החלטה בתיק ת"א 1805-04

לפני בקשה לפי הוראות סעיף 198 לחוק החברות, תשנ"ט - 1999 (להלן: "חוק החברות"), לאישור חלק מהתביעה שהגישו המבקשים בשם לעתיד חברה לניהול קרנות פנסיה בע"מ (להלן: "החברה"), כתביעה נגזרת.

להלן הרקע לבקשה והעובדות הרלבנטיות.

         א.         בת.א 1805/04 נתבע בשם החברה להצהיר כי המשיבים נטלו לעצמם שלא כדין את קרן הפנסיה עתידית אישית (להלן: "הקרן החדשה") שהיא קרן המשך של הקרן הוותיקה עתידית קופת פנסיה בע"מ שהוקמה על ידי המבקשים (להלן: "הקרן הוותיקה") ואת חברת הניהול של הקרן החדשה (להלן: "חברת הניהול החדשה") תוך גזילת קניינן של הקרן הוותיקה והחברה. כן תבעו המבקשים לחייב את המשיבים לפצות ו/או להשיב לחברה כספים בגין אובדן רווחים מדמי ניהול של הקרן החדשה בגין התקופה שמיום 31.3.1995 ובסה"כ 5,028,000 ש"ח, בגין גביית דמי ניהול ביתר בסך 150,000 ש"ח לשנה בצירוף ריבית שנתית בשיעור 4.6% ובסה"כ 2,597,000 ש"ח, דמי שימוש ראויים בתשתית התפעול והשיווק של החברה, דמי שימוש במוניטין של החברה ובשם המסחרי "עתידית" בו השתמשו המשיבים לצורך הקמת והפעלת הקרן החדשה, בגין הטבות בהן זכתה הקרן החדשה במעמדה כקרן המשך של הקרן הוותיקה ובגין אבדן רווחים ממכירת שירותי ניהול שאמורים היו להינתן על ידי החברה לקרן המשך של הקרן הוותיקה, בסה"כ 7,980,000 ש"ח. כן תבעו המבקשים לחייב את המשיבים ליתן דין וחשבון כספי של הקרן החדשה ומשיבה 1 (להלן: "הולדינג"), למנות מומחה שיבדוק את הנהלת החשבונות של הקרן החדשה וחברת הניהול שלה ולחייב את המשיבים לשלם לחברה פיצוי בגין נטילת הקרן החדשה בהתאם לחשבונות בצירוף ריבית והצמדה. עוד תבעו המבקשים להצהיר כי על המשיבים לשלם לחברה  6% מסך הגביה השוטפת בקרן החדשה  ממועד הגשת התביעה ואילך - כמו גם מכל הכנסות אחרות כדמי הניהול שהיו מגיעים לחברה אלמלא נגזלה ממנה פעילות הקרן החדשה.

         ב.         באופן אישי תבעו המבקשים לחייב את המשיבים לשלם לזקס מאירי סוכנות לביטוח חיים (1995) בע"מ, חברה שבשליטתם ולה המחו את זכויותיהם (להלן: "הסוכנות"), פיצויים בגין הפרת הסכם פשרה והפסקת תשלומי התמלוגים והעמלות בגין הפקדות העמיתים בקרן הוותיקה החל מחודש יולי 2001 ובסה"כ 1,164,901 ש"ח נכון ליום הגשת התביעה, פיצויים בגין הנזקים שנגרמו עקב נטילת הקרן החדשה ואבדן התמלוגים והעמלות בשיעור 10% שאמורה הייתה הסוכנות לקבל מהחברה אלמלא נגזלה מהחברה פעילות הקרן החדשה ובסה"כ 2,012,000 ש"ח נכון ליום הגשת התביעה. בנוסף תבעו המבקשים להצהיר כי על המשיבים לשלם לסוכנות תמלוגים ועמלות מהכנסות החברה המנהלת של הקרן החדשה, בהתאם לשיעורי התגמול הקבועים בהסכמי התקשרות בין המבקשים לבין ידידים סוכנויות לביטוח (1987) בע"מ (להלן: "המשיבה") מיום 9.5.1993 ומיום 3.3.1994 (להלן: "הסכמי התגמולים"), לבסוף תבעו המבקשים ליתן הוראות להסרת קיפוחם כבעלי מניות המיעוט בחברה ובכלל זה להורות על הרחקת כל גורם המצוי בניגוד עניינים מעמדות הניהול בחברה ובקרן הוותיקה, לרבות מנכ"ל הקרן הוותיקה.

