החלטה בתיק עמל"ע 50445-07-12

1.      המבקש עותר לעיכוב ביצוע חלקי של רכיב ההשעיה שנגזר עליו בפסק-דינו של בית הדין המשמעתי הארצי של לשכת עורכי-הדין בבד"א 13/12 ובד"א 18/12, וכן עותר הוא לעיכוב ביצוע נקודתי בהול של פסק-הדין כך שיתאפשר לו להופיע מחר (7.8.12) בדיון הקבוע בבית משפט השלום בפתח-תקוה במסגרת הליכים של החזרת תפוס, שנפתחו על ידי אנשים מחוג מקורביו. בקשה אחרונה זו הוגשה היום, ולנוכח הדחיפות במתן ההחלטה בה, והצורך להידרש בד בבד למכלול הטענות הנרחב שהובא גם בבקשה לעיכוב ביצוע, הועברו שתי הבקשות לעיוני. לאחר עיון בבקשות הגעתי לכלל מסקנה לפיה אין מקום להיעתר לבקשות המערער לעיכוב ביצוע פסק-הדין.

2.      בקצירת האומר יובהר כי ההליכים המשמעתיים כנגד המערער נפתחו לאחר שבמסגרת הליך פלילי שהתנהל כנגדו בבית משפט השלום בתל-אביב נגזרו עליו עונשי מאסר על תנאי וקנס כספי בגין ביצוע עבירות של תקיפה הגורמת חבלה של ממש בבן זוג, תקיפה בנסיבות מחמירות וכליאת שווא. ערעור שהגיש המערער כנגד אותה הרשעה נדחה, וכך גם בקשת רשות ערעור שהגיש לבית המשפט העליון. להשלמת התמונה יובהר כי המערער הורשע גם במסגרת בשני הליכים פליליים נוספים שנפתחו בשל איומים כלפי בת זוגו לשעבר, וגם בעניין הרשעות אלה נדחה ערעורו לבית המשפט המחוזי. הדיון בבקשת רשות הערעור לגבי אחת מהרשעות אלה הועבר למותב תלתא (בעיקרו של דבר בשל שאלה משפטית שהתעוררה ביחס לסוגיית "הסיכון הכפול"), ואילו בקשת רשות הערעור בעניין ההרשעה השניה באיומים - נדחתה. עוד יש לציין כי ביום 5.9.03 נגזר על המערער עונש השעיה של חמש שנים מהלשכה בגין עבירה אחרת (סעיף 5.1 ל"פירוט נסיבות אישיות" שהגיש המערער), שתוארה על ידי בית הדין הארצי כ"עבירה הנוגעת לליבת מקצוע עריכת הדין" (פסקה 22 לפסק-הדין). על רקע כל אלה, כמו גם על רקע ההתרשמות הבלתי אמצעית מהתנהלותו של המערער, גזר עליו בית הדין המשמעתי עונש של שמונה שנות השעיה בפועל וקנס של 5,000 ש"ח. בית הדין הארצי קיבל באופן חלקי את ערעור המערער וקבע כי עונש ההשעיה בפועל יועמד על שבע שנים בלבד, וכי תנוכה ממנו תקופת ההשעיה הזמנית שהושתה עליו מיום 7.7.10. 

3.      בהודעת הערעור פרש המערער בהרחבה את השגותיו על הכרעות הערכאות שדנו בעניינו עד עתה. הרצאת טענותיו בפני ערכאה זו אינה שונה מהותית מזו שהובאה בפני הערכאות הקודמות, וחלק הארי של כתבי הטענות זהה לחלוטין. טענות אלה נדונו ונדחו אחת לאחת בפסקי-הדין של הערכאות הקודמות, ולצורך שלב זה של הדיון די אם נאמר כי נראה לכאורה שנמצאה להן תשובה מספקת בפסקי-הדין. דומה איפוא שסיכויי הערעור אינם גבוהים.

