1. לפני בקשה לביזיון לפי סעיף 6 לפקודת ביזיון בית המשפט בטענה כי צו עיקול זמני שניתן במסגרת תובענה זו הופר על ידי הנתבע.
2. לטענת התובע, בעקבות הצעת פשרה שניתנה על ידי בית המשפט פנה בא כוחו ביום 20/5/10 לבנק הפועלים ולבנק המזרחי טפחות על מנת לברר מה מעמד העיקולים כיום ונמסר לו מבנק המזרחי טפחות כי בתאריך קבלת הצו לא היתה כל יתרת זכות בחשבון הנתבע ומבנק הפועלים כי בתאריך קבלת הצו נתפסו פיקדונות כספיים בסך של 9,834.80 ש"ח. ביום 22/8/10 פנה באמצעות בא כוחו לב"כ הנתבע בשאלה היכן נמצאים ו/או לאן נעלמו הכספים המעוקלים והתקבלה תשובה לקונית לפיה האחרון יברר כיצד הבנק אישר את הסרת העיקולים.
3. לטענת הנתבע, הוא לא היפר את צו העיקול. ביום 16/9/10 נשלח לבא כוח התובע פירוט המעיד כי כל הכספים מעוקלים כולל כלי הרכב. יחד עם זאת, הוא מכר כספים שהושקעו במניות בבורסה, חלקם בהפסד, במטרה להקטין הנזק, כאשר המכירה בוצעה למרות שהבנק היה אמור למנעה.
4. סעיף 6 (1) לפקודת הביזיון קובע כי לבית המשפט
"הסמכות לכוף אדם בקנס או במעצר לציית לכל צו שניתן על ידם והמצווה לעשות את המעשה או האוסר לעשות כל מעשה".
צו העיקול אשר אכיפתו מבוקשת בסנקציה ניתן על ידי בית משפט מוסמך והצו הוא בגדר הצווים הכלולים בסעיף 6 לפקודת בזיון בית המשפט. ודוק:
אין עסקינן בפסק דין הצהרתי גרידא (כגון הצהרה על הדין ועל הסמכויות, הכוחות והזכויות המוענקים על פיו כבעניין בשג"צ 306/85,
כהנא נ' הילל, פ"ד לט(4) 485), אלא בהוריה על עיקול ברישום כמשמעו בחוק ואשר, כנטען, בדרך של מעשה או מחדל פעל הנתבע, בניגוד לאמור בו.
לפיכך, שומה עלינו לבדוק האם הוכחה הפרת הצו השיפוטי.
5. עיקר העובדות הצריכות לענייננו אינן שנויות במחלוקת בין הצדדים:
5.1 ביום 17/1/08 ביקש התובע במעמד צד אחד (בש"א 2043/08) צו עיקול זמני ברישום עד לסכום של 980,000 ש"ח על נכסיו של הנתבע וזכויותיו אצל המחזיקים הבאים: חשבונות בבנק המזרחי טפחות סניף עפולה מספר 474; חשבונות בבנק הפועלים סניף עפולה מספר 738; ביטוח פנסיוני בחברת מבטחים קרנות פנסיה בע"מ; ביטוח פנסיוני בכלל חברה לביטוח בע"מ; ביטוח חיים בחברת מנורה חברה לביטוח בע"מ; זיכיון הנתבע בחנות השייכת לרשת "זר פור יו" ברחוב הגעתון 32, נהריה; ורכב מסוג סיטרואן קסארה שנת ייצור 2003 מס' רישוי 36-154-50.
בו ביום נעתרה כבוד הרשמת לבקשה והורתה כי התובע ימציא את צו העיקול לנתבע ולמחזיקים תוך 10 ימים.
5.2 ביום 7/2/08 הגיש הנתבע בקשה לביטול ו/או צמצום העיקולים הזמניים שהוטלו במעמד צד אחד (בש"א 3264/08).
5.3 בישיבה מיום 9/3/08 הגיעו הצדדים להסכם פשרה לפיו העיקולים הזמניים שהוטלו אצל המחזיקים הבאים יישארו על כנם: פוליסה וחשבון המצויים בחברת ביטוח כלל בע"מ; פוליסה וחשבון המצויים בחברת מנורה מבטחים ביטוח בע"מ; פוליסה וחשבון המצויים במבטחים בע"מ; חשבון בבנק הפועלים עפולה סניף 738 שמספרו 404764; חשבון בבנק המזרחי עפולה סניף 474 שמספרו 168657 הכולל תיק מניות בערך עדכני של כ-80,000 ש"ח; קופת גמל, קרן השלמות בערך עדכני של כ-40,000 ש"ח; וחשבון עו"ש עד לסך של 11,000 ש"ח בלבד אותו יהיה הנתבע רשאי להמיר בחשבון פח"ק על סך של 11,000 ש"ח; רכב סיטרואן מס' רישוי 36-154-50.
