1. לפניי ערעור על החלטת הנאמן לפיה נדחתה תביעת החוב שהגיש המערער כנגד החייב במסגרת הליכי פשיטת הרגל.
2. ביום 21.1.13 דחה הנאמן את תביעת החוב לאחר שהמערער טען כי נתן לחייב הלוואה בסך של 65,900$.
3. לטענת המערער, תביעת החוב הוגשה במועד ועמדה על סך של 359,730 ש"ח, כאשר מתוכה אישר הנאמן סך של 52,144 ש"ח בלבד, ולפיכך עומד הערעור על יתרת תביעת החוב מסכום של 307,586 ש"ח.
4. המערער טוען, כי הוא והחייב קרובי משפחה. מדובר בהלוואה שניתנה לחייב, אולם הנאמן דחה את תביעת החוב משום שלטעמו מדובר בבני משפחה, ועל כן יש להניח כי מדובר בסכומים פיקטיביים שלא ניתנו מעולם על ידי המערער לחייב.
5. המערער מדגיש, כי לנאמן אינטרס לדחות תביעות חוב, שכן ההליך התחיל על פי בקשת נושה, אותו ייצג הנאמן, ועל כן מבקש הנאמן להגדיל עד כמה שאפשר את חלקו של מרשו מכלל הנשייה.
6. המערער טוען, כי אחד מנימוקי הנאמן היה שאין בידי המערער מסמכים המאמתים את מתן ההלוואה. תשובת המערער היא, כי לא יתכן שיהיו בידיו מסמכים שעה שמדובר במתן מזומנים. המערער הוסיף וטען כי לא האמין שיגיע למצב בו יצטרך להגיש תביעת חוב כנגד החייב, שהוא אחיינו, ועל כן בעת שמסר את הכספים לחייב לא ערך מסמך כשלהו.
7. המערער, שהוא עורך דין במקצועו, טוען כי ייצג את החייב בעניינים שונים ומעולם לא גבה ממנו שכר טרחה, למעט במקרה אחד בו הגיש בשמו ערעור לבית המשפט המחוזי.
8. באשר למתן הכספים טוען המערער, כי מדי פעם, טרם ניתן צו הכינוס, ביקש החייב מהמערער להלוות לו כספים והמערער עשה כן. לצרכי "זכרון" בלבד, כך לטענת המערער, נחתמו מדי פעם מסמכים בגין ההלוואות, ולאחר שהצטברו מספר מסמכים כאלה, כינס אותם המערער למסמך אחד לפיו מדובר בסכום של 50,000$. המערער מוסיף כי הסבר זה ניתן על ידו לנאמן. בהמשך מפרט המערער סכומים שונים שמסר לחייב, הכל בערכים דולריים. לטענת המערער, הוא סבר שיקבל חזרה סכומים אלה לאחר שהחייב ימכור דירה שהייתה לו ברחוב האר"י בירושלים או ממכירת דירתו הפרטית של החייב. המערער מסביר כי החייב היה זקוק לאותן הלוואות מאחר שהיה חייב כספים לבנק לאומי, ומטרת ההלוואות הייתה למנוע את פינוי החייב מהדירה.
9. המערער אינו חולק על כך, כי חלק מההלוואות ניתנו סמוך למתן צו הכינוס, וכי ידע שמצבו של החייב בכי רע, אולם הוא נענה לבקשות החייב לאחר שזה הבטיח כי יגייס משקיע שיחזיר את ההלוואות. לטענת המערער, דווקא הנאמן הכשיל מהלך זה.
10. המערער טוען, כי המסמך עליו חתום החייב, היינו בדבר החוב בסך של 50,000$, יש בו כדי לספק את הדרישה לקיום מסמך בכתב המעיד על מתן ההלוואה, ועל כן אין לקבל את הנמקת הנאמן כי קיים חוסר במסמכים התומכים במתן ההלוואה.
11. עוד מפנה המערער לכך שהנאמן קבע כי היו קשרים עסקיים בינו לבין החייב. המערער טוען, כי לא נחקר בעניין זה על ידי הנאמן, לא היו קשרים עסקיים כלשהם אלא שהקשרים התבטאו בכך שנתן הלוואות לחייב, וייצג אותו כעורך דין. המערער אינו מכחיש כי בין החייב לאחיו היו סכסוכים עסקיים שונים, והמערער ניסה לפשר ביניהם, אולם אין בכך לדעתו להעיד כי היו יחסים עסקיים בינו לבין החייב.
12. המערער גם תוקף את העובדה, שהחלטת הנאמן ניתנה בחלוף 7.5 שנים וטוען כי החלטה זו מונעת מטעמים שאינם קשורים לעניין, מתוך כך שהנאמן זוכר למערער שנקט בפעולות שונות, שמנעו מהנאמן להשתלט על בניין שלם בו מצויה דירת החייב.
