1. בפני מונחות ארבע בקשות שונות מטעם המשיב.
האחת, בקשה למחיקת הערעור על הסף.
השנייה, בקשה למחיקת טענות מנימוקי הערעור.
השלישית, בקשה להארכת מועד להגשת סיכומים
והרביעית, בקשה לדחיית מועד הדיון הקבוע ל17.11.04. אדון בבקשות כסדרן.
העובדות וההליכים
2. הרקע לבקשות הוא זה: בין המבקש (הוא המשיב בערעור שבכותרת ולהלן המבקש) ובין המשיב (הוא המערער בערעור שבכותרת ולהלן המשיב) התגלע סכסוך קשה וטעון הסובב כולו סביב סירוב המשיב לאפשר למבקש להירשם ללימודי דוקטורט במסגרתו. סירוב זה לווה במכתבים עמוסי אמרות והאשמות כאלו ואחרות של שורה של נוגעים בדבר משני הצדדים - אנשי אקדמיה שתמכו במועמדותו של המבקש כמו גם חברי סגל מכהנים בתפקידים שונים במשיב שסירבו לו. תכתובות אלו הופצו בין גורמים שונים ומהוות בסיס גם להליכים שונים ובהן קובלנה פלילית ותביעה על לשון הרע - שאינם מענייננו. הליך נוסף - שהוא נשוא הערעור שבכותרת - הנו פסק דין של בית המשפט המחוזי בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים בחיפה, מיום 30.6.2004. בפסק דין זה נדונו בקשות שונות של המבקש לקבלת מידע שבידי המשיב. בית המשפט קיבל את הבקשות וקבע כי על המשיב להעביר לידי המבקש מידע כללי אותו ביקש, בין היתר, לגבי נהלי אבטחת מידע ומאגרי מידע ונושאי תפקיד בהקשר זה; כן ציוה על גילוי מסמכים שונים שבידי המשיב הנוגעים למבקש אישית. בה בעת, הוסיף בית המשפט וקבע, כי אם קיימות השגות של המשיב לגבי זכות העיון במסמכים אלו מטעמים של חסיון (אקדמי-מקצועי או אחר), יוכל המשיב לפנות לבית המשפט, תוך 30 יום, בבקשה לחסיון בצירוף המסמכים שיוגשו במעטפה סגורה.
3. ביום 29.7.2004 הגיש המשיב ערעור על פסק דין זה בצירוף בקשה לעיכוב ביצוע. בערעור נטען בעיקר כי פסק הדין שגוי שכן לא היתה לבית המשפט קמא סמכות לדון בעניין וכי אף לגופה ההכרעה מוטעית. בבקשה לעיכוב ביצוע נטען כי גילוי המסמכים והפרטים כפי שנקבע על אתר יביא לנזק בלתי הפיך. כב' השופט ס' ג'ובראן, שדן בבקשה, אימץ הסדר מוסכם בין הצדדים שעיקרו היה כי פסק הדין של בית המשפט המחוזי יעוכב עד להחלטה אחרת אולם המשיב יוכל לפנות כבר עתה לבית המשפט המחוזי בבקשה לחסיון כאמור בפסק הדין עצמו. עוד הורה, כי התיק שבכותרת ישמע בהקדם ולא יאוחר מחודש נובמבר. מועד הדיון נקבע, בהתאם, ליום 17.11.2004 והצדדים אמורים היו להשלים סיכומיהם עד אז. עד לעת הזו הוגשו - ביום 28.9.2004 - סיכומי המשיב בלבד.
הבקשות שבפני
4. מכאן לבקשות שבפני - שהוגשו כולם על ידי המבקש ביום 10.10.04 וביום 18.10.04. כאמור, מבקש המבקש את מחיקת הערעור שהוגש על ידי המשיב. טענתו היא כי החלטת בית המשפט המחוזי הנה החלטה אחרת ולא פסק דין ומכאן שלא ניתן היה להגיש עליה ערעור בזכות ובה בעת אף ערעור ברשות לא ניתן להגיש עליה, כאמור בדין החל על בתי משפט לעניינים מנהליים שהוא הדין שעל פיו פסק בית המשפט קמא ( ראו והשוו בר"ם 5910/03
רפיד ויז'ן בע"מ נ' עיריית אילת (לא פורסם); בר"ם 657/03
עירית רהט
נ' נסר אלפראונה, פ"ד נז(3) 26). בקשה נוספת היתה למחיקת עובדות וטענות מבישות מסיכומי המשיב כפי שהוגשו. כפועל יוצא של בקשות אלו - ובשל קיומו של הליך תלוי ועומד בבית המשפט קמא - נתבקש ממילא לדחות את המועד הקבוע לדיון בתיק שבכותרת וכן לדחות את מועד הגשת הסיכומים החל על המבקש עצמו. המשיב ביקש כי אדחה את הבקשות כולן. לשיטתו המדובר בערעור בזכות ולא ברשות. אין מקום למחיקת הטענות בסיכומיו. ממילא אין מקום לא להארכת המועד להגשת סיכומי המבקש ולא לדחיית מועד הדיון.
