פש"ר
בית המשפט המחוזי תל אביב - יפו
|
1381-09
27/03/2013
|
בפני השופט:
ורדה אלשיך סגנית נשיאה
|
- נגד - |
התובע:
רחל סופר
|
הנתבע:
1. יהונתן צברי 2. כונס הנכסים הרשמי - מחוז ת"א
עו"ד יוסי מססה
|
החלטה |
מונחת בפני בקשתה של גב' רחל סופר סייג (להלן: "החייבת"), שעניינה לכאורה בקשה להקציב לה כספים מקופת פשיטת הרגל, לצורך יצוגה במספר הליכים. זאת, נוכח טענה שהיא לכשעצמה נכונה - כי באותם הליכים היא ניצבת הלכה למעשה מול בעלי התפקיד בתיק, ואי לכך אין הם יכולים או רשאים "לייצגה" בהליכים אלו. לשיטת החייבת, היא נטולת אמצעים, ונוכח היותה בלתי מיוצגת, אין היא יכולה להציג את עניינה כדבעי בפני בית המשפט, ואי לכך נפגעות זכויותיה החוקתיות.
עניין לנו בתיק מורכב של פשיטת רגל, אשר בעניינו ניתנו מספר החלטות מפורטות של בית משפט זה, כולל כאלו אשר ניתנו
לאחר דיון במעמד הצדדים ועריכת חקירות
. זאת, כאשר קשה להמלט מן הרושם (ואף החייבת אינה מכחישה זאת באמת ובתמים) כי למצער חלק ממטרתה של החייבת בבקשה הנוכחית, הינה לגרום לבית המשפט לקעקע במו-ידיו את התשתית העובדתית שקבע בעצמו, וזאת בהחלטה הארוכה והמפורטת מיום 30.11.11.
אבהיר דברי; אכן, אין חולק על מעמדה של זכות היצוג; עם זאת, "זכותו" של חייב פושט רגל לדרוש מימון מקופת הנושים בעבור יצוג שכזה, אינה מובנת מאליה כלל ועיקר, והיא
פועל יוצא של שאלות עובדתיות בדבר מצבו הכלכלי ויכולתו או העדר יכולתו לממן יצוג בדרכים אחרות
.
במלוא הכבוד לבא-כוחה של החייבת בהליך הנוכחי, הרי אותו "טיעון מעגלי" עליו הוא מלין, פועל הלכה למעשה בכיוון ההפוך מזה שאליו הוא מכוון:
שאלת זכאותה של החייבת למימון יצוגה מקופת פשיטת הרגל, הינה פועל יוצא של יכולתה הכלכלית.
בעניין יכולת כלכלית זו
קיימת קביעה עובדתית מפורשת ומפורטת של בית המשפט, שניתנה לאחר שהחייבת טענה טענותיה ונחקרה
. כבר באותה החלטה התייחסתי, בהרחבה, לעובדה כי קיימים בעניין זה שני מסלולים הפוכים זה מזה במאה ושמונים מעלות, עד כי קשה להאמין כי שתי הגרסאות עוסקות באותה חייבת עצמה.
האחד:
חייבת חסרת יכולת, נרדפת על לא עוול בכפה שאינה יודעת כיצד לצאת מן הסבך אליו נקלעה שלא באשמתה;
האחר:
חייבת מתוחכמת, מניפולטיבית המשקרת ביודעין לבית המשפט, הינה רבת-יכולת ועתירת נכסים, שחלקם הוברחו למקורביה בדרכים מתוחכמות.
החלטתי מיום 30.11.11, ניתנה לאחר דיון מפורט בטענות ובחקירת החייבת. בחרתי באותה החלטה במפורש בגרסה השניה, לפיה עסקינן בחייבת מתוחכמת ועתירת נכסים, אשר אינה נרתעת מלטעון טענות שקר, לזייף מסמכים, ואף משנה את גרסאותיה וסותרת את עצמה, בהתאם להליך ולאינטרסים המשתנים שלה עצמה. יוצא, כי לעת-עתה, קיימת "אמת משפטית" אחת ויחידה,
אשר אינה עולה בקנה אחד עם הבקשה הנוכחית
. אי לכך, הרי בהתאם לקביעה זו, כל עוד לא נהפכה בבית המשפט העליון, הרי יכולתה של החייבת מצדיקה תשלום חודשי גבוה ביותר,
אותו אין היא משלמת בפועל, תוך שהיא עושה (ולא בפעם הראשונה) דין לעצמה
.
די בכך, כדי לדחות את הבקשה. זאת, תוך שצודקים המנהלים המיוחדים (וכיום, המנהל המיוחד), בטענתם כי לו היתה החייבת מעבירה את התשלום החודשי (אשר בהתאם לאמת המשפטית אשר נקבעה וכיום היא-היא הגרסה האחת והיחידה לפיה יש להתייחס לפן העובדתי של תיק פשיטת הרגל דנן), הרי היו שוקלים בחיוב להשיב לה חלק ממנו, כדי שתוכל להשתמש בו עבור יצוג משפטי. אלא, שהחייבת אינה עושה כן - קרי, בידה האחת היא מבזה לכאורה את החלטת בית המשפט, ובידה האחרת, היא מגדילה לעשות, עותרת להעברת כספים נוספים מהקופה לצרכיה האישיים. זאת, חרף העובדה כי בכל עת שרצתה, מצאה החייבת את הדרך לזכות ביצוג משפטי ראוי, וזאת בלשון המעטה.
יוצא, כי במלוא הכבוד הראוי, הבקשה שבפני אינה אלא "הליך עוקף ערעור", אשר דומה כי יותר מאשר הוא מכוון לממן ייצוג משפטי, מטרתו להביא את בית המשפט לקעקע במו ידיו את התשתית העובדתית שקבע, ולפסוק באורח שמשתמע ממנו היפוכה הגמור. לכך לא אוכל ליתן ידי.
אי לכך, דין הבקשה להדחות.
בנסיבות המקרה, לא מצאתי מקום להוסיף על ההוצאות הנכבדות שכבר הושתו על החייבת בהליכים אחרים, ואשר ספק אם שילמה עד כה ולו חלק מהן.
המזכירות תעביר החלטתי זו לצדדים.
ניתנה היום, ד' ניסן תשע"ב, 27 מרץ 2012, בהעדר הצדדים.