1. ערר המדינה על החלטת בית משפט השלום בפתח תקווה מיום 28.11.13, לפיה הוחלט על שחרורו של המשיב לקהילה טיפולית, בחתימת התחייבות עצמית וערבות צד ג'.
2. רקע ההליך הינו בקשה למעצר עד תום ההליכים שהוגשה כנגד המשיב בד בבד עם הגשת כתב אישום בעניינו, המייחס לו עבירה של הסעת 19 שוהים בלתי חוקיים, מעשה פזיזות ורשלנות ברכב, הסעת נוסעים מעל המותר, נהיגה ללא רשיון וללא ביטוח, נהיגה בזמן פסילה, הפרעה לשוטר במילוי תפקידו ושימוש ברכב ללא רשות.
3. ההליך בבית המשפט קמא התנהל למעשה במספר "פעימות": ביום 18.9.13 קבע בית המשפט קמא (כב' השופטת ע' רון) דבר קיומן של ראיות לכאורה ודחה את טענות המשיב בדבר כרסום בהן, וכן את בקשתו לשחרור על אתר, וקבע המשך דיון בפני שופט תורן.
ביום 23.9.13 התקיים דיון נוסף (כב' השופטת א' רוטקופף) שבו דחה בית המשפט שוב את טיעוני המשיב בדבר כרסום בראיות וקבע פעם נוספת, לאחר ניתוח הראיות והטיעונים שהובאו לפניו, דבר קיומן של ראיות לכאורה. בסיום החלטתו מצא לנכון בית המשפט קמא להזמין תסקיר לבחינת מסוכנות וחלופת מעצר בעניינו של המשיב.
ביום 10.10.13 הונח על שולחנו של בית המשפט קמא תסקיר שירות המבחן. בתסקיר, שניתן בהחלט להגדירו שלילי, מפרט שירות המבחן בהרחבה את גורמי הסיכון והסיכוי על רקע אישיותו של המשיב, וקובע התרשמותו לרמת סיכון גבוהה לחזרה והסתבכות בעבירות המאופיינות בביטוי כוחני, אלים ותוקפני, זאת בהיות הנאשם בעל עמדות והשקפות עולם בעייתיות ודפוסי התנהגות עבריינים, מוקדי שליטה בלתי מאורגנים וקושי ניכר בשליטה בכעסים. בהעדר גורמי תמיכה, נוכח רמת הסיכון הגבוהה במצבו, ובהעדר חלופת מעצר, נמנע השירות מלהמליץ על שחרור ממעצר.
בדיון שנקבע בהמשך לתסקיר, מסר ב"כ המשיב כי אין בידו הצעה לחלופת מעצר, וזאת בשל העדר הסכמה לפיקוח מצד מפקחים פוטנציאליים - משפחת המשיב. עם זאת ביקש לאפשר למרשו לשוב ולהיפגש עם שירות המבחן ולהציע הליך גמילה, בקשה לה נענה בית המשפט קמא, וזאת "מבלי לקבוע מסמרות באשר להחלטה הסופית", תוך שקבע דיון בחלוף שבועיים, לאחר שיתקבל תסקיר נוסף.
עובר לדיון הקבוע, הונח על שולחנו של בית המשפט קמא תסקיר נוסף, שבו הסתבר כי המשיב יצר ממקום מעצרו קשר עם מנהל הקהילה הטיפולית "אלפיטאם". בתסקירו ציין שירות המבחן כי נוכח דברי המשיב, יתכן וקיימים דפוסי שימוש בחמרים המשפיעים על מצב רוחו, אולם לאור עמדתו המגמתית והתייחסויותיו המשקפות להערכת השירות חשש מפני המשך מעצרו, עלה קושי להעריך באופן ברור את מידת התמכרותו, מידת יכולתו להיעזר בגורמי טיפול והתמדתו במסגרת טיפול ממושכת, זאת בנוסף להיעדר גורמי תמיכה המהווה קושי נוסף העלול להקשות על ההצלחה בהליך הגמילה הטיפולי. במצב זה הומלץ לאפשר ראיון בקהילה אליו יובא בליווי שב"ס.
בנסיבות אלה נדחה הדיון פעם נוספת וביום 26.11.13 התקבל תסקיר שלישי שבו מוסר שירות המבחן כי לאחר שיחה עם אחיו של המשיב, מר גילאני אברהים ודיווח ממנהל הקהילה הטיפולית המסכים לקבל את המשיב להליך בקהילה, ממליץ הוא על שחרורו של המשיב לחלופת המעצר המוצעת, תוך הצעת פיקוח מצד אחיו למצבים בהם ישהה המשיב מחוץ למסגרת הקהילה או אם יפר את כללי מסגרת הטיפול.
בדיון שהתקיים ביום 28.11.13, מצא בית המשפט קמא להיעתר לבקשת המשיב ולהמלצתו האחרונה של שירות המבחן, ולשחררו להליך הגמילה בקהילה הטיפולית "אלפיטאם".
החלטה זו היא נושא הערר שלפני.
