1. המערערים הינם בני-זוג וילדיהם הקטינים. בשנת 2003 הוכר מעמדו של אב המשפחה - המערער 1 - כפליט על-ידי משרד הפנים, והוא קיבל מעמד של "תושב ארעי". מאז הוארך מספר פעמים מעמדם הארעי של המערערים בישראל, בהתחשב בהכרה במערער 1 כפליט. הערעור שבכותרת מופנה כנגד פסק-דינו של בית-המשפט לעניינים מנהליים בירושלים, לפיו נדחתה עתירת המערערים כנגד החלטת המשיב אשר ראה להוסיף ולהעניק למערערים רישיון לישיבת ארעי (תוקפו הנוכחי הוא עד ספטמבר 2013), אולם דחה לעת הזאת את בקשת המערערים לקבלת רישיון לישיבת קבע בישראל. הבקשה שלפניי מכוונת לקבלת פטור מתשלום אגרה ומהפקדת עירבון בערעור זה.
2. המערערים מיוצגים על-ידי עו"ד י' לבנת מהתוכנית לזכויות פליטים באוניברסיטת תל-אביב. לטענת המערערים, הם פטורים מתשלום אגרה ומהפקדת עירבון מכוח הוראת סעיף 34 סיפא לאמנה בדבר מעמדם של פליטים (1951) (להלן: אמנת הפליטים), אשר מדינת ישראל חתומה עליה ואישררה אותה, אף שלא אימצה אותה למשפטה הפנימי באמצעות חקיקה ישראלית. לטענת המערערים, בהתאם לסעיף 34 סיפא לאמנת הפליטים האמורה, ומכוח "חזקת ההתאמה" בין המשפט הישראלי למשפט הבינלאומי, יש לפטור אותם כליל מתשלום אגרה ומהפקדת עירבון. לחלופין, טוענים המערערים כי הם נעדרים יכולת כלכלית לשאת בתשלום האגרה ובהפקדת עירבון, וכי הערעור שבכותרת מעורר שאלות משפטיות עקרוניות וסיכוייו טובים. מנגד, המשיב מתנגד לבקשה לפטור מלא מאגרה ומעירבון - הן מן הטעם שלשיטתו אין קשר בין הוראות אמנת הפליטים לבין חיובם של המערערים באגרת בית-משפט בגין הליך משפטי אותו הגישו; והן מאחר שלפי הטענה, סכומי ההשתכרות החודשיים של המערער 1 אינם מצדיקים פטור מלא כמבוקש.
3. בכל הנוגע לטענתם הראשונה של המערערים - משמעותה היא כי בהתאם לסעיף 34 סיפא לאמנת הפליטים, מי שהוכר כפליט ומעוניין בהגשת הליך ערעורי הנוגע למעמדו בישראל, יזכה לפטור גורף מתשלום אגרה ומהפקדת עירבון, אף בלא לבחון את יכולתו הכלכלית לשאת בתשלומים אלה. אני מתקשה לקבל עמדה זו. אשר לאגרה - סעיף 1(א) לחוק יסוד: משק המדינה קובע כי: "מסים, מילוות חובה ותשלומי חובה אחרים לא יוטלו, ושיעוריהם לא ישונו, אלא בחוק או על פיו; הוא הדין לגבי אגרות" (ההדגשה אינה במקור - ד.כ.ל). הנה כי כן, סעיף 1(א) הנ"ל, שהינו בעל מעמד חוקתי על-חוקי בשיטתנו המשפטית, אינו מאפשר ליצור בדרך פסיקתית עילה "יש מאין" לפטור מתשלום אגרה - אף לא מכוח חזקת ההתאמה בין המשפט הישראלי לבין המשפט הבינלאומי. לצורך יצירת עילה לפטור גורף מתשלום אגרה כנטען על-ידי המערערים, נדרש הסדר סטטוטורי מפורש בעניין ("בחוק או על פיו"). לא נטען לפניי כי עניינם של המערערים נופל לגדר אחת מהוראות הפטור הספציפיות הקבועות בתקנות בתי המשפט (אגרות), התשס"ז-2007 (להלן: תקנות האגרות), כגון בעל דין הפטור מאגרה (תקנה 19) או עניין הפטור מאגרה (תקנה 20). במצב דברים זה, יש לשוב בעניינם של המערערים אל נקודת המוצא לפיה הגשת הליך לבית-משפט טעונה תשלום אגרה (תקנה 2 לתקנות האגרות). זאת, בכפוף לאפשרות לבקש פטור מתשלום אגרה בהתאם לדרישות הקבועות בתקנה 14(ג) לתקנות האגרות, קרי- הוכחת קיומה של עילה להליך והעדר יכולת כלכלית אישית לשאת בתשלום האגרה.
