החלטה בתיק פש"ר 3125-06

1.         לפניי בקשת החייב למתן הפטר, בהתאם לאמור בסעיף 62(ב) לפקודת פשיטת הרגל (נוסח חדש), תש"ם-1980.

2.         בבקשה נטען, כי החייב יליד 1979, נשוי ואב לשלושה ילדים קטינים בגילאי 5, 7 ושנה,  מבקש הפטר על פי הנימוקים שפורטו בבקשה. אין חולק, כי נסיבות קריסתו הכלכלית של החייב נבחנו בזמנו על ידי הכנ"ר וכן על ידי הנאמנת. החייב הוכרז כפושט רגל לאחר שלא נמצאו עילות שלא לעשות כן ומכאן יש להניח לצורך הדיון שלפניי, כי החובות נוצרו שלא בחוסר תום לב.

3.         עוד עולה, כי החייב מקיים באופן דקדקני אחר תנאי צו הכינוס. יתר על כן, בתחילה הוטל על החייב תשלום חודשי של 1,500 ש"ח, ולאחר מכן הועלה התשלום לסך של 2,250, זאת לאור בחינת נתוניו הכלכליים בעת היותו תחת צו כינוס הנכסים. בהקשר זה, יש לומר לזכותו של החייב כי למרות שבמשך השנים נולדו לו שני ילדים נוספים, לא פנה החייב ולא ביקש להפחית את התשלום החודשי, וכפי שטען בא כוחו, הוא עשה בעצתו כל מאמץ כדי להמשיך לשלם את הסכום החודשי הגבוה יחסית, זאת במטרה שיצטברו כספים בקופת הכינוס. עוד עולה, כי החייב הקפיד להגיש את הדוחות החודשיים במועדם.

4.         באשר לתביעות החוב, לאחר שאלה נבדקו על ידי הנאמנת, הוכרע על ידה כי סך כל תביעות החוב הוא כ-1,051,242 ש"ח, כאשר מתוכם קיים חוב למע"מ בדין קדימה בסך של 173,542 ש"ח. באשר לחוב כלפי מע"מ עולה, כי החייב עשה מאמצים להסדיר את החוב ובסופו של דבר נותר הסכום האמור.

4.         בהמשך הדרך ניסה החייב להציע הסדר לנושים, כאשר במסגרתו התחייב כי משפחתו היא שתשלם את הסכום למע"מ, ואילו הסכום שהצטבר בקופת הכינוס יחולק בין הנושים, אולם הנושים דחו הצעה זו. החייב הודיע במסגרת פנייתו הנוכחית, כי מע"מ אינו מוכן עוד להסדר זה, ועל כן לא נותרה ברירה אלא לשלם את החוב למע"מ מתוך הכספים שהצטברו בקופת הכינוס. לצורך ההפטר מציע החייב כי על הסכומים שהצטברו עד כה בקופת הכינוס העולים כדי כ-205,000 ש"ח, יוסיף החייב סך של כ-100,000 ש"ח, שהם כספי סיוע שיבואו ממשפחתו.

5.         החייב מצביע על כך כי הוא נמצא בהליך במשך כ-6.5 שנים והגיעה השעה שבית המשפט יעניק לו הפטר, ובכך תוגשם אחת ממטרות הליך הפש"ר והיא האפשרות לתת לחייבים לצאת לדרך חדשה, כאשר הנושים מקבלים חלק מתביעות החוב שהוכרו. לטענת החייב, המגמה כיום לאפשר לחייבים לסיים את ההליכים ואילו שיעור הדיבידנד שמקבלים הנושים בסופו של יום אינו מהווה עוד שיקול מכריע.

6.         לקראת הדיון הגישה הנאמנת תגובה ובה סברה כי יש לקיים דיון בבקשתו של החייב. הנאמנת גם היא הדגישה כי החייב ניסה להגיע להסדר עם מע"מ, אולם הניסיון לא צלח. לדעת הנאמנת בתגובתה, ההסדר שמציע החייב הוא סביר, אולם יש לקיים דיון כדי לאפשר לנושים להתייצב ולהביע עמדתם.

