השופטת א' פרוקצי'ה:
1. בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב (כבוד השופטת ש' דותן), בו התקבל ערעור המשיבה על החלטת רשמת בית המשפט המחוזי (כבוד הרשמת ש' ברוש), ולפיו סוייגה רשות המבקש להתגונן כנגד תביעתה של המשיבה לטענת זיוף בלבד.
2. המשיבה הינה חברה העוסקת במתן הלוואות וליווי פיננסי לשוק העיסקי. על פי הנטען, המבקש נטל מהמשיבה אשראי בהזדמנויות שונות, ולהבטחת החזרתו שיעבד פריטי יודאיקה ומסר שיקים לביטחון. ביום 23.6.98 הגישה המשיבה תביעה כנגד המבקש בסדר דין מקוצר, בה תבעה החזרתו של הסך 13,784,682 ש"ח על יסוד "כתב התחייבות וערבות", בו התחייב המבקש לפרוע למשיבה כל סכום שתדרוש, בתוך 7 ימים מדרישתו, ללא שתידרש הוכחת החוב הנתבע (להלן - ההליך בגין עיסקת היסוד). במקביל, הגישה המשיבה ללשכת ההוצאה לפועל בתל-אביב שש בקשות לביצוע שטרות נגד המבקש, וכן שתי תביעות בסדר דין מקוצר ביחס לשני שטרות נוספים [להלן: "ההליך השטרי"]. להליך השיטרי קדם הליך אחר לביצוע שטרות לו התנגד המבקש, ובמסגרתו נדחתה ההתנגדות על-ידי רשם ההוצאה לפועל וערעור על החלטתו נדחה בהסכמה. במסגרת ההליך השטרי, התבקשה על ידי המבקש רשות להגן בשתיים מן הבקשות, ובאשר לבקשות האחרות הוגשו התנגדויות לביצוע השטרות. בקשותיו והתנגדויותיו של המבקש נדחו על ידי בית משפט השלום וכן על ידי בית המשפט המחוזי שדן בערעור שהגיש המבקש.
3. ביום 30.9.01 הגיש המבקש בקשת רשות להתגונן כנגד התובענה בהליך בגין עיסקת היסוד, הוא ההליך נשוא החלטה זו. במסגרת הבקשה, טען המבקש טענות הזהות בעיקרן לטענות שהעלה בהליכים השיטריים, וביניהן כי התובענה הוגשה בניגוד להוראות חוק הסדרת הלוואות חוץ בנקאיות, התשנ"ג-1993; כי המשיבה לא גילתה מסמכים שאת גילויים ביקש ולפיכך נפגעה יכולתו להתגונן; כן העלה טענת פטור מריבית מכוח דינים הקשורים להיתר העסקה שנערך בין הצדדים; טענת קיזוז לפיה יש לקזז כנגד תביעת המשיבה את שוויין של הבטוחות המוחזקות בידיה, טענת נזקים שנגרמו לו מסירוב המשיבה לאפשר לו פירעון חלקי מוקדם; וטענות נוספות. עוד טען כי חתימתו על כתב ההתחייבות זוייפה. בדיון בפני הרשמת הוסכם כי יוגשו פסקי הדין שניתנו בהליכים הקודמים. רשמת בית המשפט קיבלה את בקשת הרשות להתגונן, בכל העילות שהתבקשו.
4. המשיבה ערערה לבית המשפט המחוזי, בטענה שנוכח ההליכים הקודמים בין הצדדים, היה על הרשמת לקבוע כי קיים השתק פלוגתא ביחס לחלק מן המחלוקות העובדתיות, כפי שנקבע בפסק הדין בהליך השטרי. בית המשפט קיבל, בעיקרם של דברים, טענה זו. אשר לטענת הפירעון, קבע בית המשפט כי טענה זו נדחתה מחוסר פירוט בהליך השטרי, ואף בתצהיר בהליך זה, בו פורטו מועדי התשלומים, לא יוחסו התשלומים להלוואות מסוימות מבין ההלוואות השונות שהיו קיימות בין הצדדים. לפיכך נדחתה טענה זו, בין אם מכוח השתק הפלוגתא, ובין לגופה - מחמת היעדר פירוט. אשר לטענות בדבר קיזוז שווי הבטחונות, היתר עסקה, ואי-גילוי מסמכים, נקבע כי בנושאים אלו חל השתק פלוגתא בין הצדדים, לאור החלטת בית משפט השלום (כבוד השופטת י' שבח) בהליך השטרי, אשר אושרה בערעור לבית המשפט המחוזי, ואשר אימצה מצידה את הכרעותיו של ראש ההוצל"פ בהליך השטרי שנדון לפניו. בענין טענת הזיוף קבע בית המשפט המחוזי כי זו הועלתה לראשונה בתביעה נשוא הערעור ולכן לא קיים לגביה השתק פלוגתא. לגופה של הטענה מצא כי טענת המבקש לפיה חתימתו על כתב השיפוי זוייפה וכי המסמך אינו חתום על ידו מצדיקה בירור במסגרת רשות להתגונן. בית המשפט המחוזי קיבל, איפוא, את ערעור המשיבה, וצמצם את בקשת הרשות להתגונן לטענת זיוף החתימה על כתב ההתחייבות בלבד, טענה שלא נדונה בהליך השטרי. על החלטה זו נסבה בקשת רשות הערעור שבפנינו.