4. אשר לעירבון - החובה להפקידו בפתח הליך ערעורי קבועה בתקנות 427 ו- 428 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (תחולתן בהליך שבכותרת הינה מכוח תקנה 34 לתקנות בתי משפט לעניינים מנהליים (סדרי הדין), התשס"א-2000). העירבון נועד להבטיח את הוצאות הצד שכנגד בערעור, בהיותו אוחז בפסק-דין לטובתו. בהתאם להלכה הפסוקה, לצורך פטור מהפקדת עירבון, על מבקש הפטור להוכיח העדר יכולת כלכלית להפקיד את כספי העירבון (לרבות באמצעות סביבתו הקרובה) וכן סיכויים טובים להליך. בחזקת ההתאמה בין המשפט הישראלי למשפט הבינלאומי, כשלעצמה, אין כדי לאיין את החובה המפורשת הקבועה בדין להפקדת עירבון בהליך ערעורי. זאת, להבדיל מהשפעה אפשרית של אמנת הפליטים, רוחה ותכליתה, על הפעלת שיקול הדעת השיפוטי במסגרת בחינתה של בקשה לפטור מהפקדת עירבון ובנוגע לקביעת שיעור העירבון, כפי שיובהר להלן.
5. מעבר לנדרש, אעיר כי הוראת-סעיף 34 סיפא לאמנת הפליטים אליה הפנה בא-כוח המערערים בטיעוניו, קובעת כדלקמן: "המדינות בעלות האמנה יקלו, ככל האפשר, על טמיעתם והתאזרחותם של פליטים. במיוחד ישקדו במיטב מאמציהם להחיש את סדרי ההתאזרחות ולהפחית ככל האפשר את ההיטלים וההוצאות הכרוכים בכך" (ההדגשה אינה במקור - ד.כ.ל). שאלה היא האם תשלום אגרה והפקדת עירבון לצורך הגשת ערעור מן הסוג שבכותרת, נכללים בגדר "ההיטלים וההוצאות" הכרוכים ב"סדרי ההתאזרחות" כאמור בסעיף 34 סיפא הנ"ל. אף אם אניח לצורך הדיון בלבד כי התשובה לכך חיובית כנטען על-ידי בא-כוח המערערים (ואינני מכריעה בכך), הרי נראה כי פרשנות לשונית ותכליתית של סעיף 34 סיפא לאמנת הפליטים, אינה מחייבת מתן פטור אוטומטי וגורף מתשלום אגרה ומהפקדת עירבון בערעורים מן הסוג שבכותרת, בלא בחינת יכולתו הכלכלית של הפליט מבקש הפטור בכל מקרה לפי נסיבותיו. יחד עם זאת, נוכח הטעמים עליהם עמדתי לעיל, אין הכרח להכריע בהליך שלפניי בשאלות האמורות הנוגעות לפרשנות סעיף 34 סיפא לאמנת הפליטים.
6. הנה כי כן, לא השתכנעתי כי יש לפטור את המערערים מתשלום אגרה ומהפקדת עירבון באופן אוטומטי וגורף, בלא לבחון את יכולתם הכלכלית. לצד זאת, ולמען שלמות התמונה, יובהר כי במסגרת הפעלת שיקול-הדעת השיפוטי הכרוך בבחינת בקשה לפטור מתשלום אגרה ומהפקדת עירבון, ואף במסגרת קביעת שיעור העירבון, ייתן בית-המשפט משקל, בין היתר, למעמדו של מבקש הפטור וכן למהות ההליך הערעורי ולנושאו. אמנת הפליטים, רוחה ותכליתה עשויים, אפוא, במקרים מתאימים להקרין על פרשנות הדין הקיים ועל יישומו.
