התביעה רק בשנת 2011 הרי שיש לדחותה על הסף בשל התיישנות.
לשתי הטענות המקדמיות מוסיף המבקש עתירה לחיוב המשיבה 1 בהפקדת ערבות להוצאות שכן מדובר, לטענתו, בהליך סרק וניצול לרעה של הליכי בית משפט.
6. המשיבה 1 הגישה תגובה לבקשה והמבקש השיב לתגובתה.
דיון
7. בחינתה של בקשה לסילוק תביעה על הסף מחייבת משנה זהירות. סילוקה של תביעה על הסף שוללת מבעל הדין את זכותו להביא עניינו להכרעה בבית המשפט. לפיכך, מקום שקיימת אפשרות, אפילו קלושה, שהתובע יזכה בסעד אותו תבע - אין נועלים שערי בית משפט בפניו.
8. לטענת המבקש אין כלל יריבות בינו לבין המשיבה 1 שכן היא יוצגה על ידי המשיב 3 בכריתת הסכם המכר ובפרט כאשר המשיב 3 מודה כי ידע אודות ייעוד הנכס ומוסיף וטוען כי יידע את מרשתו, המשיבה 1, אודות מצב הנכס.
טענת היעדר היריבות כטענה מקדמית למעשה מתבססת על תקנה 101 לתקנות, שלפיה יכול בית המשפט יכול לדחות תביעה על הסף מחמת "כל נימוק אחר שעל פיו הוא סבור שניתן לדחות מלכתחילה את התובענה בנוגע לאותו נתבע". לפי ההלכה הפסוקה, די בקביעה בדבר חוסר יריבות בין בעלי דין כדי להכריע גורל תובענה לדחיה. לעיתים כרוך בירורה של שאלת היריבות בבירור עובדתי, שאז מקום הבירור בתיק העיקרי, אך לעיתים ניתן לברר טענה זו בבירור עובדתי קצר, שאז יכול נתבע להביא לסיום המשפט בלא שיתקיים דיון בכל השאלות השנויות במחלוקת.
כעולה מהאסמכתאות אשר מביאים שני הצדדים, אין הלכה הפוטרת עורך דין באופן גורף מאחריות רק בשל כך שלא ייצג את התובע. אומנם, הפסיקה מבחינה בין מצב בו צד להסכם איננו מיוצג כלל למצב בו מיוצג אותו צד על ידי עורך דין אחר, אך הפסיקה ודאי שאיננה מתירה במצב זה לעורך דין להציג מצגי שווא או להטעות או לנהוג בחוסר תום לב.
בכתב התביעה, וביתר פירוט בתגובתה לבקשה, מייחסת המשיבה 1 למבקש התנהגות לא ראויה, הצגת מצגי שווא והטעיה, אשר באים לכדי ביטוי בהתנהגותו בעת כריתת הסכם המכר, בניסוח הסכם המכר ובדיווחים שהוגשו לרשויות המס בעקבותיו. המבקש מכחיש טענות אלו מכל וכל ואכן, אפשר שהטענות יופרכו אולם בירור טענות אלו מחייב בירור עובדתי. כאשר מסתבר כי למעשה התביעה כולה נסבה על טענות אלו, אינני מוצא טעם לפצל את הדיון ולדון בטענות אלו ראשית לכל. לפיכך, טענות המבקש להיעדר יריבות תתבררנה במסגרת הדיון בתיק העיקרי ואינן מצדיקות סילוק התביעה על הסף.