7.         הנושה דגניר הגיש אף הוא תגובה לבית המשפט. תביעת החוב שהגיש נושה זה עומדת על כ-128,000 ש"ח. הנושה התנגד למתן ההפטר. לטענת הנושה, החוב כלפיו נוצר שלא בתום לב. נטען, כי מדובר בחובות של חברה שהייתה בבעלות החייב כלפי אותו נושה. סבורני, כי שעה שדנים היום בהפטר, לאחר שחלפו שנים ארוכות מאז פתיחת ההליך, אין זה סביר כי בית המשפט ישקול בשלב זה טענה מעין זו, שכאמור כבר נבחנה בעבר או אמורה הייתה להיבחן במסגרת ההחלטה האם להכריז על החייב כפושט רגל. הנושה מוסיף וטוען, כי החייב מתנהל בצורה שאינה ראויה לחייב השוהה בהליך פשיטת רגל, כאשר רמת חייו גבוהה והוצאותיו מופרזות. לדעת הנושה היה ראוי לחקור את החייב ולאחר מכן היה מקום לבטל את הליך הפש"ר. בנוסף טוען הנושה, כי החייב צעיר לימים, הוא בעלים של דירה רחבת ידיים וראוי היה לבדוק את שווי הדירה ואת אפשרות מימושה, דבר שיביא להעשרת קופת הכינוס. לפיכך, מבקש נושה זה מבית המשפט לדחות את בקשת ההפטר.

8.         הנושה בנק דיסקונט טוען, כי תביעת החוב שאושרה היא בסכום של 444,000 ש"ח. הנושה מדגיש, כי הסכומים אותם מציע החייב יביאו לכך שלאחר התשלום למע"מ ייוותר סכום שאף לא יגיע לכדי 10% מכלל תביעות החוב שהוכרו. גם נושה זה מתייחס לדירת החייב. מדובר בזכויות הרשומות במינהל מקרקעי ישראל. הנושה טוען כי לא ברור אם הנאמנת או הכנ"ר נקטו למימוש זכויות החייב בנכס, כולל פירוק שיתוף בין חייב לבת זוגו, או פדיון זכויות החייב בנכס. לדעת הנושה, מכירת הדירה תעשיר את קופת הכינוס באופן משמעותי. עוד מעיר הנושה, כי מדובר בחייב צעיר בעל כושר השתכרות גבוה, ועל כן לא הגיעה השעה ליתן לו הפטר. הנושה ער לעובדה, כי ראוי בשלב מסוים שחייב יהיה מופטר מחובותיו, אולם לדעת הנושה טרם הגיעה העת לכך וראוי לבחון את מימוש דירת החייב.

9.         בדיון שהתקיים ביום 14.10.13 חזרו הצדדים על עמדותיהם. הנאמנת התייחסה לנושא מימוש הדירה. לדבריה, הדבר נבדק על ידה בשנת 2010, כאשר הנכס הוערך אז בשווי של 1.3 מיליון ש"ח. מאחר שעל הנכס רובצת משכנתא, לאחר בירורים עם הבנק למשכנתאות עלה, כי מימוש המשכנתא יותיר מהנכס סך של כ-450,000 ש"ח, שמחציתם שייכים ממילא לאשת החייב. כמו כן סברה הנאמנת, כי הואיל ומדובר במשפחה עם שלושה ילדים, הרי יהיה צורך לדאוג לדיור חלופי לתקופה אותה יקצוב בית המשפט. בא כוח הנושה בנק דיסקונט טען בהקשר זה, כי שווי הדירה גבוה יותר, וגם אם מביאים בחשבון כי מדובר במימוש מהיר, עדיין, לאחר ניכוי חלקה של אשת החייב ושכ"ט והוצאות בגין המימוש, יגיע לקופת הכינוס סכום שהוערך על ידו בכ-200,000 ש"ח. לפיכך סבר נושה זה, כי ראוי לפרק את השיתוף בדירה ולהביא למכירתה. עוד הוסיף וטען בא כוח בנק דיסקונט, כמי במידה שהדירה לא תמומש, התוצאה תהיה כי החייב יקבל הפטר כאשר הוא יוצא עם נכס ששווי חלקו בנכס הוא כ-700,000 ש"ח.

