1. ביום 9.11.2010, ניתן על ידי פסק הדין בעתירה שהגישו בני הזוג זכרצ'וק, שעיקרה נסב סביב סירובו של המשיב לאפשר לעותרת 2, נטליה זכרצ'וק, להיכנס לתחומי מדינת ישראל על מנת לפתוח בהליך המדורג, שבסיומו תוענק לה אזרחות ישראלית.
בפסק הדין קבעתי כי יש לאפשר לעותרת להיכנס לתחומי מדינת ישראל תוך 30 יום ממועד מתן פסק הדין, לצורך ביצוע שימוע לבני הזוג "
לאחר הפקדת ערובה מתאימה".
עוד קבעתי, כי המשיב יישא בהוצאות העותרים בסכום כולל של 20,000 ש"ח, סכום שישולם תוך 30 יום ממועד מתן פסק הדין, שאם לא כן, יישא הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום הפסק ועד לתשלום בפועל.
ביום 8.12.2010, הוגשה בקשה על ידי עו"ד צבי ריש, ב"כ העותרים, כי בית המשפט יפעיל את סמכותו לפי סעיף 6 לפקודת ביזיון בית המשפט, וישית על המשיב קנס בגין אי ביצוע הוראות פסק הדין, שניתן ביום 9.11.2010.
בבקשה נטען כי פסק הדין הומצא לצדדים ביום הינתנו, וכי על פי הנחיות היועץ המשפטי לממשלה, על המדינה לפעול למימוש פסקי הדין שניתנו כנגדה באורח מיידי.
לפיכך, ועוד טרם נכנסה שביתת הפרקליטים לתוקפה, היה על המדינה לפעול מיידית וללא דיחוי לשם יישום הוראות פסק הדין.
עוד נטען, כי ביום 18.11.2010, שלחו העותרים מכתב לב"כ המשיב, בו התבקשה להודיעם בדבר ההליכים הנדרשים מהם לשם יישום פסק הדין. על פנייתם זו של העותרים לא התקבל מענה.
משנקפו הימים, והעותרים לא קיבלו כל הודעה ממשרד הפנים, פנה העותר ביום 5.12.2010 ללשכת משרד הפנים בת"א, ולאחר תלאות מרובות נאותה מנהלת מחלקת האשרות לשוחח עימו. היא ערכה בירור ולאחריו טענה כי אין כל אזכור במחשב לגבי פעולות שיש לעשות לגבי העותרים, ועל כן, הודיעה כי תעביר העניין לטיפול המטה בירושלים.
ביום 8.12.2010, משנוכח העותר כי לא קיבל כל הודעה, הגם שהגיע היום האחרון למועד בו קצב בית המשפט למשיב להשלים את הליכי כניסתה של העותרת לישראל, הוא הגיע פעם נוספת ללשכת משרד הפנים בת"א, ושם נאמר לו כי אין כל חדש בעניינו. משהתעקש העותר שלא לסור מהמקום עד אשר יקבל מענה ענייני לפנייתו, הופנה העותר פעם נוספת אל מנהלת מחלקת האשרות, וכעבור מספר שעות הוא נדרש להפקיד ערבות בסך 100,000 ש"ח כתנאי להתרת כניסת אשתו לישראל.
עו"ד ריש טוען כי לא הייתה כוונה מלכתחילה לבצע את פסק הדין, ורק בעקבות פניותיו של העותר "ואיומו" כי יפנה לבית המשפט במידה שעניינו לא יוסדר לאלתר, רק אז נמסר לו מכתב שבו הוא נדרש להפקיד עירבון בסכום גבוה ביותר.
עו"ד ריש מוסיף וטוען כי השתת עירבון בסכום כזה נועדה לסכל את כניסתה של העותרת לישראל, מאחר שפסק הדין לא נשא חן בעיני המשיב.
עו"ד ריש טען עוד כי על פי נוהלי המשיב, השתת ערבות החורגת מ-15,000 ש"ח חייבת להתקבל על פי המלצת מנהל הלשכה ובאישור מטה רשות האוכלוסין וההגירה, וכזאת לא נעשה.
לדעתו של עו"ד ריש, מדובר בקביעה שרירותית הנובעת ממניעים נקמניים, אשר "
כל כולה ביטוי לשרירות לב והפגנת שררה שלטונית לשמה".
לגישתו של עו"ד ריש, לא נעשה כל דיון ממשי בסוגיית הערבות, ולפיכך, מדובר בהחלטה "
חריגה, בלתי סבירה ובלתי מוצדקת, אשר אף היא מעידה בעליל על התנהגותו הנפסדת של המשיב".
עו"ד ריש אף התייחס לשאלת ההוצאות שנפסקו לטובת העותרים, וטען כי סכום ההוצאות בסך 20,000 ש"ח לא שולם, וגם בכך יש להוות משום ביזיון בית המשפט.
לאור האמור, התבקשתי לחייב את המשיב בקנס בגין ביזיון בית המשפט, בצד חיובו בהוצאות הליך זה.
מאחר שהבקשה התקבלה בתקופה שבה התנהלה שביתת הפרקליטים, פניתי אל היועץ המשפטי של המשיב, על מנת שזה יגיב לבקשה, לרבות בשאלת סכום הערבות שהושת על העותרים.
ביום 27.12.2010, התקבלה תגובתה של היועצת המשפטית של המשיב, עו"ד קרן גלבוע, שבה נאמר כי פסק הדין לא התקבל אצל המשיב בשל שביתת הפרקליטים, אך מרגע היוודע פסק הדין ללשכת המשיב הוא פעל לביצועו. הפסק הועבר למטה הרשות לצורך קביעת סכום הערבות הדרושה לשם אישור כניסתה של העותרת לארץ, והחלטת המשיב נמסרה לעותר ביום 8.12.2010, מועד שהינו בטווח הזמן שניתן למשיב לצורך קיום פסק הדין, ואין בכך משום ביזוי החלטת בית המשפט.
אשר לסכום הערבות, נאמר בתגובה כי מדובר בסכום שהינו סביר וראוי, בהתחשב בנסיבותיו המיוחדות של המקרה, ובשים לב לעובדה כי מדובר בעותרת שנכנסה בעבר לישראל במרמה, מעמדה בוטל והיא הורחקה מהארץ, ובזמן שהותה עסקה בזנות.