מונחת בפני בקשתו של כונס הנכסים הרשמי, לחייב הן את חברת דלק נדל"ן והן את נציגויות מחזיקי אגרות החוב בפרסום מקיף, מבוסס ומנומק של תרחישי ההערכה שבנה כל אחד מהצדדים ביחס להסדר החוב המוצע של דלק נדל"ן. זאת, בהתאם לנוסחה פשוטה יותר ואחידה שמציע כונס הנכסים הרשמי, ומטרתו לאפשר לכל הנושים, לרבות הנושים הקטנים יותר, הצבעה מושכלת באספות הנושים ההולכות וקרבות.
הנציגויות, בתגובות שהגישו לבקשה, מסכימות באורח מסויג לחלקים מן הבקשה, בעיקר אותם חלקים המופנים כלפי הצד שכנגד. החברה ומר תשובה, לעומת זאת, מתנגדים להרחבת חובת הגילוי החלה עליהם, וטוענים כי כבר ביצעו גילוי נרחב וכן במסגרת ההצעה, בהתאם לדין; לראיה - חוות דעתו של מומחה מהשורה הראשונה המגבה את ההצעה ומסבירה את תרחישיה וסיכוניה.
1. עניין לנו בהצעת הסדר נושים אשר אין חולק כי היא לא רק מן הגדולות (היקף חובות של כ-2.1 מיליארד ש"ח לטובת מחזיקי אגרות החוב), אלא מן המורכבות והבעייתיות ביותר שנידונו בישראל.
לא זו בלבד, שבניגוד להסדר נושים "קלאסי", בו נפדים החובות בעבור סך מסוים המשולם על-אתר או במספר תשלומים קבועים, ההסדר מתבסס על מגוון שלם של אמצעי תשלום, מהם מורכבים וכוללים רכיב משמעותי של סיכון וקשר מאולץ עם החברה לעוד שנים רבות; אלא שאף חלקים רבים מההסדר מסויגים בסייגים שונים, תלויים בקיום תרחישים בלתי-וודאיים כאלו ואחרים. כל זאת עד כדי כך שנראה כי חלק מהנושים תוהים, האם ההסדר המוצע משול למטוס שיש בו "כסא מפלט" עבור בעליו, היה ויתגשם תרחיש קיצוני, או שמא דווקא לכסא מפלט או מצנח שהודבקו מצדדיו כנפיים, בכדי שניתן יהיה לטעון כי "זהו מטוס".
2. בלא צורך להאריך דברים על הצעת ההסדר, המכילה עשרות עמודים ומאות עמודי נספחים (לא כולל תיקונים מאוחרים יותר), הרי שמעבר לפרטיה של אותה תסבוכת, עומדת דילמה מרכזית אחת, פשוטה למדי להבנה, אולם קשה בהרבה לפענוח או יותר נכון לצפייה מראש:
איזו חלופה, משתי אלו, תטיב או יותר (או למצער, כרוכה בסיכוי רב יותר וסיכון נמוך יותר) עבור הנושה הסביר:
א. האם הסכמה להסדר נושים בעייתי ומורכב, שאין ספק כי הוא רחוק מלהיות מיטבי;
ב. שמא, סירוב לו והליכה לפירוק.
ספק אם עומדת וקיימת מחלוקת כי אופציית הפירוק, לכשעצמה, תניב לנושים תמורה זעומה בהרבה מן ההסדר, בעייתי ככל שיהא, וספק גדול אף יותר אם מי מהמצדדים בפירוק סבור כי ניתן יהיה לנהל את החברה לכשעצמה באורח ריווחי יותר באמצעות מפרקים.
אלא, שאלה המצדדים בפירוק סבורים, בפשטות, כי קיימת אופציה טובה, באמצעות חקירות ותביעות אישיות כנגד מר תשובה ואולי אף גורמים אחרים. אשר, לדעת אותם מצדדים, יתכן והנזכרים לעיל, אחראים לכאורה לקריסת החברה או קמה נגדם עילה אחרת להשתת אחריות אישית, בהתאם לסעיפים 373 ו-374 לפקודת החברות.
אי לכך, הרי שלפי גישה זו, הסיכוי להביא - אף אם בעוד שנים, לאחר הליכים לא פשוטים של חקירה ותביעה - לחיוב של בעל השליטה והחברות הריווחיות בבעלותו במלוא או בחלק ניכר מחובות החברה, הינו בעל תוחלת רווח וסיכוי גדול יותר מאשר הסתמכות על ההסדר, כפי שהוא מוצע בידי בעלי השליטה כיום. זאת, בעיקר נוכח חלק מן הניתוחים הכלכליים, המעלים חשש משמעותי לאחוזי פירעון נמוכים מאד, כאשר מנגד יחסום ההסדר אף במקרה כזה את האפשרות לתבוע את בעל השליטה.
3. דילמה זו העומדת בפני הנושים, אינה פשוטה כלל ועיקר, והיא כל-כולה
שאלה כלכלית
של ניתוח סיכויים וסיכונים
, המושפעת מגורמים רבים ושונים, העשויים להשתנות מזמן לזמן ובעיקר מנושה לנושה. כך, כאשר כל הנושים מודעים, או למצער חייבים להיות מודעים, לכך כי מדובר - למרבה הצער - בהחלטה שאין ממנה חזרה.
יבחרו בהסדר וימצא כי שגו
- עלולים הם למצוא את עצמם בדיעבד מול אחוז דיבידנד זעום, כאשר בעל השליטה משתמש ב"כסא המפלט" שנקבע בהצעה מבעוד מועד, ואף יהא חסין מתביעות אישיות;
יבחרו בפירוק וימצא כי שגו
- עלולים הם למצוא עצמם מול חברה מתפוררת, שספק אם יהיה ביתרת נכסיה כדי לממן דיבידנד משמעותי כלשהו לנושים הרגילים, בעוד התביעה האישית מתגלה כמורכבת וארוכה יותר משסברו, כאשר בעל השליטה מעמיד מולם "סוללת פרקליטים" וההליכים נמשכים ומתפרשים על פני שנים ארוכות;
כל זאת בלא כל בטחון כי בסופו של יום תמצא עילה לחייבו, באורח אישי, בחובות החברה; אף כאן, הרי היכולת להחזיר את הגלגל לאחור, היה ותתברר הבחירה דנן כשגויה, קלושה מאד שלא לומר אפסית.
4. דברים אלו אינם מכוונים, מטיבם של דברים, בכדי "לרמוז" לנושים האם עליהם להעדיף הסדר בעייתי, על פני פירוק שתוצאתו אינה מובטחת, או שמא היפוכו של דבר.