10.        בא כוח הנושה דגניר הצטרף לעמדת בנק דיסקונט ואף הוא התייחס לאופן יצירת החובות. לדעת נושה זה, מתן הפטר לחייב ישדר מסר לפיו חייב יכול לקבל הפטר על חשבון הנושים מבלי שיתאמץ להחזיר לנושים הרגילים, ולו חלק מזערי מהחוב.

11.        בא כוח החייב טען, כי יש לזכור כי מדובר בחייב המתנהל בתום לב מוחלט, משלם סכום גבוה לקופת הכינוס ונמצא בהליך במשך תקופה ארוכה. עוד הדגיש, כי נושא הדירה נבדק ונראה לא תקין שהנושים לא פעלו ולא דרשו את מכירת הדירה במשך כל אותן שנים ודווקא עתה, כאשר החייב מבקש לקבל הפטר, מעלים הנושים טענה זו ומבקשים להביא לתוצאה שהדירה תימכר, והחייב, אשתו וילדיו ייוותרו ללא קורת גג. במסגרת זו הפנה בא כוח החייב לפסיקת בתי המשפט, ממנה עולה כי מצב זה אינו ראוי. כמו כן עולה כי בעבר אמנם נהגו בתי המשפט להסדיר דיור חלוף לתקופה של 18 חודשים, אולם כיום ראוי לשקול עניין זה מחדש, בין אם על ידי קביעת תקופה ארוכה יותר ובין אם על ידי הימנעות ממכר דירה, כאשר ממילא הדבר לא יתרום סכום גבוה במיוחד לקופת הכינוס. בא כוח החייב הוסיף וטען, כי ניתן לשפר במעט את ההצעה.

12.        עמדת הכנ"ר הייתה כי הליך הפש"ר הנו הליך כלכלי ולא עונשי. אף הוא סבר כי החייב נמצא במשך תקופה ארוכה של למעלה מ-7 שנים בהליך פשיטת הרגל. לטעמו, הצעת החייב להוסיף כיום לקופה סך של כ-120,000 ש"ח היא למעשה שוות ערך לתשלומים של כ-8 שנים לעתיד, דבר שהוא משמעותי. באשר למימוש הנכס טען בא כוח הכנ"ר, כי על בית המשפט לשקול את כלל הנסיבות, היינו, כי לאחר מימוש הדירה תיוותר המשפחה ללא קורת גג, ויכול שגם אשת החייב תגיע בסופו של יום להליך דומה. לדעת בא כוח הכנ"ר, מדובר בחייב שנקלע לחובות בתום לב, ויש לאפשר לו לצאת לדרך חדשה. בא כוח הכנ"ר טען כי חסרים שלושה תשלומים בקופת הכינוס בסך של 6,750 ש"ח. באשר לחוב למע"מ סבר בא כוח הכנ"ר, כי העובדה שקיים חוב בדין קדימה אינו יכול לבוא במסגרת השיקולים אם ליתן הפטר לחייב, אם לאו. בסופו של דבר המליץ בא כוח הכנ"ר כי יינתן לחייב הפטר לאחר שישלם סך של 120,000 ש"ח לקופת הכינוס וישלים את הפיגורים שצבר.

13.        לאחר ששקלתי את הדברים, סבורני כי ראוי במקרה זה ליתן הפטר לחייב. החייב מעלה הצעה המהווה אחוז משמעותי מכלל תביעות החוב שאושרו. יש לזכור, כי בסך הכל תביעות החוב שאושרו עומדות על מיליון ש"ח, ואילו החייב מציע לשלם כשליש מסכום זה. מקובל עלי, כי העובדה שקיים חוב בדין קדימה, המפחית מחלקם של הנושים האחרים במידה שההצעה תתקבל, אינו יכול להוות שיקול אם ליתן לחייב הפטר, ויש לבחון את ההצעה באופן כולל ביחס לחובות שהוכרו על ידי הנאמנת.

