לפני בקשת הנתבעת 6,
ONTARIO INC
1353464 (להלן: "
המבקשת"), לביטול היתר המצאה אל מחוץ לתחום שניתן במסגרת התובענה שבכותרת, ביום 20.6.11.
במסגרת החלטה זו ניתנת גם החלטה בבקשה לסילוק התובענה שבכותרת על הסף אותה הגישו נתבעים 1, 2, 4, 5, 7-10 (להלן: "
הנתבעים האחרים"), אשר הינם בבחינת משיבים פורמאליים בבקשה לביטול היתר המצאה. זאת, משום ששתי הבקשות כרוכות זו בזו.
1.
הרקע הנדרש לבקשות
עניינה של התובענה שבכותרת בפרויקטים לבניית בניינים רבי קומות בטורונטו, קנדה, בשם
Pantages ו-
Cosmopolitan. התובעים, רוכשי יחידות בפרויקט, טוענים, כי עובר לחתימת הסכמי המכר הוצג להם מצג שלפיו היחידות הנרכשות הן דירות בבניין משותף וכי אין במערכת ההסכמית בין הצדדים כדי לסתור את המצג הטרום חוזי האמור. לטענתם, לאחר חתימת ההסכם, הסתבר להם בהדרגה, כי המדובר במבנה דו שימושי, שהוא, הלכה למעשה, בית מלון לכל דבר ועניין, אשר בו מצויות גם היחידות שרכשו.
התביעה הוגשה, בין היתר, גם כנגד המבקשת, תאגיד פרטי המאוגד לפי דיני מחוז אונטוריו, קנדה, אשר מוגדרת בהסכם הרכישה מול רוכשי היחידות בפרויקט Pantages כמוכרת, ואשר על פי הנטען מכרה לתובעים הרלבנטיים, באמצעות הנתבעים האחרים, יחידות בפרויקט.
כתב התביעה כלל הן עילות הנוגעות לשלב הטרום חוזי והן עילות הנוגעות לשלב החוזי.
הנתבעים האחרים הגישו בקשה לסילוק התובענה על הסף בטענה כי בית המשפט הישראלי איננו הפורום הנאות לדון בתובענה, באשר מירב הזיקות של הסכסוך מובילות לבית המשפט המוסמך בקנדה וכן בטענה להתיישנות ולהעדר יריבות. התובעים הגישו תגובה לבקשה והנתבעים האחרים השיבו לתגובה.
במהלך דיון שהתקיים לפני ביום 23.2.11, במעמד כל הצדדים למעט המבקשת, הבהרתי לתובעים, כי כיוון שהחוזה נחתם בקנדה והוא כפוף לדין הקנדי, אזי ככל שהתובעים עומדים גם על העילות הנוגעות לשלב החוזי, נראה, על פני הדברים, כי הפורום הנאות הוא בקנדה. הבהרתי לתובעים, כי אם יצהירו שהעילות היחידות נוגעות לשלב הטרום חוזי, כי לו היו יודעים את מצב הדברים לאשורו לא היו חותמים על אותם חוזים, וכי הסעד המבוקש מכוחן של עילות אלו הוא השבה, ניתן יהיה להמשיך את ניהול התביעה בישראל.
התובעים אכן הצהירו כאמור והגישו כתב תביעה מתוקן, שעניינו בשלב הטרום חוזי בלבד. עילות התביעה הן הטעיה (ולחילופין טעות) וכן חוסר תום לב במשא ומתן. הסעדים המבוקשים הם ביטול הסכם הרכישה, השבה ופיצוי.
בד בבד עם הגשת כתב התביעה המתוקן, הגישו התובעים בקשה במעמד צד אחד להתיר המצאת כתבי בי-דין מחוץ לתחום המדינה למבקשת, לה נעתרתי ביום 20.6.11. הבקשה להיתר המצאה התבססה על תקנות 500(4)(א), 500(4)(ב), 500(7) ו-500(10) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד- 1984 (להלן: "
תקנות סדר הדין האזרחי").
ביום 21.7.11 הגישו הנתבעים האחרים כתב הגנה מתוקן והמבקשת הייתה אמורה להגיש את כתב הגנתה עד ליום 15.12.11, זאת לאחר שנעתרתי לבקשותיה להארכת מועד.
ביום 12.12.11 הגישה המבקשת את הבקשה דנן, לביטול היתר ההמצאה אל מחוץ לתחום. במסגרת הבקשה מתבקש בית המשפט גם להאריך את המועד להגשת כתב הגנתה של המבקשת עד שיחלפו 30 יום ממתן החלטה בבקשה, אם וכלל שהדבר יהיה רלבנטי.