5. ביום 28.12.04 נתן בית משפט זה פסק דין ברע"א 8896/03 בין אותם צדדים בבקשת רשות ערעור שהגיש המבקש כנגד המשיבה בהליך השיטרי. גם בהליך זה ביקש המבקש כי נתערב בהחלטת בית המשפט המחוזי אשר אימץ את קביעות הערכאה הדיונית אשר מצאה כי אין למבקש הגנה טובה כנגד המשיבה, ודין בקשת הרשות להגן שהגיש להידחות. בית משפט זה דן בבקשת רשות הערעור וראה לדחותה למעט בענין אחד בלבד - הוא נושא היתר עיסקה - שלגביו החלטנו לקבל את הערעור וליתן למבקש רשות להתגונן.
6. בבקשה שבפנינו טוען המבקש, ראשית, כי מדובר בערעור בזכות, שכן פסק הדין של בית המשפט המחוזי בערעור על החלטה אחרת של רשמת בית המשפט המחוזי מאחד בתוכו את החלטת הרשמת ואת פסק הדין נשוא הערעור, המהווים מיקשה אחת, ועל כך נתונה, על פי הטענה, זכות ערעור לבית משפט זה. הוא מוסיף וטוען כי פסק הדין קמא מבוסס בעיקרו על קיומו של השתק פלוגתא מכוח ההליכים האחרים המתנהלים בין הצדדים, אולם הלכה היא כי החלטה הדוחה בקשת רשות להתגונן איננה קובעת ממצא ואינה יוצרת השתק פלוגתא. כן נטען כי אין מקום לקבוע קיום השתק המבוסס על הכרעה בתביעה לביצוע שטר, בה קיימות חזקות שונות לטובת התובע, ביחס לתביעה בגין עיסקת היסוד שלא חלות לגביה אותן חזקות. כן הוא מפנה לסוגיית היתר העסקה, לגביה נתן בית משפט זה רשות להתגונן בהליך השיטרי המקביל, החלטה שממילא ביטלה את השתק הפלוגתא באותו עניין. בנוסף לאלה, שב המבקש וטוען את טענותיו בהליכים הקודמים, ובתוכם הטענה באשר לחוק הסדרת הלוואות חוץ בנקאיות, אשר לדעתו מעלה שאלה כללית של התערבות בית המשפט בריבית נשך בהלוואות לגביהן החוק איננו חל. כן הוא טוען כי ההכרעות הסותרות שניתנו בעניינו מהוות, כשלעצמן, עילה לדיון בגלגול נוסף.
7. בתשובתה, טוענת המשיבה, ראשית, כי אין המדובר בערעור בזכות. כן היא טוענת כי אין מקום להיזקק לבקשת רשות הערעור בשלב זה, שכן ייתכן שהדיון יתייתר אם יוכיח המבקש את טענת הזיוף שהותר לו להעלות בהגנתו, ואילו אם תידחה טענתו בדבר הזיוף ויינתן פסק דין כנגדו, יוכל לכלול את טיעוניו בבקשה זו בערעור העיקרי. עוד טוענת המשיבה כי השאלות שמועלות בבקשה אינן מעוררות שאלה ציבורית וכללית המצדיקה דיון בערעור נוסף, ובתוכן שאלת התערבות בית המשפט בענייני ריבית נשך, אשר אינה ראויה לדיון בהקשרים של הלוואות עסקיות בהיקף נרחב. אשר להחלטת בית המשפט ברע"א 8896/03, טוענת המשיבה כי יש מקום לאבחן אותה מענייננו, שכן אין באמור בה כדי לתמוך בהגנה מפני תביעה המבוססת על התחייבות אוטונומית לשיפוי. בתשובה לטענות המבקש באשר להשתק הפלוגתא, טוענת המשיבה כי בהיות התדיינות זו מקבילה וזהה להתדיינויות האחרות, הן מבחינת התביעה והן מבחינת טענות ההגנה (למעט הזיוף) ועוסקת גם היא בבקשת רשות להגן, ניתן להסתמך על קביעתם של שמונה שופטים בערכאות שונות שדנו בהליך השיטרי, ולפיהן לא מגלות טענותיו של המבקש כל הגנה, למעט בסוגיית היתר העסקה.