13. המערער מצביע על כך, כי גם לאחר מתן צו הכינוס המשיך במספר מקרים לתת לחייב כספים, וגם שילם עבורו לבנק לאומי וכדומה. לדעת המערער הדבר מצביע על כך כי אכן העביר בזמנו כספים לחייב עקב מצוקתו הכספית ולא עקב יחסים עסקיים.
14. המערער מפנה לטענת הנאמן, לפיה ההלוואות אינן משתקפות בדוחות כספיים שהגיש המערער למס הכנסה. המערער מסביר זאת כי במשך כל השנים הללו לא הגיש הצהרות הון למס הכנסה, ועל כן אין ללמוד דבר מטענה זו של הנאמן.
15. המערער סבור כי הרים את הנטל המוטל עליו להוכיח כי העביר כספים לחייב כהלוואות.
16. הנאמן דחה את תביעת החוב מאחר שסבר כי אין בסיס לטענות המערער. בהכרעתו ציין הנאמן, כי חקר את החייב שטען כי אינו זוכר כלל שהוא חב סכום של 550,000 ש"ח למערער, ולגבי סכום נוסף של 15,000$, קיים בליבו ספק אם אכן קיבל הלוואה בסכום כזה. החייב טען כי שכר את שירותיו של המערער כעורך דין לצורך הגשת ערעור, ושכר הטרחה היה בשיעור השווה ל-12,000$ בצירוף מע"מ.
17. עוד מציין הנאמן, כי המערער הוא דודו של החייב. הנאמן סקר את המסמכים אותם צירוף המערער לתביעת החוב. מסמך אחד הוא מיום 6.8.03, בו אישר החייב כי קיבל הלוואה מהמערער בסכום של 50,000$ והוא מתחייב להחזיר סכום זה לא יאוחר מיום 31.1.04. מסמך נוסף הוא כתב אישור קבלת הלוואה מיום 31.10.03, בו אישר החייב כי קיבל מאת המערער סכום של 15,900$ והוא מתחייב להחזיר את הסכום עד לסוף השעה. כמו כן הוגש הסכם שכר טרחה מיום 10.8.04 בו התחייב החייב לשלם למערער שכר טרחה של 12,000$ בצירוף מע"מ עבור הגשת ערעור לבית המשפט המחוזי.
18. לדברי הנאמן הוא פנה ביום 4.9.12 למערער וביקש מסמכים נוספים המעידים על העברת הכספים, דוחות מס הכנסה או הצהרות הון בהם ציין המערער את מתן ההלוואות. דברים אלה לא נמסרו לו. המערער נחקר על ידי הנאמן ביום 24.10.12 ובחקירתו עלה כי היו יחסי אמון בינו לבין החייב, אולם לא היו ביניהם קשרים עסקיים, אלא קשרים משפחתיים בלבד. הנאמן מדגיש, כי המערער היה שותף עם החייב ואחיו, שאול אברהמי, בפרויקט לרכישת הנכס ברח' גדעון האוזנר 3 בירושלים והקמת שלוש דירות, האחת למערער, השנייה לאחיו של החייב, ואחת לחייב. בין שלושת הצדדים הנ"ל נחתם הסכם שיתוף לעניין זה, כאשר נקבע בו כי לכל אחד מהם שליש במקרקעין. לאחר שעובדות אלו הוצגו בפני המערער, טען כי למרות זאת לא היו קשרים עסקיים בינו לבין החייב. בחקירתו נשאל המערער באופן מפורש אם יש בידו מסמכים המעידים על העברת הכספים, אולם השיב כי בידו מסמכים מלבד פתק אחד שהחזיק בידו וסירב למסור אותו לנאמן. המערער בחר להקריא את תוכנו, ובו פורטו סכומים שונים בערכים דולריים.
19. הנאמן ציין כי במסגרת טיפול בסכסוך שבין החייב לאחיו, ידע כי המערער היה מופקד על ביצוע הסדרים שונים ומורכבים הנוגעים להתחשבנות שבין האחים, בכלל זה נחתם אותו הסכם שיתוף שהוזכר. המערער ניסח הסדרי פשרה שונים בין החייב לבין אחיו ובהם היה לו תפקיד משמעותי, לרבות ביצוע הסדרים כספיים שונים. הוא גם חתם כעד להתחייבויות החייב כלפי אחיו ובמסגרת זו ניתן למערער ייפוי כוח למכירת הדירה שנרשמה על שם החייב באותו מגרש המדובר, זאת אם החייב לא ישתף פעולה במכירת הדירה. כך גם הומצא כתב אישור בו התחייב החייב לשתף פעולה במסגרת מכירת דירה ברח' האר"י בירושלים, שהייתה בבעלות משותפת של החייב ואחיו. גם בעניין זה נמסר ייפוי כוח למערער לצורך מחיקת הערת אזהרה שהייתה רשומה על הדירה לטובת החייב. הנאמן סבור, כי מסמכים אלה מלמדים על כך שהמערער היה מודע לכך שהחייב הוא אדם העלול להתכחש להתחייבויותיו, גם כאשר מדובר באחיו.