מונחת בפני בקשתה של גב' רחל סופר סייג (להלן: החייבת), שעניינה פסלותי לכאורה מלשבת בדין בעניינה. הלכה למעשה, אין זה ברור מן הכותרת, כמו גם מתוכן הבקשה, האם מכוונת החייבת באורח ספציפי לבקשה 110, בה נדונה הטענה כי קיימת זהות בין החייבת לחברת Clanport, או שמה עסקינן בבקשת פסלות כללית שעניינה תיק פשיטת הרגל כולו.
אעיר, כי אף נימוקי הבקשה נחלקים לשניים- מהם נימוקים כלליים, הנראים כחזרה על נימוקים שהעלתה החייבת בבקשה להעביר את הנאמן מתפקידו; ומהם נימוקים חדשים, המתמקדים ספציפית בעניינה של בקשה 110.
אי לכך, וכדי להסיר ספק, אדון בנימוקים כולם, אחד לאחד; זאת אף נוכח העובדה כי הבקשה להעברת הנאמן מתפקידו לא נדונה לגופה, אלא נמחקה עקב סירובה של החייבת להפקיד ערובה להבטחת הוצאות שהושתה עליה.
1. טרם אדון בטענות השונות לגופן, אקדים ואעיר כי
הבקשה כולה
נגועה בפגם מהותי אשר די בו כדי לדחותה בשתי-ידיים.
כלל בסיסי וידוע בדיני פסלות שופט הינו, כי
על הבקשה להיות מוגשת מיד כאשר
נודעה
למבקש עילת הפסלות הנטענת
. הסיבה לכלל זה הינה, פשוטו כמשמעו, למנוע שימוש טקטי או "סחר-מכר" בעילות פסלות, כאשר המבקש "שומר את העילה לעת מצוא", ולעיתים אחר שהוא "בודק את השטח" ומחכה לעת מתאימה, או למצב בו נראה לו כי מאזן הסיכון והסיכוי אינו נוטה לטובתו.
למרבה הצער, דומה כי החייבת לא הקפידה על כלל בסיסי זה, וכל
הטענות
עליהן היא מסתמכת
ידועות לה מזה חודשים ארוכים
. חלקן, אף זמן רב בטרם הגישה החייבת דרישת פסלות כ"סעד חלופי" לבקשתה להעברת הנאמן מתפקידו. זאת, כפי שהערתי לה אף בהחלטתי מלפני חודשים מספר, בניגוד לדין, ובאורח שדבק בו אבק-ריחו של ניסיון להלך אימים על בית המשפט, בבחינת "אם לא תפסוק כבקשתי בעניינו של הנאמן, יבולע לך".
כך למשל, טענותיה בעניין החלטת הנציב לתלונות הציבור על השופטים, אשר ניתנה בחודש מאי; וזאת כאשר הנושא הרלוונטי לבקשת הפסלות- מכתב התמיכה של עורכי הדין -פורסם בעיתונות עוד קודם לכן; הדברים המיוחסים לעו"ד ארז בראיונות עיתונאיים (ספק אם הם קבילים כראיה בעצמם), שחלקם "בני שנים מספר"; אמירותי השונות בעניין חברת קלאנפורט, אשר תרמו בסופו של דבר להעלאת הסוגיה אף בפני בית המשפט העליון, אשר קבע כי יש לברר את העניין באורח נפרד ולגופו; כל אלו הינם עניינים, אשר היו ידועים לחייבת זה מכבר. אלא, שהחייבת בחרה "לשמור קלפיה סמוך לבית החזה" ולהמתין לעת כושר, בעוד בקשה 110, שעניינה היחסים בינה לבין קלאנפורט, מוגשת וזוכה לתגובות ולתגובות שכנגד, כולל ובעיקר מצד החייבת עצמה.
די באמור לעיל בכדי להעלות יותר מחשש, כי החייבת,
ולא בפעם הראשונה
, מתעלמת מהדין, ונוהגת באורח שדבק בו יותר מאבק ריחו של שימוש טקטי ומגמתי בדיני פסלות שופט.
אלא, שבכדי לסבר את האוזן, ולמען לא יווצר חשש כי בחרתי "להסתתר" מאחורי עילת סף, בחרתי- למעלה מן הצורך - לדון בבקשה, על עילותיה השונות, לגופן ובמפורט.
2. נימוקיה ה"כלליים" של החייבת סובבים, רובם ככולם, סביב הנחתה כי ביני לבין הנאמן קיים קשר חריג והדוק, אשר אינו מאפשר לי לדון באורח אובייקטיבי בתיקים בהם מופיע עו"ד ארז. נימוקים אלו מבוססים על שלל כתבות עיתונאיות, כמו גם על קטע מהחלטת כב' הנציב לתלונות הציבור על השופטים,
אותו מצטט בא כוחה המלומד של החייבת באורח
ח ל ק י
.
עניין לנו בניסיון החייבת להיאחז במכתב תמיכה, אשר
עניינו מנותק לחלוטין מתיק פשיטת הרגל שלה, והלכה למעשה חתומים עליו עורכי דין,
לרבות אחד מבאי-כוחה
לשעבר
. זאת, כאשר עורכי הדין החתומים על המכתב ביקשו, לשיטתם, לא לקבוע מסמרות לעניין התלונה שנדונה כנגדי, אלא לצאת כנגד אווירה כללית של התלהמות וחריצת דין מראש. יוער, כי בסופו של יום הרי שאותה האשמה חמורה ב"זיוף פרוטוקול" אשר עמדה ב"ליבת" התלונה, בוודאי בדרך בה פורשה בידי גורמים בעלי עניין שונים, אכן נדחתה והתבררה כעורבא פרח; אין לה זכר בהחלטת הנציב עצמו, שעניינה תיקון החלטה שלא בהתאם לפרוצדורה; והיא נדחית בשתי ידיים בהחלטתו המפורטת של כב' הנשיא ד"ר אשר גרוניס.
3. זאת ועוד; אף אם נתעלם, לטובת החייבת ולצורך העניין, ממצוות סעיף 24(ב) בחוק נציב התלונות על השופטים, הקובעת כי
החלטת הנציב וקביעות שקבע בה אינם בגדר ראיה קבילה בהליך כלשהו (ואי לכך, שלל המחוקק במפורש גם את זכות הערעור על קביעות שכאלו), הרי שהחלטת הנציב, אף לגופה, אינה מסייעת לבקשה שבפני, אלא נהפוך הוא. אכן, הנציב מתח ביקורת קשה על מכתב התמיכה, אף כי הבהיר שלא מצא ראיה להאשמות כאלו ואחרות כאילו מותב זה הוא שיזם אותו.
בלא צורך להעמיק בעניין , הרי שהנציב עצמו קובע במפורש - בקטע אשר למרבה הצער, "נשמט" שוב ושוב מציטוטי בא-כוחה המלומד של החייבת, וזאת כהאי לישנא (סעיף 83 להחלטת כב' הנציב):
"אשר לישיבתה בדין בתיקים בהם מופיעים בפניה חותמי המכתב,
ציינה כב' השופטת במכתבה מיום 12.2.12 כי אין לדרוש את פסילתה
באורח קולקטיבי, ולא זו הדרך בה עותרים לפסילת שופט מלשבת