ת"א
בית המשפט המחוזי נצרת
|
26485-09-11
31/07/2012
|
בפני השופט:
יצחק כהן סגן הנשיא
|
| - נגד - |
התובע:
צוק מנרה בע"מ
|
הנתבע:
1. .קייקי כפר בלום ובית הלל ש.מ.
2. דמיטרי יאנקיס
|
| החלטה |
בפני בקשה למחיקת התובענה ולחלופין, למתן צו אשר יורה למשיבים להשיב על השאלונים אשר הופנו אליהם באמצעות המבקשת.
עיקרי העובדות בתמצית:
ביום 14.03.12 הפנתה המבקשת שאלונים לשני המשיבים בתיק. ביום 29.03.12, ולאחר שהשאלונים לא נענו, הגישה המבקשת בקשה למתו צווים ולחלופין, למחיקת כתב התביעה. הבקשה נדונה במהלך דיון קדם המשפט אשר התקיים בפני ביום 11.06.12 כאשר בהחלטתי מיום זה קבעתי כי על המשיבים לענות על השאלונים תוך 30 יום.
לטענת המבקשת, ניתן מענה לשאלון אשר הופנה למשיבה 1 (באמצעות מנהל המשיבה מר גיא ירמק), כאשר מר יאנקיס דימטרי, לא השיב לשאלון, בטענה כי תשובות מר ירמק עונות על המבוקש.
עוד מוסיפה המבקשת, כי גם תצהירו של מר ירמק לוקה בחסר, באשר שאלות רבות מתוכו נענו: "לא רלוונטי" ואחרות, נענו באופן לקוני בהפניה לכתב התביעה וללא צירוף הפניה לסעיף רלוונטי.
מאידך מציינים המשיבים בתגובתם כי מדובר בבקשה קנטרנית וכי התנהלות המבקשת היא חסרת תום הלב. המשיבים ממשיכים ומפרטים את התנהלות המבקשת אשר כנטען, הסתירה כי ברשותה מצויה התמונה נשוא התביעה באופן המטעה את ביהמ"ש.
עוד צוין כי ביום 15.09.11 נשלחה אל מנכ"ל המבקשת מר אבשלום צדוק, בקשה להודות בעובדה לפי ס' 103(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, דרישה אשר לא קיבלה מענה עד ליום זה. בנוסף, אף בתשובות לשאלון נמנעה המבקשת ממענה ענייני למספר שאלות.
דיון והכרעה:
ראשית, יש לציין את התנהלות הצדדים בתיק זה אשר מגישים חדשות לבקרים בקשות בעניין אי קיום סדרי דין ובפיהם טענות הדדיות בדבר אי המצאת כתבי בי דין, הימשכות הליכים, אי קיום התקנות בעניין גילוי מסמכים, אי מענה לדרישה להודיה בעובדה וכיוצ"ב.
התנהלות זו וודאי שאינה מסייעת לפתרון המחלוקת בין הצדדים, ואין לי אלא להצר עליה.
{מעבר לכך שתתבטא בהוצאות}
לגופו של עניין, מן המפורסמות הוא, הליכי הגילוי והעיון בקדם המשפט נועדו לאפשר לבית המשפט לרדת לחקר האמת ולייעל את ההליך העיקרי, כך שכל צד יידע עוד בטרם יחל שלב ההוכחות מהם המסמכים שבידי הצד השני (רע"א 4234/05
בנק המזרחי המאוחד בע"מ נ' רונית פלץ (טרם פורסם, ניתן ביום 14.08.05) וראה: י' זוסמן, סדר הדין האזרחי (מהדורה שביעית, בעריכת ש' לוין 1995), 425.
תקנה 122 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: התקנות), קובעת:
"בעל דין שאינו מקיים צו להשיב על שאלון לגילוי מסמכים או לעיון במסמכים או צו למתן פרטים נוספים לפי תקנה 65, הרי אם הוא התובע ימחק בית המשפט או הרשם את תובענתו, ואם הוא הנתבע ימחק בית המשפט או הרשם את כתב הגנתו ודינו כדין מי שלא הגיש כתב הגנה, אלא שרשאי בית המשפט או הרשם להאריך את המועד לקיום הצו".
מכאן ,לצד שכנגד עומדת האפשרות - לפי תקנה 122 - לבקש את מחיקת כתב טענותיו של יריבו. ואולם, ככלל לא יפעיל בית המשפט את הסנקציה של מחיקת כתב טענות אלא במקרים קיצוניים בלבד, זאת נוכח ההשלכות החמורות של צעד זה על הצד המפר.
בעניין זה נקבע:
"אין פלא בדבר, איפוא, שבתי משפט חזרו שוב ושוב על האזהרה כי אין מוחקים כתב הגנה אלא במקרים קיצוניים הראויים לכך, והוא במקום שהנתבע פועל בזדון או שהתנהגותו מגלה זלזול חמור בבית המשפט... הכלל הוא שמחיקת כתב הגנה - בשל אופייה הדרסטי - בית משפט לא ינקוט בה אלא אם שוכנע שכלו כל הקיצין וכי אין להבין את התנהגות הנתבע אלא כהסתוללות ביריבו ובבית המשפט וכזלזול ברור וגלוי בחובתו...מחיקת כתב הגנה אינה מסע עונשין נגד נתבע, ומקום שנתבע מילא חובתו, ולו באיחור, לא ימחקו את כתב הגנתו." (ע"א 2271/90
ג'מבו חברה לבנין ומסחר (קרני שומרון) בע"מ נ' מרדכי, פ"ד מ"ו (3) 793, 800 (1992).
בנסיבות שבפני, איני סבור כי מדובר במקרה קיצון המצריך לנקוט בסנקציה החריפה של מחיקת כתב התביעה, שעה שאין מדובר בהתעלמות רבתי אלא במענה חלקי.
התנהלות המבקשת בכל הנוגע לעובדת קיום התמונה נשוא המחלוקת, אינה מעלה או מורידה דבר לצורך מענה על שאלון כמצוות התקנות ואינה מאפשרת למשיבים לחמוק מחובתם זו.