לפני בקשת הנתבעים להורות לתובעת 1, ג'רני הפקות בע"מ (להלן: "
התובעת") להפקיד ערובה כספית להבטחת הוצאותיהם אם תדחה תביעתה נגדם, לפי סעיף 353א לחוק החברות, תשנ"ט-1999 (להלן:
"חוק החברות"). בנוסף, מונחת לפני בקשת התובעים לזימונו של העד מר אבי קנטרוביץ לעדות מטעמם, לפי תקנה 178 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד - 1984.
1.
הרקע הנדרש
התובענה שבכותרת הוגשה ביום 13.7.09 על ידי התובעת וד"ר ירום כהן (להלן: "
התובע"), שהינו בעל המניות היחיד של התובעת. בתובענה נטען, כי הנתבעים עשו שימוש ברעיון אשר הוצג להם על ידי התובעים להקמת מועדון לקוחות בתחום הבטיחות בדרכים המכונה "דרייב", תוך שהם מתנערים ומתכחשים מהסכמות עסקיות שאליהן הגיעו הצדדים ולתרומתם הרבה של התובעים להקמת המועדון ולפעילותו. עוד נטען בתובענה, כי הנתבעים נישלו את התובעים מהכנסות אשר הוסכם כי יהיו זכאים להן, בדמות כספי חסויות מהנתבע 1, בנק דיסקונט לישראל בע"מ (להלן: "
הבנק") לקיום אירועים שיפיקו התובעים ובדמות אי תשלום התמורה בגין הצטרפותם של חברים למועדון שהוקם על ידי הבנק.
הליכי הגילוי והעיון בין הצדדים הושלמו ועתה מונחת לפני בקשת הנתבעים לחיוב התובעת בהפקדת ערובה להבטחות הוצאות הנתבעים, ככל שהתובענה תדחה וכן בקשת התובעים לזימונו של העד, מר אבי קנטרוביץ, לעדות מטעמם.
2.
טענות הצדדים בבקשה להפקדת ערובה
הנתבעים טוענים, כי התובעת הינה חברה בעירבון מוגבל ולפיכך, ככלל, עליה להפקיד ערובה להבטחת הוצאות הנתבעים כתנאי להמשך תביעתה, בהתאם לסעיף 353 לחוק החברות והפסיקה בנושא.
הנתבעים טוענים עוד, כי לא מתקיימים בענייננו החריגים לכלל, שכן מצבה הכלכלי של התובעת הינו רעוע, עד כדי כך שהיא נמנעת מלשלם אגרות לרשם החברות במשך תשע השנים האחרונות והיא חבה בשל כך סך 17,448 ש"ח, כפי שעולה מדו"ח רשם החברות, נספח א' לבקשה. לטענת הנתבעים, חוסר יכולתה של התובעת לשלם סכום פעוט זה מעיד על העדר יכולת פירעון או על העדר כוונה לשלם חובותיה. זאת ועוד. בתשובה לשאלון שנשלח לתובעת מטעם הנתבעים, נספח ב' לבקשה, נשאלה התובעת מדוע השתהתה בהגשת התביעה והשיבה כי לא היו בידיה אמצעים מספיקים להגשת התובענה וגם עניין זה מצביע על מצבה הכלכלי הרעוע ועל חשש ממשי שהנתבעים לא יוכלו להיפרע מהתובעת במקרה הצפוי של כישלון התביעה.
הנתבעים מוסיפים וטוענים, כי סיכויי התביעה הינם קלושים וגם טעם זה מצדיק שלא לסטות מהכלל, שלפיו יש לחייב חברה בהפקדת ערובה.
לבסוף, טוענים
הנתבעים, כי בקביעת גובה הערובה שומה על בית המשפט להביא בחשבון את סכום התביעה המלא לו טוענים התובעים, בסך 5,000,000 ש"ח, ולא את הסכום הנמוך יותר, בסך 3,500,000 ש"ח שהועמד "לצרכי אגרה". עוד על בית המשפט להביא בחשבון את הבקשות המיותרות שהגישו התובעים במסגרת ההליכים המקדמיים ואת סיכויי התביעה הנמוכים.
התובעים טוענים, כי הבקשה דנן הוגשה למעלה משלוש שנים לאחר הגשת התובענה וזאת מבלי שניתן כל הסבר על שום מה היא מוגשת באיחור, באופן המלמד שכל מטרתה הוא למנוע את בירור התובענה.
