עת"מ
בית המשפט המחוזי תל אביב - יפו
|
40886-07-11
27/10/2011
|
בפני השופט:
ד"ר קובי ורדי
|
- נגד - |
התובע:
1. צארלס אמנפו 2. תרזה קנאצי נאוונה 3. אסתר ציזטאראמו אמנפו
עו"ד תומר ורשה
|
הנתבע:
משרד הפנים עו"ד שרה בלו
|
החלטה |
1. בפני בקשה למתן צו ביניים למניעת הרחקת העותר 1 (להלן:
"העותר") מן הארץ עד להכרעה בעתירה.
זאת, במסגרת עתירה בה מבוקש לבטל את החלטת המשיבה שלא להכיר בעותר כפליט ולהעניק לו מעמד של פליט המבקש מקלט בישראל, ושהמשיבה תבחן את החלטתה מחדש. כן מבוקש במסגרת העתירה להחיל את ההגנה שתחול על העותר (במידה ותחול) גם על אשתו של העותר- העותרת 2 (להלן:
"העותרת") וביתם המשותפת - העותרת 3.
עוד טוען העותר בעתירתו כי לא היה מקום להחיל בנסיבות העניין את הנוהל החדש על עניינו באופן רטרואקטיבי.
לטענת העותר נשקפת לו סכנת חיים במולדתו לאחר שהחל לקבל איומים על חייו בשל סירובו להיענות לבקשות של פוליטיקאים במדינתו שביקשו ממנו לרצוח מתחרים פוליטיים אחרים, וזאת במסגרת חברותו בארגון בשם Bakassi.
2. כפי שפירטתי בהחלטותי שניתנו לעניין זה שעסקו בעתירות כנגד החלטת המשיבה לדחות בקשה לקבלת מעמד פליט בישראל (ראו לדוגמא: עתמ (ת"א) 33921-08-11
טרזה גראף
נ' מדינת ישראל-משרד הפנים (לא פורסם, 25.9.11), בבואי לבחון האם יש מקום ליתן צו ביניים אם לאו, והאם יש הצדקה בנסיבות העניין אף לדחות את העתירה על הסף, במסגרת סמכותי לפי סעיף 7(2) לתקנות בתי משפט לעניינים מינהליים (סדרי דין) התשס"א-2000, הרי שאפעל על-פי השיקולים הבאים:
(א) במקרים של עתירות שהינן על פני הדברים עתירות סרק, שברי כי יש לדחותן הן לפי הנוהל הישן והן לפי הנוהל החדש, עתירות שכל מטרתן להרוויח זמן, כמו במקרים שהינם לאחר מיצוי השהייה המקסימלית בארץ או להמשכת השהייה הבלתי חוקית של מסתננים ו/או מתיישבים, בלא כל ראיות לכך שמדובר בפליט ו/או לסכנת חיים אם יגורשו לארץ ממנה באו, ניתן לדחות את העתירה על הסף בהיעדר עילה להתערבות בית המשפט בהחלטה או לא ליתן צו ביניים (כאשר גם משמעות אי מתן צו ביניים היא למעשה זהה שניתן לגרש את העותר מן הארץ טרם הדיון בעתירה).
(ב) במקרים של בקשות שיש בהן לכאורה ממש ועולה מהן כי לכאורה מדובר בפליט ו/או כי נשקפת סכנת חיים לעותר במידה ומבקש המקלט יגורש לארץ ממנה בא, יש מקום למתן צו ביניים ולקביעת הדיון בעתירה עצמה, שם יתבררו הטענות לגופן ובמסגרת זו תיבחנה גם הטענות המשפטיות השונות.
(ג) במקרים אחרים הנעים ב"קשת הטווחים" בין המקרים הנ"ל, בית המשפט ישקול האם ליתן צו ביניים אם לאו, כאשר הנטיה תהיה ליתן במקרים אלו צו ביניים, וזאת עקב מאזן הנוחות המטה את הכף לכך שגם במקרים של ספק האם מדובר בפליט ו/או האם יש סכנת חיים למבקש המקלט אם יורחק חזרה לארצו, מן הראוי שהוא לא יגורש מן הארץ עד להכרעה בעתירה.
יחד עם זאת, כאמור, אין להסתפק באמירות כלליות וסתמיות לגבי היותו של אדם פליט ו/או לגבי סכנת החיים הנטענת אלא יש לבחון את המקרים הספציפיים לאור הראיות המנהליות הקיימות, תוך התחשבות, בין היתר, במועד העלאת הטענה לראשונה, בדברים שנאמרו בראיון, בהתנהגות העותר במהלך התקופה מעת הגעתו ארצה, בשלב בו מוגשת הבקשה למקלט מדיני, בראיות החיצוניות הקיימות, בסבירות הנטען, בכמות הבקשות הזהות המוגשות וכיו"ב שיקולים, תוך שקלול כל האמור לצורך קבלת החלטה.
(ד) כן תינתנה החלטות ספציפיות לגבי בקשה ספציפית זו או אחרת או בקשות חלופיות כאלו או אחרות כמו בבקשה לשהייה של פרק זמן ספציפי לצורך התארגנות ליציאה, חיפוש מדינת מקלט אחרת וכו'...
בחינה פרטנית - יישום לנסיבות המקרה
3. כעת אעבור לבחינה פרטנית של המקרה הספציפי ואחליט לאיזו קטגוריה מהנ"ל הוא נכנס ומה המשמעות האופרטיבית של קביעה זו.
4. בענייננו, העותר נכנס לישראל ביום 28.3.07 באשרת תייר מסוג ב/2 התקפה למשך 3 חודשים.
לאחר כניסתו של העותר לישראל, הגיש העותר בקשה למקלט מדיני בישראל בנציבות האו"ם לפליטים.
ביום 11.6.07 נערך לעותר ראיון RSD בנציבות האו"ם לפליטים, וביום 30.1.08 לאחר בחינת בקשתו של העותר נדחתה בקשתו של העותר למקלט מדיני בישראל.
ביום 12.3.08 הגיש העותר בקשה לעיון מחדש אך נדחתה מהטעם שלא הוצג כל מידע חדש ורלוונטי אשר יכול לשנות מהחלטת הסירוב הראשונה.
5.
בנסיבות העניין, ולאחר שעיינתי בבקשתו של העותר, בתגובה של המדינה לבקשה זו, ובתגובת העותר לתגובת המדינה, אני סבור כי בנסיבות העניין יש מקום ליתן צו ביניים עד לבירור טענותיו של העותר במסגרת העתירה, וזאת מהטעמים הבאים:
תחילה, אציין כי מעיון בעתירה, בבקשה של העותר למתן צו ביניים ובראיון שנערך לעותר, ספק אם ניתן לראות בעותר כ"פליט" על-פי האמנה, שכן על-פי טענותיו הוא אויים על-ידי חברי הארגון בה היה חבר, כאשר נראה על-פי האמור בעתירה ובתגובת המדינה כי פעילותו של הארגון הייתה בלתי חוקית שכן על-פי האמור בעתירה הארגון:
"הפך ממשמר אזרחי לצבא חרב בשירות הפוליטיקאים במדינה וכן לארגון מאיים שללא אכיפה ושליטה ביצע באין מפריע עשרות מעשי רצח וזוועה, חלקם על רקע פוליטי".
משכך, אני סבור כי יש לבחון בנסיבות המקרה האם נשקפת לעותר סכנת חיים במולדתו.