          ג.          על פי הסכמי התגמולים, העבירו המבקשים לידי המשיבה 79% מהון המניות של החברה וממנה הועברו המניות להולדינג, באופן שניהול הקרן הוותיקה הועבר למשיבה ו/או להולדינג ומנהליהן, משיבים 3 ו - 4 (להלן: "מנהלי החברה").

         ד.         לאחר כריתת הסכמי התגמולים החזיקו המבקשים ב - 21% מהון המניות של החברה ועל פי הסכמי התמלוגים זכאים היו המבקשים לתמלוגים כמפורט בהסכמי התמלוגים.

         ה.         בשנת 1995 החליטה ממשלת ישראל על רפורמה בשוק קרנות הפנסיה, ובין היתר קבעה כי החל מיום 1.1.1995 לא תוכלנה קרנות הפנסיה הקיימות לקלוט עמיתים חדשים, ואלה ייקלטו לקרנות פנסיה חדשות שיוקמו ויפעלו על פי אישורו והנחייתו של הממונה על שוק ההון, ביטוח וחיסכון במשרד האוצר (להלן: "הממונה").  

          ו.          בהתאם להחלטת הממשלה יושמה הרפורמה באופן שהחל משנת 1995 חדלו קרנות הפנסיה הותיקות לקלוט עמיתים חדשים ולצידן הוקמו קרנות פנסיה חדשות. כזו היא הקרן החדשה אשר הוקמה על ידי המשיבים ביום 1.1.1996.

          ז.          ביום 24.11.1997 הגישו המבקשים לבית המשפט כאן, תביעה כספית לחיוב המשיבים לשלם להם תגמולים בהתאם להסכם התגמולים (ת.א 1561/97), במסגרת ההתדיינות האמורה הגיעו הצדדים ביום 2.6.2000 להסכם לפיו התחייבו המשיבים לשלם למבקשים תשלומים כמפורט בהסכם. בנוסף הסכימו הצדדים להעביר להכרעת עו"ד אלון זילברשץ כבורר יחיד, את השאלה: האם מגיעים לחברה ו/או לקרן הוותיקה ו/או למבקשים כספים מהקרן החדשה ו/או מהולדינג ו/או ממנהלי החברה בגין הקמת הקרן החדשה ו/או שימוש במשאבים ו/או בקניין הרוחני של החברה ו/או הקרן הוותיקה (להלן: "הסכם הפשרה").

         ח.         ביום 11.6.2001 החליט הבורר להתפטר מתפקידו, והצדדים לא השכילו להגיע להסכמה בדבר מינוי בורר חליף.

         ט.         ביום 28.11.2002 פנו המבקשים אל יו"ר דירקטוריון החברה, יוסף פלד, לפי סעיף 194 לחוק החברות, בדרישה שהחברה תפעל למצות את זכויותיה כפי שנתבעו במסגרת התביעה הנגזרת שהוגשה בבוררות. פניה זו נדחתה על ידי יוסף פלד במכתב מיום 29.12.2002.