הסכם הפשרה (סומן פש/1) קיבל תוקף של החלטה.
5.4 ביום 9/3/08 נעתרה כבוד הרשמת לבקשה מוסכמת של הצדדים להבהרת ההחלטה לצמצום עיקולים כך שחשבון העו"ש השוטף העסקי בבנק המזרחי שמספרו 168657 בסניף 474 עפולה ישוחרר מעיקול למעט סך של 11,000 ש"ח שיופקדו בחשבון פח"ק, בעוד כל יתר העיקולים הזמניים יעמדו על כנם.
5.5 לנתבע פוליסת ביטוח בכלל על סך של 15,967.55 ש"ח נכון ליום 6/10/10 (במסמך שצורף לתשובת הנתבע לא מצויין רישום העיקול); קרן פנסיה מבטחים החדשה במסגרתה נצברו לטובת הנתבע זכויות עתידיות בסך של 2,855.10 ש"ח נכון ליום 11/10/10 אשר לשיטת מבטחים אינו ניתן בשלב זה למימוש; פיקדונות כספיים בסך של 9,834.80 ש"ח בבנק הפועלים בע"מ נכון למועד קבלת צו העיקול על ידם (22/1/08).
5.6 בהתאם לתשובת בנק מזרחי טפחות בע"מ מיום 28/6/10 לנתבע לא היתה כל זכות בחשבון הנתבע נכון למועד קבלת הצו. בעוד על פי דף פירוט מבנק המזרחי טפחות סה"כ השקעות הנתבע בחשבונו (474-168657) נכון ליום 14/9/10; תיק ניירות ערך מעוקל בסך של 5,554 ש"ח, פיקדון יומי (פח"ק) משועבד בסך של 11,072.91 ש"ח וקופות גמל בסך של 27,268.90 ש"ח (במסמך שצורף לתשובת הנתבע לא מצויין כי רשום עיקול על קופ"ג).
5.7 רכב הסיטרואן שמספרו 36-154-50 עוקל הגם שלא נמצא לפני אישור על כך ממשרד התחבורה.
6. עיקר המחלוקת בין הצדדים נסובה, אם כן, סביב תיק ניירות ערך. לשון הסכם הפשרה שקיבל תוקף של החלטה נהירה היא וחד משמעית (והשווה: רע"א 3888/04,
שרבט נ' שרבט, פ"ד נט(4) 49). הנתבע אף אינו מתכחש לכך
ומודה, כאמור, כי מכר את תיק ניירות הערך חרף ההחלטה. על כן, במקרה דא מלוא הראיות הנחוצות ביחס להפרה נמצאות לפני (והשווה ב-ע"פ 514/66,
חסיד נ' הוצאת ספרים "פרדס" ישראל בע"מ, פ"ד כא(1) 607; עת"מ (ת"א) 1491/06,
ברוך נ' ממ"י (2008); רע"א 7148/98,
עזרא נ' זלזניאק (1999); מ. קשת
"בזיון בית המשפט" עמ' 110; רע"א 4231/90,
אתת טכנולוגיות (1985) בע"מ נ' מכ"ש מפסקי כרם שלום, פדמה (1) 67).
7. אמנם לא ניתן להתעלם מהתנהגותו של התובע אשר לא הציג לפני כל ראייה הן באשר להמצאת העיקולים הזמניים בהתאם להחלטת כבוד הרשמת מיום 17/1/08 והן בדבר גובה הסכומים שהיו אצל המחזיקים במועד הטלת הצווים הזמניים ו/או במועד ההגעה להסכם פשרה, אלא נזכר לעשות כן לראשונה שנתיים ומחצה מאוחר יותר. על פניו התובע הסתפק בהצגת הדברים על ידי הנתבע במסגרת הסכם הפשרה (פש/1) שאף אליו לא צורף כל מסמך שיש בו כדי להעיד על הכספים אשר היו מצויים אותה עת בחשבונות אלה.
ברם,
אין בכך כדי להמעיט מהתחייבותו של הנתבע שקיבלה תוקף של החלטה כמו גם מחובתו להציג את הדברים כהווייתם לצד שכנגד ולבית המשפט. מעבר לכך, יתכן שלתובע יש טענה כנגד הבנק - ואין אני נדרשת לכך בפרט בהעדר כל ראייה באשר להמצאת העיקול ורישומו - אך בודאי שאין בכך שהבנק לא מנע את מכירת ניירות הערך, משום הגנה לנתבע שבחר להפר את החלטת בית המשפט.