לפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (השופט י' שנלר) בע"א 1435/09 מיום 13.4.2011, בו נדחה בעיקרו ערעורה של המבקשת על פסק דינו של בית משפט השלום בתל-אביב-יפו (השופט ר' כהן) בת.א. 27197/05 ובת.א. 16107/06 מיום 5.1.2009.
רקע עובדתי והליכים קודמים
1. המבקשת ניהלה עסק למתן שירותי כוח אדם מקצועי בתחומי הנדסה וטכנולוגיה. המשיבה סיפקה תוכנות לחברת אורמת מערכות בע"מ (להלן: אורמת) וביקשה מהמבקשת לקבל שירותי כוח אדם בתחום ההנדסה באופן שהעובדים המושמים על ידה יפעלו באורמת. בין הצדדים נחתמו שני הסכמים בנוגע להעסקתו של מר מיכאל לוזון ובנוגע להעסקתו של מר יצחק קיטאי. המבקשת הגישה לבית משפט השלום תביעה כנגד המשיבה לתשלום סך של כ-31,000 ש"ח בגין יתרת חוב אשר לטענתה המשיבה נותרה חייבת לה בגין העסקתם של מר לוזון ומר קיטאי זאת לאחר שסכומים קודמים שולמו על ידי המשיבה באופן חלקי ובאיחור תוך הפרת ההסכמים. עוד טענה המבקשת כי בשל אי תשלום הכספים על ידי המשיבה נאלצה לבטל את ההתקשרות עמה. מנגד טענה המשיבה כי מר קיטאי לא היה עובד מיומן ומשכך עצם הצבתו בעבודה עולה כדי הפרת חוזה. כן טענה המשיבה כי ביטול ההתקשרות עמה נעשה שלא כדין ועולה כדי הפרת חוזה.
2. עיקר טענתה של המשיבה בתביעה שכנגד שהגישה כנגד המבקשת הייתה כי המבקשת פעלה בניגוד לסעיף 6.2 להסכמים בכך שבניגוד להתחייבותה שלא להפנות עובדים ישירות לאורמת היא עשתה כן בנוגע לשני עובדים נוספים. בכך טענה המשיבה נמנע ממנה הרווח שהייתה מפיקה אם העובדים היו מופנים לאורמת באמצעותה. בהקשר זה טענה המבקשת כי מדובר בהסכמים ספציפיים המתייחסים לכל עובד בנפרד ומשכך לא הייתה מניעה להצבתם של עובדים אחרים ישירות באורמת ושלא באמצעות המשיבה.
3. בית משפט השלום קבע כי המבקשת הפרה את התחייבותה כלפי המשיבה בכך ששלחה את מר קיטאי לעבוד באורמת כאשר אין לו את הידע הנדרש. עוד קבע בית משפט השלום כי המבקשת הודיעה על ביטול ההתקשרות ללא מתן ארכה למשיבה לקיום ההסכם ולפיכך פעלה שלא כדין, מה גם שהודעת הביטול ניתנה על סמך איחור של ימים ספורים בתשלום התמורה וספק אם איחור שכזה מצדיק את ביטול ההסכם באופן מיידי. לאחר שבית משפט השלום פירש את סעיף 6.2 להסכמים הוא דחה את עמדתה של המבקשת כי מדובר בהסכמים ספציפיים שאינם חלים על הצבתם של עובדים אחרים וקבע כי המבקשת הפרה את התחייבותה הנ"ל באמצעות השמת עובדיה ישירות באורמת ולכן עליה להשיב למשיבה את סכומי הכסף שהייתה המשיבה מקבלת אילו העובדים היו מושמים באורמת דרכה.
4. לאחר שנקבע כי המבקשת הפרה את ההסכמים, קבע בית משפט השלום כי המשיבה הוכיחה את נזקיה. בית משפט השלום קבע כי הוכח לפניו שהרווח הנובע למבקשת בגין כל שעת עבודה הינו 18$ כפי שעולה מהזמנת קניה שבוצעה על ידי אורמת וכן מחקירתו של מנכ"ל המשיבה. כמו כן קבע בית משפט השלום כי ממכתביה של אורמת הוכחה תקופת העסקתם של שני העובדים הנוספים. מסכום זה יש להפחית סך של 30,827 ש"ח אותו קיזזה המשיבה. לפיכך נקבע כי על המבקשת לשלם למשיבה סך כולל של 273,900 ש"ח וסכום זה ישא הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום הגשת התביעה, 14.2.2006, ועד לתשלום בפועל. כנגד פסק דין זה ערערה המבקשת לבית המשפט המחוזי.
ההליכים לפני בית המשפט המחוזי
5. טענותיה של המבקשת בבית המשפט המחוזי מוקדו בשניים: פרשנותו השגויה, לטענתה, של בית משפט השלום את סעיף 6.2 להסכמים וכן בטענה כי המשיבה לא הוכיחה את נזקיה שכן לא הציגה נתונים מפורטים ומספקים לחישוב נזקיה. לטענת המבקשת לא היה די בראיות המעטות שהובאו כדי לבסס את הנזק. כך למשל, טענה המבקשת כי המשיבה לא הוכיחה את סוג השירותים שסיפקו העובדים הנוספים וכן את מספר השעות שעבדו בפועל.