8. הדין עם המשיבה, כי בפנינו ערעור ברשות להבדיל מערעור בזכות. ההלכה אליה מפנה המבקש, ולפיה ערעור על החלטת בית משפט מחוזי בערעור על החלטת רשם הוא בזכות, מתייחסת למקרה היחיד בו הערעור לבית המשפט המחוזי היה על החלטת ביניים של רשם בנסיבות בהן קבלתו הפכה את פסק הדין לסופי; כך למשל במקרים בהם מתבטלת החלטת רשם ליתן רשות להתגונן, או מתבטלת החלטת רשם שלא לדחות תביעה על הסף, ובית משפט שלערעור מחליט על דחייה על הסף. על פסק דין סופי שמשמעותו קבלת תובענה או דחייתה עומדת זכות ערעור (בש"א 7338/01, 7964, וינברג-דורון ושות' נ' צבי כהנא, פ"ד נו(2) 913, עמ' 916). זה אינו המקרה שלפנינו, בו נשוא הבקשה הוא החלטה של בית משפט מחוזי בערעור על החלטה אחרת של הרשם אשר אינה מסיימת את ההליך השיפוטי, ואשר על פי סעיף 96(ד) לחוק בתי המשפט (נוסח משולב) תשמ"ד-1984 ניתנת לערעור ברשות.
9. לאחר בחינת טיעוני הצדדים, באנו לכלל מסקנה כי יש ליתן למבקש רשות ערעור ולקבל את הערעור בנקודה אחת בלבד והיא - באשר לטענת היתר עיסקה, בגינה ראוי ליתן למבקש רשות להגן. מכלול הטיעונים בין הצדדים הנוגעים לפרשה נשוא הליך זה נדונו על ידנו בהרחבה בהליך השיטרי שהיווה נשוא החלטתנו ברע"א 8896/03 יצחק וולך נ' עמירון סי.טי. אל מימון והשקעות בע"מ. בהליך זה סקרנו בהרחבה את השאלות השונות העולות בהקשר לבקשת המבקש לרשות להגן, ואף שהן התייחסו להליך השיטרי, הן ישימות במלואן גם להליך זה שבפנינו, הנוגע לעיסקת היסוד. אין צורך שנחזור ונתייחס לאותן שאלות פעם נוספת, ועמדתנו באשר לטענות הצדדים העוסקות באותה פרשה עובדתית ומשפטית הינה זהה בשני ההליכים. לא מצאנו בטיעוני הצדדים בפנינו עילה לאבחנה כלשהי בין ההליך השיטרי לבין ההליך בגין עיסקת היסוד בכל הקשור בעילות הבקשה לרשות להגן, (למעט באשר לטענת זיוף כתב ההתחייבות שאינו נושא לדיון בבקשה זו), ואיננו רואים טעם לסטות בהליך זה מקביעותינו כפי שנקבעו בהליך השיטרי.
10. לאור האמור, אנו מחליטים לקבל את הערעור וליתן למבקש רשות להתגונן בטענת היתר עיסקה. כל צד יוכל להביא את ראיותיו ולטעון את טענותיו בשאלה זו, וזאת בנוסף להגנה בטענת הזיוף שהותרה בהחלטת בית המשפט המחוזי. לפנים מן הנדרש, נביע את תקוותנו כי תימצא דרך מושכלת לאחד את ההליכים המתנהלים בין הצדדים בהליך השטרי ובהליך בגין עיסקת היסוד לדיון תחת קורת גג אחת בהיותם נוגעים לפרשה אחת, ובכך יימנעו דיוני כפל, ייחסכו משאבים למערכת השיפוט ולבעלי הדין עצמם וניתן יהיה להכריע במחלוקות ביתר יעילות.
בנסיבות הענין, כל צד ישא בהוצאותיו.
ניתנה היום, כ"ו בסיון תשס"ה (3.7.05).
ש ו פ ט ת ש ו פ ט ת ש ו פ ט
העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. /אמ