1. בקשה להורות על עיכוב ביצוע פסק דין בו הוצהר שהמשיבה היא בעלים של דירה ברחוב קליבלנד 11 תל אביב הידועה כגוש 7321 חלקה 32/50 [להלן:
"דירת קליבלנד"].
המשיבה טענה בתביעה שהיא ובעלה לשעבר רכשו בשנת 67' את דירת קליבלנד מהורי המבקשות במסגרת החלפה בין 2 דירות עמידר ותשלום נוסף של 4,000 לירות. דירת קליבלנד הוחלפה בדירת בית- אל.
2. בית המשפט לא השתכנע מסיכויי הערעור . הונחו בפני בית המשפט ראיות למכביר מהן ניתן להסיק, שהמשיבה ובעלה רכשו את דירת קליבלנד ושהמשיבה זכאית להירשם במרשם המקרקעין כבעלים של הדירה.
ראשית, המשיבה התגוררה בדירת קליבלנד במשך 45 שנה ממועד עריכת העסקה ב-1967, ונהגה בדירה מנהג בעלים במשך כל התקופה. במשך 45 שנה לא טענו המבקשות כנגד זכויות המשיבה ובעלה בדירה, לא פנו למשיבה בעניין הדירה ולא דרשו ממנה פינוי או דמי שכירות. אמם של המבקשות הודתה בעמ' 81-82 לפרוטוקול: " הרבה שנים לא ידעתי אם נשארו לי זכויות... ש. מה עשיתם אז שגיליתם את זה [ שיש לך זכויות- י.ג.] ? ת. אמרנו ניתן לה [ למשיבה - י.ג.] לגור עד שתלך לעולמה . אנחנו ניקח את זה בחזרה ".
שנית, הורי המבקשות חתמו על יפוי כח בלתי חוזר לטובת המשיבה ובעלה בעניין דירת קליבלנד [ נספח ג' לכתב התביעה ] . ביפוי הכוח הבלתי חוזר שנחתם על ידי הורי המבקשות נאמר : " במידה וזכויותינו על הדירה הנ"ל תירשמנה בלשכת רישום המקרקעין [ על ידי עמידר- י.ג. ] באי כוחנו הנ"ל מוסמכים להעביר זכות זו לטובת מזרחי שלמה ומזרחי פרלה [ המשיבה ובעלה - י.ג. ] ". הצדדים צפו שיכול והזכויות תירשמנה על ידי חב' עמידר במרשם המקרקעין ע"ש הורי המבקשות ולכן נקבע שלאחר רישום זה יועברו הזכויות ע"ש המשיבה ובעלה . עוד הוצהר ביפוי הכוח הבלתי חוזר על ידי הורי המבקשות, שנתקבלה תמורה מלאה מהמשיבה ומבעלה, ויפוי הכח הבלתי חוזר מחייב גם את היורשים והבאים במקומם .
לעניין יפוי הכח הבלתי חוזר הצהיר ב"כ המבקשות בפרוטוקול הדיון : " לא טענתי טענת זיוף לעניין יפוי הכח הבלתי חוזר".
שלישית, עיקר התמורה עבור רכישת הזכויות של דירת קליבלנד מעמידר שולמה על ידי המשיבה לעמידר במשך השנים מאז שנת 67' ואילך, ולא על ידי הורי המבקשת - כמפורט בעמ' 5-7 לפסק הדין .
רביעית, בעסקת החליפין של הדירות שילמו המשיבה ובעלה להורי המבקשות תשלומי איזון בסך 4,000 לירות, באשר דירת קליבלנד היתה דירת 3 חדרים ואילו דירת בית- אל היתה דירת 2 חדרים.
מטעם המבקשות העידו במשפט רק המבקשות 1-2 . המבקשת 1 העידה שהיתה בת שנתיים במועד עריכת העסקה, והמבקשת 2 העידה שנולדה כ- 5 שנים לאחר העסקה. אמם של המבקשות, שחתומה על יפוי הכח הבלתי חוזר בו נרשם ששולמה מלוא התמורה עבור דירת קליבלנד, העידה בחקירתה בעמ' 79 שורות 9-12 : " ש. האם מזרחי שילמו לכם כסף [ 4,000 לירות - י.ג.] בנוסף לדירה [ הדירה בבית- אל שניתנה להורי המבקשות - י.ג.] ? ת. ... אני לא יודעת" , ובעמ' 83 שורות 12-13 : " ש. יכול להיות שבעלך קיבל את הכסף על הדירה ולא סיפר לך ? ממזרחי ? ת. אני לא יודעת ".