ערעור בזכות או ברשות?
5. היסוד העיקרי לטענת המבקש בראש זה של בקשותיו הוא העובדה כי בית המשפט קמא קבע הסדר ספציפי לגבי העיון במסמכים האישיים הנוגעים למבקש ועיקרו חובת גילוי של המשיב, תוך הכרה ביכולת של המשיב לפנות לבית המשפט תוך 30 יום בבקשה לחיסוי מסמכים מסויימים. כלום יש בכך כדי להביא למחיקת הערעור שבפני? תשובתי לשאלה זו היא בשלילה, וזאת בשל מספר טעמים:
ראשית, פסק דינה של הערכאה הראשונה מוסב היה לא רק על עניין זה - של גילוי המסמכים האישיים - אלא גם על חובות גילוי ותשובות לשאלות אחרות של המבקש. באלו לא נקבע כל הסדר חסיון ובמובן זה, המבקש קיבל את הסעד אותו ביקש באופן סופי תוך הכרעה בלב המחלוקת. הערעור על כך הוא בזכות.
שנית, יש לדייק בפסק הדין של הערכאה קמא וממילא לראות כי אף בראש שעניינו חובת הגילוי של המסמכים האישיים, קיבל המבקש את הסעד לו עתר במלואו. בית המשפט דן בהרחבה באינטרסים השונים שעל הכף, הן פרטיותו של המבקש וחופש המידע שלו והן האינטרסים האקדמיים והאישיים של המשיב, וקבע בבירור כי הכף נוטה לזכותו של המבקש. במובן זה, ברור כי ההכרעה ניתנה לגופה והעניקה למבקש את הסעד אותו ביקש. עצם העובדה כי בית המשפט אפשר למשיב לפנות בבקשה ספציפית לחיסיון על מסמכים מסויימים אינה גורעת ממסקנה זו, שכן המדובר באופציה שניתנה לבעל הדין שלא הכרח היה כי יעשה בה שימוש כל זאת שעה שלא ידוע - עד לעת הזו - כיצד יכריע בית המשפט בבקשות אלו - ומכל מקום, המדובר בהליך נפרד. פסק הדין נשוא הערעור שבכותרת קבע על כן את חובת הגילוי הכללית ואין בעובדה כי ניתן עדיין לטעון לחסיון ספציפי בכדי להפוך פסיקה זו להחלטת ביניים.
שלישית, קבלת פירושו של המבקש לחלק זה בפסק הדין אינה סבירה, שכן לו אכן כך הדבר, משמעותו היתה כי לו המשיב לא היה פונה בבקשה לחסיון מסמכים מסויימים, לא היתה לו כל זכות ערעור על חלק זה של פסק הדין, שכן ממאי נפשך: חובת הגילוי שבפסק הדין הנה - לטענת המבקש - החלטת ביניים שאינה ניתנת לערעור בבית משפט לעניינים מנהליים; והחלטה בעניין החסיון לא תינתן אם לא תתבקש. תוצאה זו - שמשמעותה היא שלילה מוחלטת של זכות הערעור - אינה ראויה, והיא אף עומדת בניגוד לסעיף 17 לחוק יסוד: השפיטה.
רביעית, הודעת הערעור הוגשה ביום 29.7.2004 אולם המבקש הגיש את בקשתו דנן רק ביום 10.10.2004. הטעם לאיחור זה, לאחר שכבר הוגשו סיכומים, לא הוברר בפני וגם מטעם זה יש לדחות בקשה זו. התוצאה היא, על כן, כי המדובר בערעור בזכות שהוגש כדין, על כל חלקיו.
