1. לפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בבאר-שבע, שניתן על-ידי כב' השופט י' פרסקי, בתיק עת"א 49747-12-12, מיום 23.4.2013, בגדרו נדחתה עתירתו של המבקש לבטל את סיווגו כאסיר בעל סיכון גבוה לבריחה (להלן: סג"ב).
הרקע לבקשה והליכים קודמים
2. המבקש הורשע בבית המשפט המחוזי בבאר-שבע, ביום 5.3.2008, בצוותא חדא עם נאשמים נוספים, בעבירות של גרימת חבלה בכוונה מחמירה, בעבירות נשק (נשיאת נשק), בירי באזור מגורים, בעבירה של החזקת סכין, ובעבירה של הסתייעות ברכב לביצוע פשע. המבקש ביצע את העבירות בהן הורשע, שעה שהיה בתקופת שחרור על תנאי ממאסרו הקודם.
3. בעקבות כך, נגזרו על המבקש 8 שנות מאסר בפועל, ומאסר על תנאי בן שנתיים למשך 3 שנים. כמו כן, הופעל בעניינו של המבקש מאסר מותנה בן 24 חודשים שהושת עליו בת.פ. 8030/03, חציו בחופף וחציו במצטבר למאסר בפועל, כמו-כן, חוייב המבקש בפיצוי למתלונן בסכום של 10,000 ש"ח. בסך הכל, הושתו על המבקש 9 שנות מאסר, בניכוי ימי מעצרו, אותן החל לרצות ביום 9.1.2007.
4. ערעור שהגיש המבקש, הן על הרשעתו והן על העונש שנגזר עליו, לבית-משפט זה, נדחה ביום 13.4.2010 (ע"פ 3573/08), ונקבע בעניינו כי "בדין החמיר עמו בית המשפט המחוזי לאור עברו הפלילי המכביד יותר הכולל כאמור עבירות אלימות של ממש, וכן לאור העובדה כי הוכח שהוא זה שדקר בפועל את המתלונן וגרם לו לפציעה במו ידיו".
5. בהתאם לכך, מועד שחרורו המלא של המבקש יחול ביום 11.7.2017, ומועד שחרורו המנהלי עתיד לחול ביום 31.1.2017.
6. ביום 4.12.2009, הוגדר המבקש כאסיר סג"ב, וזאת על בסיס מידע מודיעיני שהתקבל בעניינו, אשר הצביע על חשש כי המבקש ינסה לברוח מבית הסוהר באמצעות משאית שהובילה לחם, כאשר עבד במטבח בית הסוהר. בו ביום, הגיש המבקש עתירת אסיר לבית המשפט המחוזי בבאר-שבע (שנדונה בפני כב' השופט א' ביתן), במסגרתה ביקש לבטל את סיווגו כסג"ב (להלן: העתירה הראשונה). ביום 21.1.2010, דחה בית המשפט המחוזי את עתירת המבקש, על בסיס החומר המודיעיני שהונח לפניו.
7. ביום 20.5.2010, דנו הגורמים המקצועיים בשירות בתי הסוהר, בעניין סיווגו של המבקש, בשנית, וזאת, בהתאם לפקודת נציבות שירות בתי הסוהר 04.09.00, שעניינה "הגדרת אסיר פלילי כבעל סיכון גבוה לבריחה (סג"ב) ו/או כאסיר התראה" (להלן: פקודת סג"ב או פקודת הנציבות). בהתאם לפקודה זו, המשך הגדרתו של אסיר כסג"ב מותנה בבחינה חוזרת, אחת לחצי שנה, על-ידי הוועדה המחוזית לניהול אסירים (להלן: הוועדה), אשר דנה בעניינו של האסיר, ומעבירה את המלצתה להחלטת סגן מפקד המחוז, בשירות בתי הסוהר. לאחר בחינת עניינו של המבקש על-ידי הוועדה, הוחלט שלא לבטל את הגדרתו כסג"ב.
8. ביום 23.5.2010, הגיש המבקש בקשת רשות ערעור לבית-משפט זה, על החלטת בית המשפט המחוזי בעתירה הראשונה. בקשתו נדחתה על הסף ביום 8.6.2010 (רע"ב 3910/10), וזאת, לאור ההחלטה החדשה שנתקבלה בעניינו, כאמור, מיום 20.5.2010, שלא לבטל את סיווגו כאסיר סג"ב.