דיון  

1. בתביעה הנגזרת, מבקשים המבקשים לבוא במקום החברה ולתבוע זכויות שלטענתם זכאית להם החברה. בכך יש משום חריגה מהכלל לפיו אין ליתן לאדם לריב ריב לא לו, ועל כן, נדרש אישור מוקדם של בית המשפט להגשת התביעה הנגזרת. התנאים להגשת תביעה נגזרת ואישורה על ידי בית המשפט נקבעו בהוראות סעיפים 194 - 206 לחוק החברות, בהם הוראת סעיף 194 לפיה קודם להגשת התביעה הנגזרת על בעל המניות או דירקטור לדרוש מהחברה למצות את זכויותיה בדרך של הגשת תובענה ורק אם לא פעלה החברה למצות את זכויותיה באופן שעילת התביעה נשמטה או דחתה את הדרישה או לא הגישה תובענה בתוך 75 יום, רשאי בעל המניות או הדירקטור להגיש תובענה נגזרת ולבקש את אישורה על ידי בית המשפט.  

מהאמור לעיל, נראה כי התקיימו התנאים להגשת התביעה הנגזרת.

2. סעיף 198 (א) לחוק החברות, קובע:

"תביעה נגזרת טעונה אישור בית המשפט והוא יאשרה אם שוכנע כי לכאורה התביעה וניהולה הן לטובת החברה וכי התובע אינו פועל בחוסר תום לב".

מהוראות סעיף 198 (א) שלעיל עולה כי כדי לאשר את התביעה הנגזרת על בית המשפט להשתכנע שהתביעה וניהולה הן לטובת החברה והגשתה אינה נגועה בחוסר תום לב. תנאים אלה, תואמים את מבחני הצדק ותום הלב שנקבעו בפסיקה, ראו ד"ר אירית חביב - סגל, דיני חברות - (2007) פרק יב': "תביעה אישית, תביעה נגזרת ותובענה ייצוגית" ופסקי הדין הנזכרים שם (פורסם באתר נבו הוצאה לאור בע"מ). נוכח הוראות סעיף 198 (א) לחוק החברות והאמור לעיל, לא ראיתי לנכון להידרש להוראות הדין האמריקאי אליו מפנים המשיבים (סעיף 268 לסיכומיהם).

3. מכאן מתעוררת השאלה, מהי מידת ההוכחה הנדרשת מן המבקשים להוכחת התנאים לאישור התביעה הנגזרת. המונח "לכאורה" הנזכר בהוראות סעיף 198 (א) שלעיל, מלמד שלגישת המחוקק, בשלב אישור הבקשה אין המבקשים נדרשים להוכיח אלא שמכלול הנסיבות שיוכחו במהלך בקשת אישור התביעה כנגזרת, יצביעו על אפשרות של ממש לקיומה של עילת תביעה וכי אורגני החברה בחרו שלא לתבוע מטעמים שאינם טובת החברה.  

לעניין זה נכון לציין כי  עוד קודם לחקיקת חוק החברות הלך בית המשפט בדרך זו ובפסק הדין בע"א 2699/92 2930/92 2971/92 ניסים בכר נ ת.מ.מ. תעשיות מזון מטוסים (נתב"ג) בע"מ ואח', פ"ד נ (1) 238 ע' 249, דנה כבוד השופטת ט' שטרסברג-כהן בטענת קיפוח של בעל מניות בחברה, ובין היתר, דנה במידת ההוכחה המוטלת על הטוען לקיפוח. בעניין זה נקבע: "...ניתן ללמוד גזירה שווה לעניין נטל ההוכחה מן הנטל המוטל על התובעים בתביעה נגזרת. "נראה, שהיום  יוכלו בעלי המניות לעבור את מכשולי התביעה הנגזרת ולגבש כתב תביעה המגלה עילה לכאורה, על ידי שיראו שהפעולה לא היטיבה עם החברה מסיבה זו או אחרת; יצביעו על רסיסי אינפורמציה המספיקים לבסס חשד ממשי שלא רציונאל עסקי הוא שהניע את המנהלים לפעול כפי שפעלו..."