4.      לצורך העניין אין צורך להתכבד ולהיכנס לכל הטענות. די אם  אעיר כי הטענה לפיה לא נקבע בהליך הפלילי שיש במעשי המערער משום "קלון" ולפיכך לא היה מקום לקביעה מעין זו בהליך המשמעתי, עומדת בניגוד לקביעה לפיה "עבירה על חוקי המדינה, המעידה על זלזול וחוסר כבוד של עורך-הדין כלפי החוק, ניתן לראותה כעבירה שיש עמה קלון" (על"ע 2579/90 הועד המחוזי של לשכת עוה"ד מחוז ת"א נ' פלוני, פ"ד מה(4) 729, 734 (1991); על"ע 8536/07 הועד המחוזי של לשכת עוה"ד מחוז  ת"א נ' הלברשטט, מיום 24.3.11, בפסקה 9 לפסק-הדין). אשר לטענה לפיה רף הענישה שנקבע סוטה במידה בלתי סבירה מהמקובל, עד שיש לבטל את ההשעיה בפועל כליל ולמצער להעמידה על תקופה קצרה מזו של ההשעיה הזמנית, הרי שטענה זו יש לבחון על רקע עובדות העניין הספציפיות. לא למותר להזכיר כי בית המשפט שומר על ריסון רב בהתערבות בקביעות ועדות המשמעת בעניין הענישה, ומתערב באלה רק כאשר אלה סוטות סטיה קיצונית מתכלית הענישה המשמעתית או מרף הענישה הראוי להגשמת תכליות אלה (על"ע 6251/06 הועד המחוזי של לשכת עוה"ד מחוז ת"א נ' דוידוביץ, מיום 8.7.10, בפסקה 15 לפסק-הדין; והשוו על"ע 2972/06 כספי נ' לשכת עוה"ד מחוז חיפה, מיום 12.8.09, בפסקה 22 לפסק-הדין; עניין הלברשטט, בפסקה 14 לפסק-הדין). המכלול במקרה דנא, המצביע על עבר משמעתי שהוביל להשעיית המערער מהלשכה למשך חמש שנים, על הרשעה בעבירות פליליות של תקיפה וכליאת שווא, על הרשעה נוספת בעבירת איומים, ועל התנהלות קשה של המערער כלפי הערכאות השונות בהן הופיע, מוביל לכאורה למסקנה לפיה הסיכוי שרכיב ההשעיה בפועל יבוטל כליל או יקוצר באופן משמעותי ביותר - אינו רב.

5.      לא למותר לציין כי בפסקי-הדין שהוציאו תחת ידן הערכאות לפניהן הופיע המערער נמתחה על התנהגותו ביקורת נוקבת. כך תוארה התנהגותו של המערער בפסק-דינו של בית משפט השלום כ"התנהגות בריונית ואגרסיבית" (פסקה 20 לפסק-הדין) תוך התייחסות ל"הליכותיו הגסות והמחוספסות... נטייתו להתפרץ בכעס ובביטויים בוטים" (פסקה 298 לפסק-הדין). בית הדין הארצי ציין אף הוא כי "לא יכולנו להתעלם מהתנהגותו והתבטאויותיו הבוטות שכללו אלימות מילולית... הן בפני בתי הדין, הן בפנינו והן בכתבים שהגיש לבית הדין" (פסקה 22 לפסק-הדין). המערער מבקש אומנם שבית המשפט יתערב גם בהתרשמותו של בית הדין הארצי בעניין זה, בטוענו כי ניתן להתרשם מפרוטוקול הדיון מיום 31.5.12 כי לא נקט בהתנהגות מעין זו (סעיף 31(א) להודעת הערעור), אלא שאין בידי ערכאת ערעור לבוא ולהחליף את התרשמותה הבלתי אמצעית של הערכאה בפניה הופיע המערער באמצעות עיון בפרוטוקול דיון. מכל מקום, לבד מההערות בפסק-הדין בעניין התנהלותו של המערער כלפי ב"כ הנוכחי של המשיבה, ניתן היה למצוא בנספחים לבקשת עיכוב הביצוע עדויות לגבי דרך התנהלותו כלפי חברים במקצוע, דוגמת האמירה ב"התייחסות המערער לבקשת המשיבה למתן פסק-דין" שהוגשה לבית הדין הארצי ביום 9.7.12, ולפיה "כבר נמאס למערער מלכנות [את ב"כ המשיבה] בכינוי הראוי לה 'בת כוחה השקרנית של המשיבה'... ראויה אותה אחת לכינוי האמור, בו זכתה בזכות". גם לדרך התנהלות זו היה צורך להעניק משקל מתאים, ונראה שכך נעשה במקרה דנא.

6.      בשולי הדברים יוער כי מכתבי טענותיו של המערער עולה כי מזה שנים ארוכות אין הוא עוסק במקצוע עריכת הדין. בפועל לא הוגשה בקשה לעיכוב ביצוע ההחלטה בעניין השעייתו הזמנית מהלשכה, ואף הבקשה לעיכוב ביצוע פסק-הדין הוגשה במועד מאוחר למדי (אף שלעניין זה שטח המערער את הסבריו). בכל אלה יש כדי לתמוך במסקנה לפיה אין מקום לעיכוב ביצוע פסק-הדין.

7.       על רקע כל האמור לעיל ולאור סיכויי הערעור שאינם נחזים גבוהים, הגעתי לכלל מסקנה לפיה דין הבקשה לעיכוב ביצוע להידחות. ממילא נדחית גם הבקשה לעיכוב ביצוע "נקודתי" בעניין הדיון הקבוע למחר.

המזכירות תשלח העתק מההחלטה לצדדים.

ניתנה היום, י"ח באב תשע"ב, 06 באוגוסט 2012, בהעדר הצדדים.