9. ביום 23.11.2010, נבחן סיווגו של המבקש פעם נוספת, על-ידי הגורמים הרלוונטיים בשירות בתי הסוהר, אשר החליטו, אף הפעם, כי אין מקום לבטל את הגדרתו של המבקש כסג"ב. כך אף ביום 1.5.2011, לאחר בחינה מחודשת של שירות בתי הסוהר, הוחלט להותיר את סיווגו של המבקש על כנו.
10. בנסיבות אלה, הגיש המבקש עתירה נוספת, באותו עניין, לבית המשפט המחוזי בבאר-שבע (שנדונה בפני כב' השופט ש' פרידלנדר) (להלן: העתירה השניה), ובמסגרתה הורה בית המשפט המחוזי למשיב לבצע בדיקות עדכניות בעניינו של המבקש. ביום 27.9.2011, דחה בית המשפט המחוזי את עתירת המבקש, בקובעו כי "מקובלת עליי עמדתו של המשיב כי גם ידיעות שאינן עוסקות במישרין בכוונת בריחה, אך מאירות באור מסוים את נכונותו של האסיר לבצע כל מיני פעילויות עברייניות המחייבות מידה רבה של תעוזה, נכונות שאף מתממשת בהקשרים קונקרטיים, רלוונטיות להערכת הסיכון הכוללת גם בהקשר הספציפי של בריחה [...]".
בית המשפט המחוזי ציין בהחלטתו, כי הוא שקלל את מכלול הידיעות הקיימות בעניינו של המבקש, אשר חלקן "מן התקופה האחרונה ממש, וממקורות שונים בסיווג אמינות גבוה".
11. לאחר בחינה חוזרת בעניינו של המבקש, החליט המשיב ביום 27.3.2012, להותיר את הגדרתו של המבקש כאסיר סג"ב. בעקבות זאת, הגיש המבקש עתירת אסיר נוספת לבית המשפט המחוזי בבאר-שבע (שנדונה אף היא בפני כב' השופט ש' פרידלנדר) (להלן: העתירה השלישית). ביום 1.5.2012, דחה בית המשפט המחוזי את עתירתו של המבקש, לאור המידע המודיעיני שהוצג בפניו, אך קבע, כי על המשיב לבחון את עניינו של המבקש תוך מספר חודשים "מתוך מגמה להסיר את הסג"ב בהעדר יסוד ממשי לשימורו".
12. ביום 23.10.2012, בחנו הגורמים המקצועיים בשירות בתי הסוהר את עניין סיווגו של המבקש, והחליטו כי אין מקום להסיר את הגדרתו כסג"ב, וזאת בשל מידע מודיעיני רב, אודות המוטיבציה וכוונתו של המבקש לברוח מבית הסוהר. בנסיבות אלה, הגיש המבקש עתירת אסיר נוספת, מושא הליך זה, לבית המשפט המחוזי בבאר-שבע (שנדונה בפני כב' השופט י' פרסקי). בעתירתו, הרביעית במספר, חזר המבקש על בקשתו לבטל את הגדרתו כסג"ב.
בטרם ניתן פסק-הדין בעתירה מושא דיוננו, התכנסו שוב הגורמים המקצועיים בשירות בתי הסוהר, אשר החליטו, ביום 14.4.2013, כי עדיין אין הצדקה להסיר את סיווגו של המבקש כסג"ב. החלטה זו התבססה על חוות דעת עדכנית וחסויה מיום 4.4.2013, מאת סגן מפקד מחוז דרום, אשר הוא הגורם המוסמך להגדיר את המבקש כסג"ב.
פסק דינו של בית משפט קמא
13. ביום 23.4.2013, ניתן פסק-דינו של בית המשפט המחוזי, אשר דחה את עתירתו של המבקש, בקובעו, כי מסקנת הוועדה שדנה בעניינו של המבקש, שלא להסיר את הגדרתו כסג"ב, לא היתה בלתי סבירה באופן המצדיק להתערב בה. בית המשפט המחוזי ציין בפסק-דינו, כי למרות שלא הוצג בפניו מידע קונקרטי מהעת האחרונה על כוונתו הממשית של המבקש לבריחה, המשיב נתן את דעתו במסגרת החלטתו, בין היתר, למידע על התנהגותו השלילית של המבקש, מידע המעיד על התנהגותו חסרת המעצורים, וכן למידע על כוונות פליליות מצידו.
לאור האמור, נדחתה עתירתו של המבקש.
הבקשה לרשות ערעור