חמישית, הורי המבקשות לא שלחו הודעת ביטול . עסקת החלפת הדירות בוצעה . המשיבה ובעלה עברו להתגורר בדירת קליבלנד והמשיבה גרה בדירה כ-45 שנה. הורי המבקשות עברו להתגורר בדירת בית- אל והם גרו בה במשך כשנתיים עד לעזיבת הדירה. השכנה אילנה חריף , שגרה ברח' בית- אל מול דירת הורי המבקשות, העידה בחקירתה בעמ' 16 , שורות 19-20 : " הם גרו איתי שנתיים, והכרתי אותם, שכנים שלי דלת מול דלת ", ובעמ' 20 שורות 14-18 : " ראיתי את חיים [ אביהן של המבקשות - י.ג.] שהוא גר בדירה, והוא היה מרוצה והיה לו טוב בדירה... הוא היה שכן שלי ממולי".
ששית, לא הוכח שהורי המבקשות סולקו מדירת בית- אל על ידי גורמים מטעם המשיבה ובעלה, לאחר שעברו להתגורר בדירה . אמם של המבקשות לא ידעה לומר בעדותה למי נמסרו מפתחות דירת בית- אל לאחר הפינוי . האם העידה בעמ' 78 שורות 13-20: " ש. למי מסרתם את המפתחות של הדירה בבית- אל [ לאחר פינויה- י.ג.] ? ת. בעלי מסר ...ש. את ראית אותו מוסר את המפתחות ? ת. לא ראיתי. לא הייתי באותו יום ".
לא הובאה ראשית ראיה שהורי המבקשות התנגדו למכירת דירת בית-אל או טענו כנגד המכירה, בין אם לפני המכירה ובין אם לאחריה. לא הוכח שהיו איומים מצד המשיבה ובעלה או שהמשיבה ובעלה פעלו לסילוק ידם של הורי המבקשות מדירת בית אל .
שביעית
, גם אם אין ראיות חד משמעיות למי שולם הסכום של 7,000 לירות בעסקת מכירת דירת בית- אל לחביב משה - אין הדבר משליך על ההכרעה בעניין הזכויות של המשיבה בדירת קליבלנד, במיוחד לאחר שנקבע שהמשיבה ובעלה שילמו להורי המבקשות תשלומי איזון בסך 4,000 לירות עבור עסקת החליפין, ולאחר שהוכח שהמשיבה שילמה במשך מגוריה בדירה את מרבית סכום רכישת דירת קליבלנד מחב' עמידר- החזר הלוואת המשכנתא. זאת ועוד, עסקת מכירת דירת בית-אל לחביב בוצעה לאחר שהורי המבקשות גרו בדירת בית- אל במשך כשנתיים לאחר עריכת עסקת החליפין, ובשלב זה לכל היותר יכולה היתה להיות בידם תביעה כספית בסך 7,000 לירות שלא הוגשה. לא הוגשה גם הודעת ביטול בעניין עסקת קליבלנד , והמשיבה נהגה מנהג בעלים בדירת קליבלנד במשך 45 שנה.
3. באשר למאזן הנוחות , המשיבה גרה בדירה במשך כ- 45 שנה משנת 67 ועד היום. הורי המבקשות או המבקשות מעולם לא פנו למשיבה בטענה שיש להם זכויות בדירה או בדרישה לפינוי או לשכר דירה.
המשיבה טענה שהיא מעוניינת למכור את דירת קליבלנד באשר היא מתגוררת בקומה חמישית ללא מעלית , ומפאת גילה הדבר מקשה עליה בחיי היומיום.
4. באשר לטענה שלא ניתן יהיה להחזיר את המצב לקדמותו אם יבוצע פסק הדין - האיזון הראוי הוא לאפשר ביצוע פסק הדין והעברת הזכויות ע"ש המשיבה, בכפוף לכך שהמשיבה לא תעשה דיספוזיציה בזכויות שירשמו על שמה עד למתן פסק דין בערעור.
ראו לעניין דומה החלטת בית המשפט העליון בע"א 9047/10
גרינברג נ' בן דרור - החלטת כב' השופט ג'ובראן.
5. אשר על כן הנני מורה כדלקמן :