מחיקת קטעים מהודעת הערעור והסיכומים
6. ביסוד בקשתו של המבקש בראש זה מונחת הטענה כי כתבי בית הדין שהגיש המשיב - ובעיקר סיכומיו - כוללים האשמות שווא, עובדות לכאורה שאינן אמת ואף קטעים מבישים שמן הראוי למחוק אותם מלפני בית משפט זה. המשותף לכל הקטעים האמורים הוא שיש בהם כדי לפגוע שלא לצורך במבקש עצמו או באנשי הסגל האקדמי שתמכו ותומכים בקבלתו ללימודי דוקטורט, וזאת על דרך ההכפשה. כך, למשל, טענות של המשיב לפיהן אחד מן הממליצים של המבקש היה "דורש טובתו" וממילא נרמז בכך לשיקולים זרים בהמלצה; טענות לפיהן המבקש לא היה "סטודנט מצטיין". חלק אחר של הטענות צריך שימחק - לטענת המבקש - שכן המדובר בטענות חדשות או רימוזי עובדה - שלא נטענו או לא הוכחו בפני בית המשפט המחוזי ומכאן שאין להם מקום במסגרת הסיכומים שבפני.
7. הסמכות למחוק קטעים מכתבי בית דין - ולענייננו מהודעת הערעור או הסיכומים - מוסדרת בתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984 (להלן: התקנות). ההוראה הרלבנטית לענייננו מצויה בתקנה 417 לתקנות הקובעת כי "כתב ערעור ניתן לתיקון בכל עת שיראה לבית המשפט, ורשאי הוא בכל עת להורות על מחיקתו או תיקונו של כל נימוק שבערעור שאינו דרוש לעניין, או שהוא מביש או עלול להפריע לדיון הוגן או לסבכו או להשהותו". כבר נקבע, בשים לב לתקנה זו, כי יש לפרש אותה בצמצום במובן זה שלא בנקל יוחלט על מחיקת קטעים מכתבי טענות. הסמכות קיימת (ראו והשוו ב"ש 130/87
עזיז שנסי נ' יהודית גלעדי, פ"ד מא (4) 707) אך בית המשפט לא ישים עצמו כ"עורך על" של כתבי הטענות ויתערב בהם רק באופן מזערי, אם בכלל, בשים לב לזכותו של בעל דין להביא דברו בפני בית המשפט מבלי שימנע ממנו מראש לעשות כן (ראו ע"א 8579/02
מדינת ישראל נ' בן אבו (לא פורסם); ע"א 502/00
רשות שדות התעופה נ' אפקון בקרה ואטומיזציה בע"מ (לא פורסם)). על רקע זה נבחן את הטענות שבפני במקרה זה.
8. אשר לטענות שעניינן השמצת המבקש או אנשי האקדמיה אשר תמכו במועמדותו, הרי שלא מצאתי מקום למחוק את הקטעים העוסקים בעניינים אלו. צודק המבקש, כי שאלת הישגיו וכשירותו שלו אינה השאלה העיקרית שיש להכריע בה בערעור זה הנסוב כאמור בעיקרו על עניינים שבחובת גילוי והאיזון בין האינטרסים השונים. כך גם, בייחוד, נוכח פסק דינה של הערכאה הראשונה שמצאה מקום ליתן זכות עיון וגילוי בין היתר על רקע הפגיעה במבקש עצמו בתכתובת שהיתה, ונוכח קיומם של הליכים אחרים העוסקים בעניין זה בדיוק. אולם, כפי שטען המשיב, אף המבקש עצמו לקה בהרחבת יתר בתגובתו לבקשה לעיכוב ביצוע. זאת ועוד, קשה להפריד בין טיעונים אלו ובין המחלוקת הקשה הקיימת בתיק זה, הרוויה מתחים והאשמות הדדיות בין בעלי הדין ובין שורה מכובדת של נושאי תפקידים בעבר ובהווה. תהא זו היתממות "להעלים" שדה מריבה זה אל מתחת לפני השטח, גם אם אין הוא נדרש להכרעה בערעור עצמו באופן מלא. מכאן, שגם אם לא היה הכרח לציין עמדות אלו של המשיב - שאיני מביע לגביהן כל עמדה כמובן - אין בעצם ציונן בנסיבות המקרה בכדי להביא למחיקת הקטעים הקשורים בהן מסיכומי המשיב. ער אני לתחושתו הקשה של המבקש ושל אנשי האקדמיה שתמכו במועמדותו - ובייחוד להטלת הדופי בהם - לשיטתם - אולם אין בתחושה זו בנסיבות המקרה שבפני בכדי להביא למחיקת קטעים מכתב הטענות של הצד שכנגד.