4. תמצית נימוקי הערר היא כי המדובר במשיב אשר יוחסו לו עבירות חמורות, ומעבר להסעה שלא כדין של שבח"ים, ניהל מרדף מסוכן כשהוא נוסע במהירות ובפראות ותוך סיכון עוברי אורח, נהגים ושוטרים. בעוד הרכב נוסע קפץ המשיב מתוכו ונמלט, כשהרכב ובו 19 הנוסעים (!) לרבות תינוק, נעצר על ידי מעקה בטיחות ואך בנס לא הסתיים האירוע באסון חמור יותר.
כן טוען ב"כ המדינה לעניין עברו הפלילי של המשיב המלמד על 7 הרשעות קודמות בצבר נרחב של עבירות תעבורה לרבות נהיגה בפסילה, הפרת הוראה חוקית, סמים, איומים ועוד. זו הפעם הרביעית בה מוגש כנגד המשיב כתב אישום בגין הסעת שב"ח, כשבהרשעתו האחרונה מיום 20.6.12 עלה כי הסיע 7 שבח"ים ונידון למאסר של 13 חדשים. כן ביצע את העבירה בעוד הוא מבצע 4 חדשי מאסר בעבודות שירות וכן תלויים ועומדים כנגדו 3 מאסרים מותנים ברי הפעלה שהיקפם הכולל 18 חדשי מאסר, וכן פסילה על תנאי בת 12 חדשים. בנסיבות אלה לא ניתן לשחררו לחלופה המוצעת.
באשר להליך הטיפולי, טוען ב"כ המדינה כי אין קשר בין העבירות המיוחסות לו בתיק זה לבין הליכי גמילה ואין קשר בין גמילה מסם לבין הפסקת ביצוע העבירות מהסוג המיוחס לו, תוך שביהמ"ש קמא טעה משהתעלם מהלכת סויסה (בש"פ 1981/11) והקריטריונים שנקבעו במסגרתה, ופעל בניגוד לקבוע בה.
5. ב"כ המשיב עתר לדחיית הערר. לדבריו, בעברו של המשיב שני תיקי סמים ועל כן לא ניתן לומר כי הוא מנצל את הליכי המעצר לצורך גמילה. כן ציין כי המלצת השחרור לגמילה הינה מגורם מקצועי - שירות המבחן, והמדינה אינה רשאית לשלול את האמור בו משממצאיו אינם לרוחה. הואיל והמשיב טרם הורשע, והואיל ושחרור לחלופה מהווה איזון בין טיב הראיות ועצמתן לבין המסוכנות, הרי שהיה מקום לשחרור כאמור. לעניין זה הדגיש כי אינו טוען לשאלת הראיות במסגרת הדיון שלפני וביקש שלא להתייחס אליהן בשלב דיוני זה.
באשר לחלופה אליה שוחרר, ציין ב"כ המשיב לחיוב את אחריות משפחת המשיב, שסירבה בתחילה לקבל על עצמה את האחריות לערוב לו, ורק משקיבל המשיב על עצמו אחריות והכיר בבעייתו, הסכים אחיו לעזור לו. ואכן, טוען ב"כ המשיב, אף שירות המבחן הכיר בתמורה שחלה במשיב, ובנסיבות אלה, משניתן לקיים את המעצר באמצעי שפגיעתו פחותה, יש להעדיפו.
באשר להלכת סויסה טען ב"כ המשיב, כי אמנם מהווה היא "דרך המלך" ואולם אין להתעלם ממבחן נוסף הוא מבחן השכל הישר ונסיון החיים אשר נקבע בין היתר ע"י כב' השופט א' רובינשטיין בבש"פ 5334/13, המרחיב למעשה את הלכת סויסה. בענייננו, מבחן השכל הישר ונסיון החיים מחייב את המסקנה, כי משאדם מודה על האמת ומבקש לחזור בתשובה בגין הסתבכויותיו (אף אם אין המדובר בתיק זה שבעובדותיו הוא כופר), אין למנוע זאת ממנו. כן הפנה ב"כ המשיב לבש"פ 8690/10 (אלמוג) שם קבעה כב' השופטת ארבל, שגם כאשר סיכויי ההצלחה לא מזהירים, צריך לתת הזדמנות להליך הטיפולי.
לבסוף טען ב"כ המשיב, כי קיים קושי ממשי לנאשם לבוא ולהוכיח כי שינה דרכו, ובענייננו, מדובר באיון מלא של המסוכנות, וככל שיפר את תנאיה ידווח העניין והוא אף יסתבך יותר.
6. ליבת המחלוקת הינה איפוא, האם היה או לא היה מקום לשחרר את המשיב במסגרת הליך מעצרו לחלופת גמילה, זאת בהעדר מחלוקת בדיון זה בדבר שאלת הראיות לכאורה, וממילא בשאלת המסוכנות הנובעת מהמיוחס למשיב והמפורטת לעיל.
7. אחר שעיינתי בהודעת הערר, בהחלטת בית המשפט קמא ובתסקירי שירות המבחן שהונחו לפניו, וכן בפרוטוקולי הדיונים שהתנהלו בתיק זה ושמעתי את טיעוני הצדדים, נראה לעניות דעתי כי יישום ההלכה המקובלת בעניין דנן והכללים הנוגעים לענייננו, מובילים למסקנה שונה ממסקנתו של בית המשפט קמא, וסבורני שלא היה מקום להורות בנסיבות ענייננו על שחרורו של המשיב.