החלטה בתיק פשר 1708/04

מונח בפני ערעורם של שישה-עשר עובדים זרים בעלי דרכון סיני (להלן: "המערערים"), על החלטת המפרק של חברת צמנטכל קרקע ומבנים בע"מ, לדחות את תביעת החוב שהגישו כנגד החברה, וזאת בטענה כי לא התקיימו בין הצדדים יחסי עובד-מעביד, וכי המערערים הינם למעשה, עובדיה של חברת-כח אדם (או למצער מתווך כח אדם) עוז עתיד אינטרנשיונל בע"מ, אשר בינה לבין צמנטכל התקיימה מערכת עסקית ענפה וארוכה הקשורה להעסקת עובדים זרים.

לאחר שעיינתי בטענות הצדדים, ניתנת החלטתי זו.

עיון בערעור מלמד כי הוא נסמך, במידה רבה (שלא לומר עיקרית) על מסמך קצר בכתב יד שנשלח מצמנטכל לעוז עתיד, ואשר מודיע כי בתאריך פלוני יגיעו שישה-עשר עובדים מסין, אשר יעבדו בשני אתרים ספציפיים. ואי לכך מתבקשת עוז לספק לעובדים הללו שירותי קרקע - קרי, מגורים והסעות, וכן ביטוח רפואי ושירותי שכר עבודה, וזאת בהתאם ותוך התחשבנות מתאימה עם צמנטכל.

לשיטת המערערים, מלמד המכתב דנן על קיום יחסי עובד-מעביד בינם לבין צמנטכל, בעוד תפקידה של עוז, לשיטתם, מסתכם במתן שירותי לוואי. לעומת זאת, מבקשים המפרק וכונס הנכסים הרשמי להפחית בחשיבות המכתב דנן; בין היתר, עולה הטענה כי מצורתו של המכתב וקוצר היריעה שלו עולה, כי אין לראות בו מסמך עקרוני היוצר תשתית ליחסי עבודה, ותחת זאת מבקשים המשיבים להסתמך על חוזה כתוב ישן יותר, מודפס ומפורט אשר שימש, למצער בעבר, תשתית ליחסים בין הצדדים. אמנם, בהסכם זה כתוב כי עובדים זרים אשר החוזה חל עליהם יהיו עובדי צמנטכל, אולם לשיטת המשיבים, מכל תניות החוזה עולה היפוכו של דבר.

בנוסף, טוענים המשיבים כי הן ההלכה הפסוקה, והן חוק קבלני כח אדם תומכים בעמדתם, ואילו המערערים טוענים היפוכו של דבר, וכן מראים תלושי שכר ומסמכים נוספים אשר הוצאו להם בידי צמנטכל.

דומה, כי אף אם בתחילתם של דברים נדמה היה, כי עסקינן במחלוקת שעיקרה משפטי, הרי בסופו של יום, ולאחר שכל הצדדים הציגו את המסמכים ואת שאר הראיות לכאורה עליהם הם מסמתכים, אין ספק כי מלבד המחלוקת המשפטית העקרונית בדבר תחולת ההלכות בתחום יחסי עובד-מעביד בכלל, ו"משולש היחסים" בין עובדים זרים, קבלן כח-אדם ומזמין בפרט, הרי שבין הצדדים נטושה מחלוקת עובדתית מורכבת ועקרונית. עניינה של מחלוקת זו, בין היתר, בצורך להכריע בדבר היחס בין שתי מערכות הסכמיות, אשר לכאורה נדמה כי הן לא רק מנוסחות באורח שונה, אלא סותרות במידה רבה זו את זו. כדי לקבוע, האם אותו מסמך בכתב יד מחריג את עניינם של המערערים מעובדים קודמים שהועסקו באתרי המזמין, יהא צורך ככל הנראה לחקור הן את מנהלי עוז, ויתכן אף אנשים מהחברה בפירוק עצמה, ואת המערערים עצמם. כמו כן, יהא מקום לבדוק את האיזון הפנימי בתוך המערכת החוזית הישנה ואת התנהלות הצדדים בפועל, בכל הנוגע לשאלה האם ואיזה משקל יש ליתן לקביעה לפיה העובדים יהיו עובדיה של צמנטכל, וזאת חרף העובדה כי יש ממש (בלשון המעטה) בטענה כי מסעיפים אחרים במערכת החוזית הישנה עולה לכאורה תמונה הפוכה.

אמנם, לא ניתן להמנע מן התהיה בדבר הסתירות והתמיהות במערכת היחסים שבין הצדדים; שמא, הם קובעים קביעה פלונית כאשר נוח להם הדבר (למשל: במצב כזה או אחר מול רשות מרשויות המדינה), אך פועלים בדרך הפוכה במצב אחר - באורח אשר אין לי אלא לתמוה, האם לא בא, בסופו של דבר, לתועלת המזמין וחברת כח האדם, ועל חשבונם של העובדים הזרים, אשר בסופו של יום שכרם לא שולם (כך למצער לטענת בא-כוחם) בידי עוז, והם נדחים אף על-ידי מפרקה של צמנטכל, קרי - שני הצדדים נראים כמבקשים "להשליך אותם" איש למשנהו, וכל זאת כאשר עסקינן בעובדים קשי-יום אשר שכרם מולן.

עם זאת, נוכח רוחב יריעת המחלוקת והצורך הברור בחקירות הגעתי, לא בלב קל, למסקנה כי לא ניתן לערוך בירור יעיל וצודק של המחלוקת בפני בית המשפט של פירוק, ואף לא בהשבת העניין פעם נוספת לידי המפרק, אשר נראה לכאורה כי גיבש דעה נחרצת בעניינם של המערערים.

לאור האמור לעיל, ואף נוכח הצורך להתאים את הפסיקה להלכה העדכנית - לא רק של הערכאות לדיני חדלות פרעון, אלא גם אלו בדיני עבודה - והשאלות הפרשניות החשובות הכרוכות בתחולתו של חוק קבלני כח אדם והחזקות האפשריות שהוא מחיל, הרי דומה כי בנסיבות המקרה, ראוי ונכון להעביר ערעור זה לדיון בפני בית הדין לעבודה, שהוא הערכאה האמונה על שמירת זכויותיהם של עובדים, וכך אני מחליטה.

אי לכך, הנני עושה שימוש בסמכותי לפי סעיף 79 לחוק בתי המשפט, ומעבירה את התיק שבפני להידון בבית הדין לעבודה; בנסיבות המקרה ובשלב זה של ההתדיינות, לא מצאתי מקום ליתן צו להוצאות.

ניתנה היום, כ' בתמוז, תשס"ח (23 ביולי 2008), בהעדר הצדדים.

תפארת