1. בקשה למתן הוראות, של המנהל המיוחד של חברת לידן קמעונאות לישראל בע''מ (בפירוק) (להלן- "
לידן") לחייב את נייקי ישראל בע''מ (להלן- "
נייקי") להשיב לקופת הפירוק את הסך של 5,253,813 ש"ח (כולל מע''מ), בתוספת הפרשי הצמדה וריבית.
רקע
2. הבקשה בפני עוסקת במספר חברות הקשורות זו בזו. מר מאיר לוי ומר איתן ליליאן (להלן- "
לוי וליליאן") הם בעליה של חברת סקטור ספורט סוכנויות בע''מ (להלן- "
סקטור"). סקטור אוחזת בבעלות המלאה של חברת קריזמה איתן את מאיר יבוא ושיווק בע''מ (להלן- "
קריזמה"), אשר הוקמה בשנת 1998. ב- 22.1.07 הקימה סקטור את לידן, במטרה להקים 'חנויות מותג' של המותג "נייקי" בישראל - דהיינו, חנויות אשר מוכרות סחורה של נייקי בלבד. ביום 12.6.08 חתמה סקטור על חוזה עם חברת מקס.א החזקות בע''מ (להלן- "
מקס"), אשר בבעלותו המלאה של מר מאיר אברג'יל (להלן- "
אברג'יל"), לפיה מקס תעמיד הלוואה בסך 750,000$ ללידן, ותקבל כ-50% מסך המניות של החברה.
3. במהלך שנת 2008 התקשרה לידן עם נייקי בהסכמי זכיינות להקמת שלוש חנויות מותג של נייקי. בהסכמי הזכיינות נקבע, בין היתר, כי לידן תדרש להסכמתה של נייקי במידה ותרצה למכור את הזכיון לצד שלישי. לקראת תום 2008 החלו שלושת החנויות לפעול, ולידן עסקה בהכנות להפעלת חנות נוספת, באותה מתכונת.
מעט לאחר מכן בקשה לידן למכור את נכסיה לצד שלישי. למטרה זו הפנתה נייקי את לידן אל מר רוני ורטהיימר ומר דובי שניידמן, כרוכשים פוטנציאליים שלאחר מכן הקימו יחד את ריטיילורס בע''מ (להלן- "
ריטיילורס"), שרכשה את פעילותה של לידן.
ביום 4.1.09 נחתם הסכם בין לידן לריטיילורס (להלן- "
עסקת לידן- ריטיילורס"), בו סוכם כי ריטיילורס תשלם סך של 3,000,000 ש''ח בצירוף מע''מ, בתמורה לפעילות לידן, וסך של 1,500,000 ש''ח בצירוף מע''מ, בתמורה למלאי המצוי בידי לידן. בהסכם נקבע כי כספי התמורה יועברו ישירות לידי נייקי. במסמך נלווה הודיעה נייקי כי היא מסכימה להעברת הזיכיון, וזאת בכפוף להעברת כספי התמורה לידיה. כמו כן, הודיעה נייקי לקריזמה כי היא מעניקה לה הטבות שונות בכפוף לעסקה הנ''ל.
בסיכומו של דבר, קבלה נייקי מידיה של ריטיילורס סכום של 5,238,813 ש''ח בתמורה לעסקה (כולל מע''מ), וכנגד כספים אלה ספקה נייקי ללידן, בינואר 2009, סחורה בשווי של 1,269,584 ולקריזמה סופקה סחורה בשווי 3,984,229.
4. ביום 23.8.09 הוגשה בקשת פירוק כנגד קריזמה, וביום 27.12.09 ניתן כנגדה צו פירוק.
ביום 25.2.10 הוגשה בקשת הפירוק כנגד לידן, יחד עם בקשה למינוי מפרק זמני במעמד צד אחד, לה נעתרתי ביום 28.2.10. ביום 7.7.10 ניתן כנגד החברה צו פירוק קבוע.