7. אשר לטענות המערערים בנוגע למצבם הכלכלי הקשה - לבקשת הפטור צורפו תצהירים מפורטים מטעם בני-הזוג בנוגע להכנסותיהם ולהוצאותיהם וכן מסמכים לתמיכה בטענות שהועלו. המערערים אישרו כי שילמו את מלוא האגרה בעתירה שהגישו לבית-המשפט קמא אולם לפי הנטען, מאז חלה התדרדרות במצבם הכלכלי נוכח פציעתה של המערערת 2 בתאונת-דרכים ביום 22.9.2010. לפי הטענה, המערערת 2 נפצעה בתאונת-הדרכים ברגלה ומאז אינה עובדת. הכנסתה היחידה של המערערת 2 היא גמלת נכות שקיבלה מהמוסד לביטוח לאומי כסכום כולל וחד-פעמי. על רקע זה, נטען כי בשנה וחצי האחרונות, המערער 1 הינו המפרנס היחיד של המשפחה. הוא עובד באופן קבוע בעבודות ניקיון אצל חמישה מעסיקים שונים. עוד מקבלים המערערים קיצבת ילדים. לצד הכנסות אלה, פרטו המערערים את הוצאותיהם החודשיות והדגישו כי אין להם רכוש (למעט בגדים וחפצים אישיים), וכי הם אינם משלמים עבור ייצוגם בבית-משפט קמא ובבית-משפט זה.
8. בחנתי היטב את תצהיריהם של המערערים ואת המסמכים שצורפו אליהם. נראה כי המערערים אמנם פרשו לפני בית-המשפט תמונה מפורטת ועדכנית לעניין מצבם הכלכלי. מן החומר שהובא לפניי עולה לכאורה כי המערער 1 עושה כמיטב יכולתו על-מנת לפרנס את משפחתו ולממן את חינוך ילדיו ואת יתר צרכי המשפחה, וכי מצבם הכלכלי של המערערים אינו מן המשופרים. לצד זאת, אין לומר כי המערערים חסרי כל יכולת כלכלית לשאת בתשלום אגרה ובהפקדת עירבון, ולו בסכומים מופחתים. סכום ההשתכרות החודשית הכוללת של המערער 1 אינו זעום, ועולה בידיו לממן את חינוך ילדיו בבית-ספר פרטי (אף שהמשפחה זכתה להנחה משמעותית בשכר-הלימוד עקב מצבה הכלכלי), וכן לממן שירותי טלוויזיה ואינטרנט בכבלים. זאת ועוד; המערערים לא טענו, וממילא לא הוכיחו, כי אין ביכולתם להיעזר בסביבתם הקרובה (למשל ידידים ומכרים בארץ) לצורך הפקדת העירבון. בהתחשב בכך, מקובלת עליי עמדת המשיב כי לא הוכח שמצבם הכלכלי של המערערים מצדיק פטור מלא מתשלום אגרה ומהפקדת עירבון.
9. יחד עם זאת, בהתחשב בכך שמהתשתית הראייתית שהובאה לפניי עולה כי מצבם הכלכלי של המערערים אינו איתן; בהתחשב בהכרה במערער 1 כפליט וביתר נסיבותיהם האישיות של המערערים; בשים לב לנושאו של ההליך ולשאלות המתעוררות במסגרתו; וכן בהתחשב בכך שבית-המשפט קמא נמנע מלחייב את המערערים בהוצאות; אני רואה להפחית את האגרה לסכום מינימאלי של 300 ש"ח ולחייב את המערערים בהפקדת עירבון בשיעור נמוך של 1,000 ש"ח (אשר יושב למערערים במידה ולא יחוייבו בהוצאות בערעור שבכותרת). האגרה תשולם והעירבון יופקד תוך 14 ימים מעת המצאת החלטה זו, ולא - יימחק ההליך או יירשם לדחייה, בהתאמה, ללא צורך בהחלטה נוספת.
ניתנה היום, כ"ח בסיוון תשע"ב (18.6.2012).
|
|
דנה כהן-לקח, שופטת
|
|
|
ר ש מ ת
|
העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. כש
מרכז מידע, טל' 077-2703333 begin_of_the_skype_highlighting ללא תשלום 077-2703333 end_of_the_skype_highlighting ; אתר אינטרנט,
www.court.gov.il
התקשר
שלח SMS
הוסף ל- Skype
נדרש אשראי Skypeללא תשלום דרך Skype