החלטה בתיק ת"א 1062-09

1. בפניי בקשה של הנתבעת בהודעה לצד שלישי, רונית זיגלווקס ( להלן: "רונית"), להתיר את יציאתה מן הארץ בכנגד הפקדת ערבויות ובטוחות, כפי שפורטו בבקשה.

2. הנתבע ושולח ההודעה לצד שלישי, בנק מזרחי טפחות בע"מ ( להלן: "הבנק"), מתנגד לבקשה.

3. נפרט בקצרה את הרקע שקדם להליך הנוכחי.

רונית, שניהלה את סניף הבנק בהרצליה פיתוח, מעלה בכספי שניים מלקוחות הבנק. בגין כך היא הורשעה בפלילים וריצתה שישה חודשי מאסר בעבודות שירות.

הבנק הגיש תביעה כספית נגד רונית במסגרת תיק 1625/08, לתשלום פיצוי בגין נזקיו ( להלן: "התביעה הראשונה"). במסגרת התביעה הראשונה עוכבה יציאתה של רונית מן הארץ, וערעורים שהגישה על כך רונית לא צלחו. אמנם, בשלב מסויים הורתה ערכאת הערעור על החזרת הדיון לרשמת בית משפט זה, על מנת שייבחנו מחדש הבטוחות שהציעה רונית כמו גם גובה הבטוחות שנדרשו ממנה, אלא שבסופו של דבר, דיון כזה לא נערך שכן רונית המתינה עד למתן פסק הדין בתביעה הראשונה.

ביום 1.2.2012 ניתן פסק דין בתביעה הראשונה. רונית חוייבה לשלם לבנק סכום כולל של 906,000 ש"ח, מתוכם 528,000 ש"ח בגין נזק שנגרם לבנק מחמת מעילה בחשבונה של לקוחה בשם מרים בנראש ( להלן: "בנראש").

4. התביעה הנוכחית היא תביעתה של בנראש, בגדרה היא תובעת מהבנק פיצויים בסך 4,000,000 ש"ח בגין נזקים שנגרמו לה מחמת המעילה שביצעה רונית בחשבונה. הבנק מצידו כפר בנזק הנטען על ידי בנראש, אך הגיש הודעת צד ג' נגד רונית. ביום 11.9.2010 עוכבה יציאתה של רונית מן הארץ בגדרו של ההליך הנוכחי.

5. רונית טוענת בבקשה הנוכחית כי פסק הדין בתביעה הראשונה, בו נקבע כי נזקו של הבנק בגין המעילה בכספיה של בנראש הינו 528,000 ש"ח בלבד, מלמד כי זהו הסיכון הכספי המוטל על הבנק גם בתביעה הנוכחית, קרי, זהו הסכום המכסימלי שבית המשפט עשוי לחייב בו את הבנק כלפי בנראש, וממילא, זהו הסכום המכסימלי בו תחוייב בסופו של דבר רונית כלפי הבנק. עוד טוענת רונית כי הבטוחות שהיא מציעה כתנאי להסרת עיכוב יציאתה, מכסות את מלוא הסיכון של הבנק בהליך הנוכחי. היא מוסיפה ומציינת כי השארותה בישראל לא תועיל כלל לבנק, שכן לא נותרו לה נכסים כלשהם, היא איבדה את כושר עבודתה מפאת מצבה הנפשי, ולמעשה, יכולתם של הערבים שהיא מציעה, עולה על יכולתה שלה, ומכאן שיש בכך כדי להבטיח את הבנק. רונית מציינת כי יציאתה מן הארץ נועדה לאפשר לה להתאחד עם שני ילדיה, בני השלוש עשרה ועשר, המתגוררים כיום בחו"ל. לפי חוות דעת פסיכולוגית שצורפה לבקשה, ניתוקה של רונית מילדיה יגרום נזק נפשי לה וגם לילדים.

6. מנגד, הבנק טוען כי רונית ממחזרת טיעונים שנדחו פעם אחר פעם בכל הערכאות. הוא סבור שהבטוחות שהוצעו אינן ראויות והסיכון בו הבנק נתון בהליך הנוכחי, איננו נגזר מהסכום שנפסק לזכות הבנק במסגרת התביעה הראשונה. הבנק גם מציין כי ממילא מעוכבת יציאתה של רונית מן הארץ בגדרם של הליכים אחרים.

7. לאחר שעיינתי בבקשה, בתשובה ובתגובה, באתי לכלל מסקנה כי יש מקום להעתר באופן חלקי לבקשה, מן הטעמים המפורטים להלן.

8. ראשית לכל, נעלמה מעיני הצדדים הוראת תקנה 384(ד), הקובעת כי צו עיכוב יציאה מן הארץ יפקע בתוך שנה, אלא אם בית המשפט האריך אותו על ידי צו חדש. בעניננו, הצו בתיק זה ניתן ביום 11.9.2010, ומכאן שהוא פקע ביום 10.9.2011, משום שלא הוגשה בקשה של הבנק להארכתו.

9. יחד עם זאת, משטענו הצדדים לגופו של ענין, ועל מנת למנוע מצב של ביטול הצו רק על מנת שהבנק יזדרז ויבקש למחרת היום צו עיכוב חדש, יש מקום לדון בבקשה לגופו של ענין.