טענות הצדדים
5. המנהל המיוחד של לידן סבור כי יש להורות על החזרת הכספים שהועברו לידי נייקי לקופת הפירוק של לידן, מכיוון שנייקי קבלה את כספי התמורה של עסקת לידן - ריטיילורס, באין חוב של לידן כלפיה, ומבלי שלידן קבלה תמורה כלשהי בגין כספים אלה - שכן בכספי העסקה נרכשו סחורות שהועברו כולן לחברת קריזמה. בנסיבות אלה, מדובר בעסקה ללא הגיון מסחרי ועסקי כלשהו, אשר נוגדת את טובת לידן ואף הביאה אותה בפועל למצב של חדלות פרעון.
לשיטתו של המנהל המיוחד, חובתה של נייקי להשיב את הכספים מתבססת על מספר אדנים.
ראשית, מכוח תקנה 36 לתקנות החברות (פירוק) התשמ''ז - 1987 (להלן - "
תקנות החברות"), וכן מכוח סעיף 305 לפקודת החברות [נוסח חדש], התשמ''ג - 1983 (להלן- "
פקודת החברות"). סעיפים אלה מסמיכים את המפרק להחזיר לפיקוחו נכסים השייכים לחברה, ומאחר וכספי התמורה בעסקת לידן - ריטיילורס הם כספים אשר שייכים ללידן, יש להשיבם לקופת הפירוק.
שנית, מפאת היותה נושה פיקטיבי של החברה. בעת כריתת עסקת לידן - ריטיילורס, נייקי לא היתה זכאית לקבלת כספים כלשהם מלידן, אך היא נצלה את מעמדה על מנת לכפות על הצדדים את העברת התמורה אליה, וזאת על אף ההסכמה בין הצדדים - בעת הקמת לידן - לפיה תהיה הפרדה עסקית בין לידן לקריזמה.
ושלישית, מתוקף הוראות סעיף 256(ג) ו256(ד) לחוק החברות תשנ''ט- 1999 (להלן- "
חוק החברות"), הקובעות כי חברה רשאית לבטל פעולה שעשה נושא משרה בשם החברה כלפי אדם אחר, אם אותו אדם ידע על הפרת חובת האמונים של נושא המשרה וידע, או היה עליו לדעת, על העדר אישור לפעולה. עקרון דומה קבוע בסעיף 281 בחוק החברות בעסקה עם בעלי עניין. במקרה זה, נייקי היתה מודעת לכך שליליאן ולוי חתמו על העסקה תוך ניגוד עניינים ברור, וללא שהעסקה אושרה על פי הוראות חוק החברות.
המנהל המיוחד סבור כי לא ניתן היה לאשר עסקה זו, מכיוון שהיא אינה לטובת החברה. העברת הכספים לנייקי נעשתה לדרישתה של נייקי, אשר לליליאן ולוי לא היתה כל יכולת מעשית להתנגד לה בשל מצבם הכלכלי הקשה, ותוך רצונם להציל לפחות את קריזמה; ומבלי להביא בחשבון את מצבה של לידן. אולם אף אם ניתן היה לאשר את העסקה, הרי שהיא לא אושרה כדין בהיותה עסקה חריגה, הדורשת אישור בדירקטוריון והאסיפה הכללית על ידי אלה שאין להם עניין אישי בעסקה, והדבר לא נעשה.
לטענת המנהל המיוחד, נייקי היתה מודעת לכך שמדובר בעסקת בעלי עניין שלא אושרה כראוי. היא ידעה כי ליליאן ולוי הינם בעלי עניין בעסקה בשל היותם הבעלים של קריזמה; היא אף ידעה כי מקס הינה בעלת מניות נוספת בלידן. נייקי היתה מיוצגת במהלך העסקה וידעה מהם האישורים הנדרשים לעסקה מעין זאת, אך לא דאגה כי הם יוצגו בפניה.
יש להעיר כי במקור בקש המנהל המיוחד להחיל את דיני העדפת מרמה בענייננו, אולם זנח טענה זו.
6. נייקי סבורה כי בקשתו של המנהל המיוחד נעדרת עילה. לשיטתה, הכתובת לטענותיו של המנהל המיוחד הם בעלי המניות ומנהלי לידן וקריזמה, נושאי המשרה, אשר בחרו להשתמש בחלק ניכר מכספי התמורה של עסקת לידן - ריטיילורס לרכישת סחורה לקריזמה. הנסיון להטיל את האחריות על נייקי, אשר הינה צד תם לב בעסקה, נעשה רק בשל היותה 'כיס עמוק'.