החלטה בתיק קפ 5048/96

קובלנה פרטית שבתיק זה הוגשה בתאריך 9.10.96 בגין ארוע מתאריך 9.11.94 לאחר שהמשטרה החליטה לסגור את התיק מחוסר ענין לציבור ונדחה הערר שהגיש הקובל על החלטת המשטרה.

קובלנה מתוקנת הוגשה בתאריך 26.3.97 שבה מואשמים הנאשמים בעבירות של נסיון לתקיפה סתם ואיומים כלפי הקובל.

בראשית ההליך טען הסנגור שמדובר בארוע קל ערך שניתן להגדירו עפ"י סעיף 34 י"ז לחוק העונשין כ"זוטי דברים" ולכן על ביהמ"ש לקבוע כי הנאשמים לא ישאו באחריות פלילית למעשה המתואר בכתב האישום. ניתנה החלטה לענין טענה זו שלאחר שמיעת הראיות יהיו בפני ביהמ"ש יותר פרטים על הארוע הנדון ואז יהיה רשאי הסנגור לשוב ולטעון טענה זו של "זוטי דברים"

לאחר שמיעת חלק מראיות הקובל ביקשו ב"כ הצדדים דחיה כדי לבדוק אפשרות להגיע להבנה ו/או לסולחה לפתור את הסכסוך שבין הקובל לנאשמים בדרכי שלום וללא צורך בהמשך המשפט ובתאריך 20.6.00 הודיעו ב"כ הצדדים כי הגיעו להסכמה שהסכסוך נשוא הקובלנה יועבר לגישור בפני המכון לגישור בחיפה ובהתאם לבקשתם הוחלט על התליית ההליך המשפטי שבתיק זה והעברת הדיון למגשר.

רק כעבור יותר מ-5 שנים, דהיינו בתאריך 5.10.05, הגיש ב"כ הקובל בקשה לחדש ההליכים שבתיק זה מהנימוק שהגישור נכשל כבר ביום 29.11.00.

 הסנגור טען שהבקשה לחידוש ההליך מוגשת אחרי יותר מ-5 שנים מהמועד שהותלו ההליכים לצורך גישור ובנסיבות אלה של שיהוי מצד הקובל יש להורות על ביטול הקובלנה עפ"י הכלל של הגנה מן הצדק וגם עפ"י האמור בסעיף 34 י"ז לחוק העונשין שלא ישא אדם באחריות פלילית למעשה קל ערך המוגדר כ"זוטי דברים".

טענת הגנה מן הצדק פילסה דרך במשפט הישראלי ונתקבלה בפסיקה וכיום אין מחלוקת שהגנה זו מוכרת ותנתן במקרים המתאימים. בע"פ תל אביב-יפו 70770/00 מ"י נ' משה ארויה (תקדין מ"ח 2001 (1) 91) נקבע כי יש לבחון טענה של הגנה מן הצדק בשני מסלולים:

המסלול התאורתי שלמעשה הופך את ההגנה מן הצדק לחזקה משפטית והמסלול הקונקרטי הבוחן כל מקרה ספציפי של חשש מעיוות דין. המסקנה המתבקשת כי המסלול הנכון לבחון אם קיימת הגנה מן הצדק הוא המסלול הקונקרטי הבוחן העובדות בכל תיק ותיק ומגבש השקפה בכל מקרה ומקרה . לענין טענת שיהוי נקבע שאין ספק שהתביעה צריכה לעשות כל מאמץ כדי שכתבי האישום יוגשו סמוך ככל האפשר למועד סיום החקירה ויש להעניק הגנה מן הצדק למקרה של שיהוי ניכר שעשוי לפגוע בזכותו של נאשם למשפט הוגן .

ולענין הקונקרטי שבפנינו יש לציין כי בקובלנה הנדונה מדובר בארוע שהתרחש בתאריך 9.11.94 ומאז חלפו יותר מ-11 שנים. הקובל השתהה יותר מ-5 שנים מאז הוחלט בהסכמת הצדדים על התליית ההליכים ועד להגשת הבקשה לחידוש ההליכים. גם חלפו כ-5 שנים מאז נכשל הליך הגישור ועד שהקובל הגיש באמצעות סנגורו בקשה לחידוש ההליכים.

שיהוי זה הוא בלתי סביר ומכביד שלא לצרוך על ניהול הגנת הנאשמים שכן טרם נסתיימה שמיעת עדי התביעה של הקובל והזכרון האנושי של עדי ההגנה שהיו נוכחים בעת הארוע אינו משביח עם הזמן, להבדיל מיין המשתבח עם הזמן. אני מקבל בענין זה טענת הסנגור שהיה בדעתו להשמיע 4 עדי הגנה פרט לנאשמים וכי סביר להניח שזכרונם לוקה בחסר ביחס לארוע שהתיחס לפני 12 שנה. המשך ההליך המשפטי עשוי לפגוע באופן ממשי בזכותו של הנאשם למשפט הוגן.

אני סבור שהשיהוי הרב מצד הקובל חורג באופן קיצוני ממידת הסבירות המתחייבת באכיפת הדין ויש בכך כדי לקבוע עקרון הצדק וההגינות כלפי הנאשמים.

לאור דברי ב"כ הקובל ביום 4.12.05 נראה כי קיים סכסוך בין הקובל לבין המשיב על רקע של פגיעה בכבוד וכל מה שהנאשמים היו צריכים לעשות הוא לבקש סליחה מהקובל, דבר שלא הסכימו לעשותו.

בסעיף 34 י"ז לחוק העונשין נקבעו הקריטריונים מתי יחשב מעשה של אדם כ"זוטי דברים" ולא ישא באחריות פלילית, דהיינו: אם לאור טיבו של המעשה , נסיבותיו, תוצאותיו והאינטרס הציבורי, המעשה הוא קל ערך".

אני סבור שהמעשה שבקובלנה המתוקנת הוא בגדר הקריטריונים שבסעיף 34 י"ז הנ"ל שכן אין מקום להמשיך את ההליך הפלילי כנגד הנאשמים רק בשל פגיעה בכבודו של הקובל ואם היתה פגיעה כזו היא בגדר "זוטי דברים" בחלוף כמעט 12 שנים מהארוע ובפרט לאור החלטת המשטרה לסגור את התיק מחוסר ענין לציבור.

לאור כל האמור התוצאה היא שאני דוחה בקשת הקובל לחדש ההליכים, מורה לבטל הקובלנה הפרטית שבתיק זה ומחייב הקובל לשלם לכל אחד מהנאשמים הוצאות בסך 750 ש"ח.

המזכירות תשלח העתק מהחלטה זו אל:

1.         עו"ד שמואל קינן, רח' מעלות הנביאים 21, ת"ד 45148 חיפה.

2.         עו"ד א. פלביאן, רח' הגנים 28 חיפה - 35025.

ניתנה היום כ"ג בטבת, תשס"ו (23 בינואר 2006) בהעדר הצדדים.