10. אני סבור כי העובדה שבתביעה הראשונה נפסק לבנק סכום של 528,000 ש"ח בלבד בגין המעילה בכספיה של בנראש, אין פירושה בהכרח שזהו הסכום המכסימלי אותו יחוייב הבנק לשלם לבנראש בתביעה הנוכחית. טעמו של דבר הוא שבנראש לא היתה צד לתביעה הראשונה, וממילא אין היא מוגבלת בממצאים ובמסקנות שנקבעו שם, ואשר כוחם יפה אך ורק ביחסים שבין הבנק לרונית. אין להוציא מכלל אפשרות שבנראש תצליח להוכיח כי מחמת המעילה נגרמו לה נזקים גבוהים יותר ממה שהוכיח הבנק בתביעה הראשונה, בה בנראש כלל לא היתה צד. על כן, בהליך הנוכחי הבנק עדיין חשוף לסיכון גבוה הרבה יותר מסך של 528,000 ש"ח כלפי בנראש, וממילא, כך גם חשופה רונית בהתאמה כלפי הבנק. יצויין כי בשלב זה לא ניתן להעריך מהו שיעור החשיפה הריאלית של הבנק כלפי בנראש. התביעה מצוייה בשלב שבו טרם נשמעו הראיות, ובית המשפט מינה מומחה כלכלי על מנת להעריך את נזקיה של בנראש. חוות הדעת טרם הוגשה.

11. הכלל הוא שבית המשפט יעכב יציאתו של נתבע מן הארץ כאשר מתקיימים שני תנאים מצטברים. התנאי הראשון הוא קיומו של חשש ממשי שהנתבע עומד לצאת מן הארץ לצמיתות או לתקופה ממושכת. התנאי השני הוא שהיציאה מן הארץ עלולה לגרום הכבדה ממשית על קיום ההליך או על ביצוע פסק הדין (ראה תקנה 384(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד- 1984). הענשתו של בעל דין חסר אמצעים או הפעלת לחץ עליו לשלם את חובו, אינן נמנות על המטרות לשמן נועד הכלי של עיכוב יציאה מן הארץ. ראה דברי כב' השופט משה דרורי בבר"ע (י-ם) 4188/02 יורם וינוגרד נ' שלמה פיליפוביץ (2003) (פורסם בנבו):

" צו עיכוב היציאה מן הארץ לא נועד להוות אמצעי לחץ על החייב לבצע את פסק הדין, אלא הוא כלי בידי ההוצל"פ כדי למנוע את סיכול פרעון החוב. מצאנו בזוסמן, סדרי הדין האזרחי (מהדורה שביעית, ש' לוין, 1990, עמ' 571) כי "עיכוב הנתבע לא מיועד לשמש אמצעי לחץ,שיפדה עצמו משוביו". דברים אלו מצוטטים בהסכמה בפרשת לב הנ"ל (פד"י מח (2) , בעמ' 506 למטה), תוך ההדגשה כי "המדינה אינה בית סוהר והסכמה לתביעה אינה צריכה להיות מפתח לשחרור משבי" (שם, מול האות ז), אנו נוסיף כי הוא הדין במקרה שלפנינו: תשלום מלוא חוב של ההוצל"פ אינו צריך לשמש מפתח לשחרור של המשיב מהשבי במדינת ישראל."

הדברים יפים מכח קל וחומר שעה שבעניננו טרם ניתן פסק דין בתביעה הנוכחית, ומדובר בסעד זמני בלבד.

12. בעניננו, ישנו חשש ממשי כי היציאה היא אכן לצמיתות או לתקופה ממושכת, שכן ילדיה ובעלה לשעבר של רונית מתגוררים בקנדה, והיא מבקשת להצטרף אליהם ללא הגבלת זמן. יחד עם זאת, לנוכח מצבה הכלכלי הקשה של רונית, כאשר היא אינה עובדת, מטופלת בתחנה לבריאות הנפש ומתקיימת מקצבת נכות בסכום חודשי של 3,500 ש"ח,  דומה כי השארותה בארץ לא בהכרח צפוייה לשפר את סיכויי הגביה של הבנק נגדה, היה ויזכה בהליך הנוכחי בסכום העולה על מה שממילא נפסק לזכותו בתביעה הראשונה. נהפוך הוא, יתכן ודווקא העמדת בטוחות וערבים, היא שעשוייה לשפר את סיכויי הגביה של הבנק במקרה שרונית לא תחזור עוד לישראל, והשאלה הנשאלת איפוא היא מהו טיבן והיקפן של הבטוחות המוצעות.

13. הבטוחות שמציעה רונית הן הבטוחות הבאות: ערבות אישית של אמה, גמלאית המקבלת קצבת פנסיה חודשית בסך 12,077 ש"ח נטו, ערבות אישית של אחיה, חבר אגד, ששכרו החודשי נטו הינו 12,528 ש"ח, ערבות אישית של אחותה, עצמאית ששכרה החודשי הממוצע נטו הינו 7,274 ש"ח, שעבוד מדרגה ראשונה על נכס של אביה, ששוויו 580,000 ש"ח וקופות גמל של רונית שמימושן בהליכי הוצל"פ שמנהל הבנק, צפוי להניב לבנק סך של כ- 429,000 ש"ח (בנוסף לסכום של 204,608 ש"ח שכבר הועבר לבנק).

הבנק טוען בתגובה כי לא הוכחה יכולתם הכלכלית של הערבים המוצעים והללו גם לא מסרו תצהיר בדבר אפשרותם לעמוד בתשלום סכום התובענה. באשר לנכס אותו מוצע לשעבד, טוען הבנק כי לא הובאו בחשבון ההשלכות של מימוש מהיר, דיור חלוף והוצאות מימוש.