9. יתר טענותיו של המבקש נוגע בעיקרון לחלקים בסיכומי המשיב שיש בהם לטענתו משום טענה חדשה שלא בא זכרה בפני הערכאה הראשונה ומכאן שיש למחוק אותם. אכן, על בית המשפט שבערעור להכריע בטענות כפי שנטענו בערכאה הראשונה בלא טיעון חדש או ראיות נוספות שאינן על דעת בית המשפט (ראו תקנה 453 ותקנה 457 לתקנות וכן ע"א 3348/97
פקיד שומה למפעלים גדולים נ' דיקלה חברה לניהול קרנות נאמנות, פ"ד נד(1) 843). אולם גם בהקשר זה יש לנהוג זהירות במחיקת כתב טענות. לא כל אמירה בכתב טענות היא "ראיה חדשה" ולא כל משפט ודיבר של בעל דין הוא "טענה חדשה". צודק המבקש כי בכמה עניינים יש מקום לדעה כי המשיב לא דייק בסיכומיו ביחס לקביעות והמחלוקת בבית המשפט קמא. יחד עם זאת, לא מצאתי באלו - ככל שישנם - משום עילה למחיקת סיכומיו. הדרך להתמודד עם אי דיוקים נטענים אלו היא בסיכומי המבקש עצמו ובטיעון בפני בית המשפט, ולא בבקשה למחוק מלכתחילה את טיעונו של הצד שכנגד כאילו לא בא לעולם. המחיקה היא צעד קיצוני, שיש לפנות אליו רק בהתקיים האמור בתקנות וגם אז יש שלא לפגוע בזכותו של בעל דין מעבר למידה הדרושה. נחה דעתי, כי אין בטענות השונות שהובאו משום סיבוך הדיון או סרבולו וטענותיו של המבקש ראוי שישמעו בסיכומיו ולא בדרך של מחיקת טענות הצד שכנגד.
מועד הדיון ומועד הגשת הסיכומים
10. משנדחו הבקשות למחיקת הערעור או למחיקת קטעים מן הסיכומים, איני מוצא לנכון לדחות את מועד הגשת הסיכומים של המבקש או מועד הדיון שנקבע. לא מצאתי גם ממש בבקשה לדחות את מועד הדיון בבית משפט זה עד להכרעה בבקשה לחיסוי מסמכים הנדונה בבית המשפט קמא. מן האמור לעיל באשר להיות פסק הדין נשוא הערעור "פסק דין" ולא "החלטה אחרת", עולה כי הרלבנטיות של ההכרעה בעניין החסיון הספציפי אינה רבה באשר לערעור עצמו, מה גם שיש בערעור עילות שכלל לא קשורות בבקשה זו (הן במישור הסמכות, והן במישור הסעד שנפסק). על כך יש להוסיף כי בקשת החסיון והתגובה לה לא הובאו בפני וממילא אין לדעת מהם סיכויי הבקשה. כמו-כן, אין בנמצא כל נתון באשר למועד ההכרעה הצפוי של בית המשפט המחוזי. אשר על כן, ובשים לב לכללים הנוהגים בכגון דא (ראו בש"א 9159/04
ניסן חקשורי נ' בובליל משה (לא פורסם)) לא מצאתי מקום לדחיית מועד הגשת הסיכומים מטעם המבקש או מועד הדיון שנקבע. כך גם, בייחוד, נוכח האמור בהחלטתו של כב' השופט ג'ובראן בהחלטה בעניין עיכוב הביצוע, בה נקבע מועד הדיון בלא קשר לעצם ההכרעה בטענת החסיון בבית המשפט קמא.
11. התוצאה היא, על כן, כי דין הבקשה - על כל חלקיה - להידחות. סיכומי המבקש יוגשו עד ליום 27.10.2004 כאמור בצו לסיכומים שמיום 26.8.2004. המבקש ישא בהוצאות המשיב בסך כולל של 2,000 ש"ח. לסכום זה יתווספו ריבית והצמדה כחוק מיום החלטתי זו ועד התשלום בפועל.
החלטה זו תומצא לצדדים באמצעות הפקסימיליה, ללא דיחוי.
ניתנה היום, י' בחשוון תשס"ה (25.10.2004).