14.        יש להביא בחשבון, כנימוק מרכזי, כי מדובר בחייב הנמצא בהליך במשך שנים ארוכות, מתנהל בתום לב ומשלם תשלום חודשי גבוה יחסית, אותו לא ביקש להפחית חרף העובדה שמשפחתו התרחבה ומן הסתם הוצאות התא המשפחתי גדלו עם השנים.

15.        באשר לדירת החייב, אינני סבור כי ראוי לממש את הדירה עתה וזאת ממספר טעמים: ראשית, מימוש הדירה נבחן בזמנו על ידי הנאמנת והיא הגיעה למסקנה כי המימוש לא יצמיח תועלת מרובה ולא יביא סכום משמעותי לקופת הכינוס, המצדיק נקיטת צעד כה דרסטי. הנושים אמנם חולקים על עמדה זו של הנאמנת, בפרט במישור הכספי, ולטענתם יישאר סכום גבוה יותר לקופת הכינוס, אולם הנושים שלפחות אחד מהם הוא בעל אמצעים נכבדים, לא נקטו בצעדים משמעותיים כדי לבסס טיעון שכזה. כך, למשל, יכלו להמציא חוות דעת שמאי והערכה בגין שווי הנכס, עלות המימוש, מסים וכו'; שנית, חלפו שנים ארוכות מאז שוהה החייב בהליך, והנושים הטוענים עתה כי היה ראוי לממש את הנכס, לא עשו דבר כדי לממש את הנכס, ולמעשה עולה מהתנהלותם כי השלימו עם הערכת הנאמנת כי לא יהא זה ראוי למכור את הנכס. לפיכך, טענתם כיום כי ראוי לממש את הנכס, שעה שהחייב מבקש לקבל הפטר, אינה יכולה להתקבל; שלישית, יש להביא בחשבון כי בנכס גרים החייב, אשתו ושלושה ילדים קטינים. סבורני, כי לא יהא זה ראוי שבשלב זה יורה בית המשפט על מכירת הנכס שלא תעשיר את קופת הכינוס באופן משמעותי, ובכך תותיר משפחה בת חמש נפשות ללא קורת גג. במסגרת זו ראוי, כי בית המשפט יעשה את השיקול ויביא בחשבון גם את אשת החייב וילדיהם, שכאמור אינם חייבים במסגרת הליך זה ולא יהא זה ראוי כי בנסיבות העניין תיגרם להם פגיעה בלתי מידתית בזכותם למדור ולחיים ראויים. שיקול זה מתיישב עם הפסיקה הנוהגת לאחרונה, בדבר זכותה של משפחת החייב לדיור הולם ולאו דווקא לתקופה של 18 חודשים. נוטה אני לדעה, כי על בית המשפט לשקול אינטרס זה בכובד ראש, לקצוב תקופות ארוכות פי כמה, בפרט כאשר מדובר בשלושה ילדים קטינים, שאין להם כל קשר ליצירת החובות. לפיכך, לא יהא זה ראוי להורות על מכירת הדירה בנסיבות שתוארו לעיל.

16.        לאור כל האמור, עמדת הכנ"ר מקובלת עלי ואני קובע כי החייב יוסיף לקופת הכינוס סך של 120,000 ש"ח תוך 30 יום וכן סכום נוסף של 6,750 ש"ח עבור הפיגורים בתשלומים, אף זאת תוך 30 יום מהיום. במידה שיעשה כן החייב, יהא זכאי לקבלת הפטר. עוד אני קובע כי מתוך הסכומים הנ"ל ישולם לבעלי התפקידים, שכר טרחה על פי התקנות, וכן הוצאות. כמו כן, ישולם החוב בדין קדימה למע"מ, והיתרה תחולק בין הנושים על פי חלקם היחסי בתביעות החוב שהוכרו.

ניתנה היום, י"ב חשון תשע"ד, 16 אוקטובר 2013, בהעדר הצדדים.