לאחר הגשת הבקשה לביטול היתר ההמצאה, הודיעו הנתבעים האחרים, כי הם עומדים על בקשת הסילוק שהגישו. לשיטתם, בקשת הסילוק רלבנטית גם לאחר תיקון התובענה על ידי התובעים.
2.
טענות הצדדים בבקשה לביטול היתר המצאה
המבקשת טוענת להעדר יריבות בינה לבין התובעים, באשר לטענתה אין - ולא היה מעולם - כל קשר ישיר בינה ובין מי מהתובעים, זולת היותה המוכרת של אותן יחידות מגורים בפרויקט Pantages. למעשה, המבקשת הכירה את התובעים רק במועד החתימה על הסכמי הרכישה. לטענתה, כל היחידות בפרויקט Pantages שנרכשו על ידי התובעים הוצעו לשיווק באופן בלעדי על ידי סוכנות תיווך ומכירות שהתאגדה כחברה קנדית פרטית בשם Sutton Realty, ולא על ידי המבקשת עצמה. למיטב ידיעתה של המבקשת, בין סוכנות התיווך הנ"ל ובין הנתבעים האחרים או מי מטעמם נערך מו"מ לרכישת יחידות בפרויקט בתנאים כספיים מוגדרים שסוכמו בינם לבין עצמם, שהמבקשת אינה צד להם כלל ועיקר. זאת ועוד, הנתבעים האחרים מעולם לא היו מורשים שלוחים או מיופי כוח מטעם המבקשת ולא הייתה להם סמכות או הרשאה לייצג את המבקשת או להציג מצגים בשמה. מכל מקום, עילת התביעה - ככל שקיימת - התיישנה, זאת משום שהתביעה במתכונתה הנוכחית מדברת על מצגים טרום חוזיים כעילת תביעה יחידה ואלו ניתנו לפני שנים רבות, שכן החוזים עצמם נכרתו במהלך השנים 2001-2002.
המבקשת טוענת עוד, כי לא התקיימו התנאים להמצאה אל מחוץ לתחום על פי תקנות 500(4)(א), 500(4)(ב), 500(7) ו- 500(10) לתקנות סדר הדין האזרחי. זאת, משום שהפעלתן של תקנות אלה בנסיבות העניין נשענת על ההנחה - המוטעית לשיטתה של המבקשת - כי הנתבעים האחרים הינם נציגים של המבקשת וכי הייתה להם סמכות או הרשאה לייצג את המבקשת או להציג מצגים בשמה ולא כך הוא, כאמור.
המבקשת מוסיפה וטוענת, כי בית המשפט הישראלי איננו הפורום הנאות לדון בסכסוך שבין הצדדים. זאת, בין היתר, משום שכל הרציונאל העומד ביסוד חוזי הרכישה שבין המבקשת והתובעים נשען על חקיקה קנדית מובהקת של מחוז אונטריו שהתפתחה ברבות השנים, אשר באה לידי ביטוי ב- Condominium Act. לשיטתה של המבקשת, "
הניסיון להתמודד
עם שיטה משפטית זו באמצעות הליך משפטי שמתנהל כולו בישראל הינו בבחינת עירוב תחומין. נושא זר זה חובק בתוכו עולם שלם של מושגים ופרשנות מקצועית, אשר רק בעל ניסיון (בית משפט שבמחוז אונטריו) יש וצריך להכריע בו
."
התובעים טוענים, כי במסגרת בקשת הביטול עושה המבקשת כל שלאל ידה להרחיק את עצמה מזירת האירוע, כאליו הפרשה אינה נוגעת לה. אולם, המאמץ הוביל לאבסורד, שהרי אין חולק כי הסכמי הרכישה של היחידות ב- Pantages נערכו עם המבקשת. זאת ועוד. בסעיף 71 לכתב ההגנה המתוקן טוענים הנתבעים האחרים, מפורשות, כי המבקשת "
מכרה לתובעים הרלבנטיים יחידות בפרויקט ה-
Pantages
, ואשר תמורת מכירת היחידות כאמור הגיעה לידיה
". מכל מקום, המבקשת היא בעל דין חיוני לסעד המבוקש, קרי ביטול הסכמי הרכישה והשבת התמורה ששולמה בגינן.
התובעים טוענים עוד, כי אף שהמבקשת טוענת כי הסכמי הרכישה נחתמו בקנדה, ללמדך שהם "נעשו" בניכר ועל כן אין תחולה לתקנה 500(4)(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, הרי שנראה כי מי שחתום על ההסכמים עם הרוכשים הוא פלוני שהיה מורשה חתימה הן מטעם הנתבעים האחרים והן מטעם המבקשת ואשר ככל הנראה חתם על ההסכמים בישראל.