6. בית המשפט המחוזי דחה את טענותיה של המבקשת. בית המשפט המחוזי קבע כי פרשנותו של בית משפט השלום את סעיף 6.2 להסכמים מבוססת הן עובדתית והן משפטית ואין עילה להתערבות במסקנותיו. בית המשפט המחוזי ציין כי על אף שנפלו מחדלים מסוימים באופן הוכחת הנזק על ידי המשיבה הרי שבסופו של יום די היה במכתבי אורמת ובהזמנת הקניה מטעם אורמת כדי לבסס את הרווח בגין שעת עבודה, את תקופת העבודה ואת טיב השירותים שנתנו אותם עובדים . יחד עם זאת, קבע בית המשפט המחוזי כי תחשיבו של בית משפט השלום בוסס על תשע שעות עבודה ליום ועל נקודת מוצא לפיה בכל תקופת העבודה עבדו העובדים בכל יום עבודה, אולם נתונים אלו לא הוכחו עד תום על ידי המשיבה. ואולם, בית המשפט המחוזי ציין כי מספר שעות העבודה ליום מופיע גם במסגרת ההסכמים לרבות ההסכמים שנכרתו בזמנו בין מר לוזון ומר קיטאי לבין המבקשת וכן כי ממילא נתונים אלו היו מצויים בידי המבקשת אך היא העדיפה שלא לחשוף אותם. משכך קבע בית המשפט המחוזי שאין מקום למסקנה כי המשיבה לא הוכיחה את נזקיה אך בגין החסר בנתון מספר שעות העבודה וכי תוצאה זאת תהא גם לא צודקת בנסיבות העניין ובאופן שיצא חוטא נשכר. משכך הפחית בית המשפט המחוזי על דרך האומדנא משיעור הפיצויים שנפסק לטובת המשיבה באופן שיבטא את החסר, כך שהמשיבה תהא זכאית ל-85% מהפיצויים שפסק לטובתה בית משפט השלום (טרם הקיזוז), כך שבמקום החיוב של 273,900 ש"ח על המבקשת לשלם למשיבה סך של 228,191 ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 14.2.2006.
כנגד פסק דינו של בית המשפט המחוזי מכוונת הבקשה שלפני.
נימוקי הבקשה
7. המבקשת, שאינה מיוצגת, טוענת כי נפלו טעויות קשות בפסק דינו של בית משפט השלום שכן המשיבה לא עמדה בנטל ההוכחה הרובץ לפתחה לעניין הנזק שנגרם לה. לטענת המבקשת, לאור תמיהותיו של בית המשפט המחוזי היה עליו להתערב בפסק דינו של בית משפט השלום ולתקן את הטעויות שנפלו בו. המבקשת מפנה להיעדר כל יחס הגיוני, כך לטענתה, בין תביעה שהגישה על סך של כ-31,000 ש"ח לבין חיובה בסכום המגיע כדי 400,000 ש"ח בגין תביעה שכנגד שהגישה המשיבה רק תשעה חודשים לאחר מכן.
דיון והכרעה
8. לאחר שעיינתי בבקשה על כל נספחיה הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות אף מבלי להיזקק לתגובת המשיבה.
9. כידוע, כלל מושרש בפסיקתו של בית משפט זה הוא כי רשות לערער ב"גלגול שלישי" תינתן במשורה ורק במקרים המעוררים שאלה עקרונית או משפטית החורגת מגדר עניינם הפרטי של הצדדים לסכסוך [ראו: ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ, פ"ד לו(3) 123 (1982); לאחרונה ראו: רע"א 2988 שיכון עובדים בע"מ נ' זכאי (לא פורסם, 4.7.2011); רע"א 2206/11 רזניקוב נ' דיצה הדר ניהול בתים משותפים בע"מ (לא פורסם, 3.7.2011)]. מבחנים אלו אינם מתקיימים בנסיבות המקרה, שכן שאלת פרשנותו הראויה של סעיף 6.2 להסכמים והשאלה האם המשיבה הוכיחה את נזקיה במקרה הקונקרטי הן שאלות פרטניות המתמצות בדלת אמותיהם של הצדדים ותו לאו. הכללים בדבר הוכחת הנזק הינם כללים מושרשים וידועים בשיטתנו המשפטית כפי שאף עמד עליהם בית המשפט המחוזי בסעיף 23 לפסק דינו בהפנותו, בין היתר, להחלטתי ברע"א 4630/10 כהן נ' מינהל מקרקעי ישראל (לא פורסם, (6.10.2010). ודוק, כבר נפסק כי שאלת יישומם של כללים משפטיים מוכרים על נסיבותיו של המקרה הקונקרטי אינה מצדיקה מתן רשות ערעור "בגלגול שלישי" [ראו למשל: החלטתי בבע"מ 3930/11 פלוני נ' פלוני (לא פורסם, 6.7.2011), סעיף 6].
10. בבחינת למעלה מן הצורך דין הבקשה להידחות גם לגופה. איני סבור שנפלה טעות כלשהי בפסיקתן של הערכאות הקודמות, אשר יישמו כראוי את כללי הוכחת הנזק על נסיבות המקרה דנן. מחדליה של המשיבה קיבלו מענה הולם בפסק דינו של בית המשפט המחוזי אשר הפחית ב-15% את סכום הפיצוי שנפסק לטובתה.
11. אשר על כן, דין הבקשה להידחות. משלא התבקשה תגובת המשיבה איני עושה צו להוצאות.
ניתנה היום, ה' בתמוז התשע"א (7.7.2011).