התובעים טוענים עוד, כי התובעת הינה חברה בעלת כושר פירעון, כפי שעולה מאישור רואה החשבון שלה מיום 15.4.12, נספח 2 לתגובה, שלפיו המדובר בחברה רווחית. מכל מקום, את השנים שבהן התובעת לא הייתה רווחית יש לזקוף לחובת הנתבעים, אשר התנהלותם חסרת תום הלב היא שגרמה נזקים כלכליים לתובעת. לטענתם של התובעים, אין באי תשלום אגרות רשם החברות בלבד כדי להעיד על מצבה הכלכלי של התובעת, מה גם שמעיון בדו"ח רשם החברות עולה כי החוב עומד על סך 11,632 ש"ח בלבד ולא על סך 17,448 ש"ח, כנטען.
התובעים מוסיפים וטוענים, כי התובענה הוגשה הן על ידי התובעת והן על ידי התובע שהינו אדם פרטי ומשכך אין לחסום את הגשתה של התובענה באמצעות חיוב התובעת בהפקדת ערובה.
עוד טוענים
התובעים, כי סיכויי התביעה הינם גבוהים וכי גם טעם זה מצדיק את דחיית הבקשה.
התובעים טוענים עוד, כי המדובר בנתבע שהינו בנק, אשר בהתנהלותו הנפסדת גרם לנזקים כבדים לתובעים ולא בגורם חלש ותם ולשיטתם גם עניין זה מצדיק את דחיית הבקשה.
לבסוף, טוענים
התובעים, כי ככל שבית המשפט ימצא לנכון לקבל את הבקשה, אזי מן הראוי להטיל ערובה בשיעור מינימאלי, זאת בהתחשב בכך שמעשיהם של הנתבעים הם אשר גרמו לנזקים כלכליים לתובעת ולאור העובדה שמדובר בנתבע שהינו בנק וכן בשים לב לסיכוייה הגבוהים של התובענה.
במענה לטענות התובעים טוענים
הנתבעים, כי כל שצירפה התובעת לתמיכה בטענתה לפיה הינה בעלת יכולת כלכלית הוא אישור רו"ח תמוה ולאקוני ובו מפורטים מחזורי מכירות ורווח לפני מס לשנים 2005-2011, אשר אין בו כדי להעיד על מצבה הכלכלי של התובעת נכון להיום ועל יכולתה לשלם את הוצאות הנתבעים. זאת ועוד. התובעת לא צירפה את דוחותיה הכספיים ואף לא ידוע מה מצב התחייבויותיה ונכסיה, מהם ניתן, לכאורה, להיפרע בבוא היום. ממילא, הרווח המזערי שמתיימר האישור שצורף להציג איננו עונה על החריג הנדרש בפסיקה כדי לפטור חברה מהפקדת ערובה ואף אין בפי התובעת כל הסבר על שום מה נמנעה מלשלם את האגרות לרשם החברות משך כל השנים, כך שמסתמן כי אין ביכולתה לעשות כן באופן שוטף.
הנתבעים טוענים עוד, כי הטענה לפיה הבנק הוא שגרם למצבה הכלכלי הקשה של התובעת לא רק שהינה בגדר טענה סתמית, אלא שהיא אף נסתרת מתוך אותו "אישור" שצורף, שכן דווקא בשנה שלאחר השקת המועדון צומצמו הפסדי התובעת ומאותו מועד ואילך אף נרשמו, לכאורה, רווחים.
הנתבעים מוספים וטוענים, כי אין נפקא מינה מיהו המבקש לעניין הפקדת ערובה ומכל מקום, לצד הבנק נתבעת גם הנתבעת 2, שהינה אדם פרטי, כך שנשמט הבסיס מכל טענה בעניין זה. לטענתם, הדבר נכון גם לעניין גובה הערבות וזו אינה נגזרת מזהות מבקש הערובה, אלא מסכום התביעה וההוצאות הנדרשות מהנתבע לצורך התגוננות.
עוד טוענים
הנתבעים, כי אין כל ממש בטענה שאין לחייב את התובעת בהפקדת ערובה משום שהתביעה הוגשה גם על ידי התובע. לשיטתה, קבלת טענה כאמור תביא לכך שחברה תוכל לעקוף את הכלל הקובע כי עליה להפקיד ערובה על ידי צירוף אדם פרטי כתובע נוסף.