החלטה בתיק ת"א 14948-03-12

מונחת לפני בקשת הנתבעת להבאת ראיות לסתור את קביעתו של המוסד לביטוח לאומי (להלן: " המל"ל") בעניין נכותו של התובע, ובקשה למינוי מומחה מטעם בית המשפט.

1.     התובע יליד 1982, נפגע בתאונת דרכים מיום 15.9.2009 (להלן: " התאונה") בגינה הוגשה התביעה הנדונה בתיק זה. התאונה הוכרה כתאונת עבודה על ידי המל"ל.

2.     התובע נבדק על ידי ועדה של המוסד לביטוח לאומי (להלן: " הוועדה") אשר קבעה כי מבחינה אורטופדית לא נותרה נכות בעמוד שדרה צווארי או מותני ולכן לא נותרה נכות נוירולוגית. הוועדה ביקשה כי תינתן חוות דעת בתחום אא"ג.

3.     התובע נבדק על ידי ד"ר זורניצקי, מומחה בתחום אא"ג, אשר קבע כי לתובע נותרה נכות צמיתה בשיעור 10% בגין סחרחורות. בחוות דעתו ציין המומחה כי תלונות על סחרחורות קיימות בתיק הרפואי.

4.     הוועדה בהחלטתה מיום 6.3.11 קיבלה את חוות הדעת וקבעה לתובע נכות בשיעור 10% בגין הסחרחורות.

5.     התובע הגיש ערר לוועדה רפואית לעררים של המל"ל (להלן: " וועדת הערר") וטען כי יש לקבוע נכות בתחום אא"ג בשיעור של 20% בגין פגיעה וסטיבולרית וכן לקבוע נכות בגין הצוואר והגב. וועדת הערר בהחלטתה מיום 2.6.11, קבעה, כי לאור ממצאי בדיקה קלינית ובדיקת הדמיה אין מקום לקבוע נכות אורטופדית. עוד קבעה וועדת הערר, כי לאחר שעמדה בפניה בדיקת שמיעה מיום 10.4.11, היא מבקשת:

" 1. ENG חוזר וזאת מאחר ובדיקת השמיעה תקינה המעיד שחלק הכוכליארי של האוזן הפנימי לא נפגעה.

2. ידוע שבבדיקות ENG ישנן כ- 25-30% של פולס פוזיטיב ולכן נדרש ENG לאחר ניקוי אוזניים ע"י רופא א.א.ג.. יסוכם ללא נוכחות".

6.     ביום 6.10.11 קבעה וועדת הערר, ללא נוכחות התובע, כי בבדיקת השמיעה מיום 10.4.11 השמיעה תקינה לחלוטין, וכי בדיקת ENG מיום 21.7.11 יצאה תקינה. לאור ממצאים אלו קבעה וועדת הערר כי ניתן לקבוע ללא ספק שלא נגרם כל נזק לאוזניים הפנימיות עקב התאונה ועל כן אין כל סיבה שיופיע טנטון או סחרחורת הקשורה לאוזניים הפנימיות. משמע אין נכות אא"ג. וועדת הערר ציינה כי היא מבקשת לתת לתובע את זכות ההתגוננות מפני ההחלטה ולהמציא מסמכים הסותרים את החלטתה.

7.     התובע החליט למשוך את הערר וזאת בהתאם לתקנה 30 לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה) תשט"ז-1986, ועל פי הפסיקה לעניין זה ולפיה על וועדת הערר ליידע את המערער כי בכוונתה להפחית את אחוזי הנכות שלו ולאפשר לו להגיש חוות דעת ואף למשוך את הערר.

טענות הנתבעת

8.     לטענת הנתבעת מאיסוף תיקיו הרפואיים של התובע עולה, כי התובע סבל מסחרחורות טרם התאונה וכי תיעוד זה לא עמד בפני הוועדה: ביום 9.9.07 התובע התלונן על סחרחורות; 18.2.09 התובע פנה לרופא עיניים עקב כאבי ראש, הופנה לחדר מיון בשל חור ברישתית, מרגיש כאבים ראש עזים; 29.1.09 התובע מתלונן על סחרחורות וכאבי ראש אחרי מכה מכדור; 18.11.08 התובע מתלונן על כאבי ראש; 18.7.10 התובע מתלונן על טשטוש בעיניים והפרעות בזמן קריאה.

9.     לטענת הנתבעת התובע הצהיר בפני הביטוח הלאומי כי לא סבל ממגבלות או כאבים דומים, הצהרה אשר אינה נכונה.

10.            לטענת הנתבעת בנסיבות העניין והיות והוועדה לא התייחסה לעבר רפואי קודם יש מקום לאפשר לה הבאת ראיות לסתור.

11.            עוד טענה הנתבעת כי יש מקום לאפשר לה הבאת ראיות לסתור אף בשל קביעתה של ועדת הערר, ממנה עולה כי הנכות אשר נקבעה לתובע בתחום של אא"ג אינה משקפת את מצבו. לטענת הנתבעת רק בשל הוראות פרוצדוראליות הנהוגות בהליכים מכוח חוק המוסד לביטוח לאומי לא הפחיתה ועדת הערר את הנכות של התובע בתחום אא"ג.

12.            הנתבעת הפנתה לפסק הדין בת.א. (שלום רמלה) בש"א 1718/06 המגן נ' פנחס שי (להלן: " פסק דין פנחס שי", פורסם במאגרים המשפטיים, מיום 2.5.06)  שם נקבע בנסיבות דומות כי יש להתיר לנתבעת להביא ראיות לסתור.

13.            לאור האמור עתרה הנתבעת להתיר לה הבאת ראיות לסתור ולמנות מומחה אא"ג, אשר יקבע האם לתובע נותרה נכות בגין סחרחורות והאם יש קשר סיבתי בינה לבין התאונה. לעניין זה ציינה כי יש לצמצם סמכותו רק לנושא הסחרחורות משום שקיימת קביעה על פי דין לפיה אין נכות בגין אובדן שמיעה ובגין טנטון והתובע לא עתר להבאת ראיות לסתור קביעות אלו.

טענות התובע

14.            לטענת התובע בהתאם לפסיקה רק במקרים חריגים יתיר בית המשפט הבאת ראיות לסתור, וכי המקרה הנדון אינו תואם למקרים אלו.