העתירה
1. העתירה מכוונת נגד החלטת ועדת הערר לתכנון ולבנייה במחוז תל-אביב (להלן:
"המשיבה 1"), במסגרתה אושרה החלטת הועדה המקומית לתכנון ובנייה בתל-אביב (להלן:
"המשיבה 2"), שלא לאשר את בקשת העותרת להפעלת עסק המצוי ברח' בוגרשוב 70 בתל-אביב (גוש 6911 חלקה 21). המדובר בחנות למכירות משקאות במפלס הרחוב, ופאב במרתף החנות.
ביום 11/8/2010 החליטה המשיבה 2 שלא לאשר את הבקשה לשימוש חורג במרתף הבניין (להבדיל מהחנות הנמצאת בקומת הקרקע), לאור המפגעים והמטרדים הנגרמים לדיירי הבניין והבניינים הסמוכים, כתוצאה מהשימוש במקום.
על החלטה זו הוגש ערר למשיבה 1, ולאחר דיון שהתקיים ביום 22/11/2010 ניתנה החלטת ועדת הערר המחוזית לתכנון ובנייה במחוז תל-אביב, ביום 7/2/2011.
ועדת הערר ציינה כי מדובר בבקשה להיתר לשימוש חורג בפאב המצוי במרתף בניין, בן 4 קומות, ברח' בוגרשוב 70 בתל-אביב. הגישה לפאב הינה דרך חנות המופעלת על-ידי העותרת, ומשמשת כבית עסק למכירת יינות ואלכוהול.
בהחלטת ועדת הערר צוין כי חברי הועדה ביקרו במקום, ומצאו כי ההבחנה בין חנות היינות לבין המרתף הינה מלאכותית, שכן בשעה שהפאב פועל החנות משמשת כמבואה פעילה אל הפאב, וכשטח התגודדות לבאים למקום.
הועדה ציינה כי על המקרקעין באזור חלה תכנית 2363 משנת 1994, אשר שמה לה למטרה לעודד תוספת שטחי מגורים לאוכלוסייה מגוונת, שיפור איכות המגורים, וזאת בין היתר, על-ידי שינוי יעוד מאזורי מגורים ומסחר לאזור מגורים מיוחד. בהתאם לכך, סברה ועדת הערר כי השימוש המסחרי בבניינים הקיימים יהיה מותר, ובלבד ששימוש זה לא יהווה מטרד לדיירים. בכל מקום שבו המגורים וחיי המסחר אינם יכולים לדור יחדיו, מן הדין כי השימוש המסחרי ייסוג מפני השימוש למגורים.
לאחר בחינת טענות הדיירים בנוגע לפאב, הגיעה ועדת הערר למסקנה כי נגרמים להם מטרדים לא מעטים, הבאים לידי ביטוי ברעשים הנגרמים על-ידי לקוחות הפאב, התגודדויות של אנשים בחוץ, רעשי הנעת אופנועים בשעות לילה מאוחרות ומטרדים סביבתיים נוספים.
בנסיבות אלה, סברה ועדת הערר כי אין מקום לאשר את השימוש החורג המבוקש במרתף (ובחנות), שכן אין כל חשיבות בקיומו של הפאב במקום המבוקש, מבחינת האינטרס הציבורי, ועל כן הערר נדחה, פה אחד.
בעתירה נטען כי אין בטענות בדבר קיומם של מטרדים, דבר וחצי דבר, שכן הנושא נבדק על-ידי הרשות לאיכות הסביבה, ונמצא כי אין קיימים מטרדים במקום. כל המחלקות והגופים הרלוונטיים בעיריית תל-אביב אישרו את השימוש במקום לצורך קבלת רישיון עסק, כאשר העותרת פעלה בשקיפות מלאה, ותוך שיתוף פעולה מלא עם הגורמים הנוגעים בדבר, על מנת לקיים את דרישות החוק.
העותרת פנתה אל דיירי הבניין ואל דיירי הבניינים הסמוכים על מנת ליצור ערוץ תקשורת פתוח ומענה לבעיות, ככל שאלה יתגלו.
העותרת מציינת כי מרבית הדיירים בסביבה הינם שוכרי דירות, ומבחינתם הפעלת העסק אינה מהווה מטרד לחייהם. עיקר ההתנגדויות מגיעות מבעלי הדירות, שברובם הגדול אינם מתגוררים בסביבה.
לגישת העותרת, טעתה ועדת הערר בכך שבחרה לבקר במקום בשעות הבוקר, כאשר הפאב עדיין סגור, ולפיכך לא ניתן להתרשם מהמצב העובדתי הקיים בשעות הערב והלילה.
הדיון בועדת הערר לא נסב כלל על שאלת המטרדים, אלא נגע בעיקרו בשאלת השימוש החורג, היינו בשאלה אם יש צורך בהיתר לשימוש חורג מבחינה תכנונית. במהלך הדיון לא ניתן כל משקל לשאלת המטרדים, ולא ניתנה כל אפשרות לעותרת ולנציגיה להגיב לטענות בעניין קיומם של מטרדים.
לגבי השאלה אם מדובר בשימוש חורג, נטען על-ידי העותרת כי המרתף בו מנוהל הפאב אינו מוגדר כלל כ"מחסן", ומאחר שקיים חיבור, באמצעות גרם מדרגות מהחנות לקומת המרתף, הרי שיש לראות את הפעילות במקום כחלק בלתי נפרד מהיעוד המסחרי, ולא כמחסן המצוי במרתף. מאחר שכך, אין כל צורך בהיתר לשימוש חורג, ככל שהדבר נוגע לתכנית 2363 שהתקבלה בשנת 1994. מאחר שהעסק אינו יוצר מטרדים, דבר אשר לא נבדק על-ידי ועדת הערר, הרי שיש לבטל את החלטתה ולאשר מתן רישיון עסק לעותרת.
הבקשה למתן צו ביניים לעיכוב ביצועו של צו הסגירה
2. בבקשה צוין כי נגד עסקה של העותרת הוצא צו סגירה שנכנס לתוקף ביום 1/5/2011. יצוין כי ניתן בהמשך, צו זמני לעיכוב ביצוע צו הסגירה, עד לדיון בבקשה והכרעה בה.
בבקשה חוזרים ב"כ העותרת, עוה"ד זאב גיא ועידן גיא, על עיקרי הטענות המופיעות בעתירה. באשר לבקשה למתן צו ביניים, טענו ב"כ העותרת כי
"כניסתו לתוקף של צו הסגירה כל עוד המבקשת לא סיימה את כל ההליכים העומדים לרשותה על פי חוק, לרבות עתירה זו, יהווה פגיעה קשה ולא מידתית באיזון שבין האינטרסים המנוגדים, שכן לא תיגרם פגיעה באינטרס הציבורי, לו עסקה של המבקשת ימשיך לפעול עד תום ההליכים בעתירה זו, ומנגד דחייה של בקשה זו תהווה גזר דין מוות לעסק, אשר נמצא בהליכי רישוי על פי חוק, שכן מדובר בעסק בתחום חיי הלילה, תחום דינמי שאינו יכול להתמודד עם סגירה, ולו לזמן קצר, לא כל שכן יהפוך את הדיון בעתירה לאקדמי בלבד".
במהלך הדיון בפניי, חודדה טענת העותרת, לפיה שגתה ועדת הערר בכך שלא דנה בשאלה אם קיימים במקום מטרדים, אשר צריכים להביא לסגירתו של הפאב, ולדחיית הבקשה לשימוש חורג במקרקעין.