בתיק זה הגישה המבקשת בקשה לפי סעיף 6 לפקודת ביזיון בית משפט, כנגד המשיבות. בתגובת המשיבות לבקשה נטען, כי יש לדחות את הבקשה על הסף בשל חוסר סמכות עניינית של בית משפט זה לדון בבקשה. בהחלטתי מיום 20.6.13 קבעתי, כי טרם קביעת דיון בבקשה, תגיב המבקשת לטענת העירייה בעניין הסמכות. המבקשת הגישה תגובה כאמור ומכאן ההחלטה.
1.
רקע הדברים
המבקשת,
ש. פרקש בע"מ, הינה הבעלים של מקרקעין בשטח של 2,595 מ"ר המצויים בדרך שלמה בתל אביב, הידועים גם כגוש 7052 חלקה 15 (להלן: "
המקרקעין"). בתוך המקרקעין, על שטח של 536 מ"ר, פעל בעבר מוסך בשם "מוסך יהלום", ובו מבנים וגדר. בחזית מוסך יהלום, הופקע שטח של 158 מ"ר בשנת 1983 על ידי העירייה, במסגרת תב"ע 6713.
המבקשת הגישה תובענה כנגד העירייה על דרך המרצת פתיחה בקשר עם ההפקעה האמורה בגדרי ההליך שבכותרת ובין הצדדים הושג הסדר פשרה אשר קיבל תוקף של פסק דין ביום 10.4.95. במסגרת ההסדר האמור, הוסכם על פינוי שטחים שונים, תשלום פיצויי הפקעה וכן על העתקת קיר ומרכזי חשמל ומים של המוסך, שמיקומם היה בשטח שהופקע, לשטח אחר על חשבון העירייה. כמו כן, התחייבו המשיבות לכך שתהיה גישה לרכב מוטורי מהכביש הקיים ומהכביש שייסלל אל המוסך. וכך באו לידי ביטוי ההתחייבויות הרלבנטיות לענייננו בהסדר הפשרה:
"7. העירייה תבנה על חשבונה תוך 60 יום ממסירת החזקה לגבי כל שטח מהמפורטים להלן- קיר בלוקים ושער ברזל הזהים לקיים, וזאת על גבול קו ההפקעה במותר מוסך יהלום.. וכן תזיז את חיבורי החשמל והמים הקיימים אל תוך שטח המוסך הנשאר בידי פרקש.."
8 (א) הועדה המקומית והעיריה מתחייבות לכך שתהיה גישה לרכב מוטורי בפניות ימניות מהכביש הקיים ומהכביש שיסלל אל מותר מוסך יהלום וכן יציאה מהמוסך אל הכביש בפניות ימניות וכל זה מהמשך רחוב אליפלט."
מאחר שהעירייה לא פעלה להעתקת מרכזי החשמל והמים ולבניית הקיר כפי שהתחייבה, הגישה המבקשת ביום 10.6.03 בקשה לבית משפט זה לפי פקודת ביזיון בית המשפט שבמסגרתה ביקשה לאכוף על המשיבות את ביצוע ההסדר. יוער, כי באותה עת הייתה קיימת יציאה לרכב מוטורי ימינה לרחוב אליפלט, כמתחייב. ביום 9.2.04 הורה כב' הנשיא דאז, א' גורן, על מחיקת הבקשה, תוך שמירת זכותה של המבקשת להגיש תביעה כספית מתאימה.
ביום 29.11.04 הגישה המבקשת תביעה לבית משפט השלום כנגד המשיבות בגין נזקיה הנטענים עקב הפרת ההסדר (ת"א 73092/04). בסופו של דבר, הגיעו הצדדים להבנות ובהתאם להסכמות הצדדים ניתן פסק-דין ביום 6.8.08 בו נקבע, בין היתר, כי "
היה ולא יבנה הקיר עד ליום 31.1.09 תחויב הנתבעת בתשלום חודשי בסך 3,000 ש"ח בצירוף מע"מ מיום 1.2.09 ועד לבניית הקיר.. הנתבעת תפעל לחיבור החשמל בנכס בהתאם להתחייבותה."
המבקשת טוענת, כי העירייה אכן שילמה לה סך של 3,000 ש"ח לחודש החל מיום 1.2.09, אולם ביום 30.11.11 חדלה העירייה מתשלום בטענה שבניית הקיר הסתיימה. זאת, אף שלא הותקן החשמל, כמתחייב. עוד נטען, כי היציאה ימינה לרכב מוטורי שהייתה קיימת לכיוון רחוב אליפלט בוטלה בינתיים, כך שכיום אין אפשרות יציאה ברכב. לאור זאת, הגישה המבקשת ביום 13.6.12 בקשה לביצוע פסק דין ללשכת ההוצאה לפועל, שבסופו של דבר נמחקה בהסכמה וביום 12.2.13 הגישה המבקשת בקשה לפי פקודת ביזיון בית משפט, היא הבקשה שלפני. כאמור, בתגובתה לבקשה טענה העירייה, בין היתר, כי יש לדחות את הבקשה על הסף בשל חוסר סמכות עניינית ובהתאם להחלטתי מיום 20.6.13, תדון סוגיית הסמכות תחילה.
2.
טענות הצדדים
העירייה טוענת, כי פסק הדין שניתן ביום 6.8.08 שינה את ההסכמות של ההסדר הראשון והוא סיכם באופן ממצה את מלוא ההסדרים וההתחייבויות שבין הצדדים. על פי הטענה, מאחר שפסק הדין ניתן על ידי בית משפט השלום, הסמכות העניינית לדון בבקשה לביזיון נתונה לבית משפט השלום.
המבקשת טוענת, כי הואיל וההסדר בין הצדדים קיבל תוקף של פסק דין בבית משפט זה והואיל ונושא הגישה לרכב מוטורי, שהינו חלק מהנושאים שבגינם הוגשה הבקשה, כלל לא נדון במסגרת ההליך שנדון לפני בית משפט השלום, הרי ברור הוא כי בית משפט זה הוא המוסמך לדון בבקשה.
3.
הסמכות העניינית לדון בבקשה
לאחר שעיינתי בהסדר המקורי, בכתב התביעה שהגישה המבקשת לבית משפט השלום ובפסק דינו של בית משפט השלום, הגעתי לכלל מסקנה כי הסמכות לדון בבקשה מסורה לבית משפט זה.
במסגרת הבקשה הנוכחית, טוענת המבקשת כי המשיבות הפרו את התחייבויותיהן, כפי שפורטו בסעיפים 7 ו-8(א) להסדר מיום 10.4.95, אשר צוטטו לעיל, בכך שלא פעלו להעתקת חיבורי החשמל ולהסדרת דרך לרכב מוטורי. התביעה שהגישה המבקשת כנגד העירייה לבית משפט השלום הייתה תביעה כספית בגין הנזקים שנגרמו לה כתוצאה מאי בניית הקיר על ידי העירייה, שבמסגרתה, אמנם, טענה המבקשת גם כי על העירייה לקיים את התחייבויותיה על פי ההסדר, לחבר את החשמל והמים ולבנות את הקיר. אולם, התביעה האמורה כלל לא עסקה בהתחייבות העירייה להסדרת דרך לרכב מוטורי, כפי שבאה לידי ביטוי בהסדר מיום 10.4.95. מכל מקום, פסק הדין מיום 6.8.08 אך אשרר את התחייבויותיה הקודמות של העירייה, בין היתר להעתקת חיבורי החשמל והמים, כפי שבאו לידי ביטוי בהסדר מיום 10.4.95, ובוודאי לא ביטל איזה מבין ההתחייבויות שנטלה על עצמה העירייה במסגרתו. מכאן, שהתחייבויות העירייה על פי ההסדר מיום 10.4.95 שרירות וקיימות. מאחר שבמסגרת הבקשה שלפני מתבקש בית המשפט לאכוף על המשיבות את ביצוען של ההתחייבויות על פי ההסדר מיום 10.4.95, אשר קיבל תוקף של פסק דין בבית משפט זה, הסמכות לדון בבקשה אכן מסורה לבית משפט זה. אוסיף, כי מתגובת העירייה לבקשה עולה, כי בינתיים נושא החשמל הוסדר, כך שממילא עניינה של הבקשה בהתחייבות המשיבות להסדרת דרך לרכב מוטורי, שאין חולק כי כלל לא נדונה בבית משפט השלום.
4.
סוף דבר
הסמכות לדון בבקשה לפי פקודת ביזיון בית משפט שהגישה המבקשת מסורה לבית משפט זה.
דיון בבקשה יערך ביום 6.11.13 בשעה 10:00.
המזכירות תודיע לצדדים ותעדכן את יומן בית המשפט.